פרשנות מצטטת על תהילים ד:ב

צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ אשר יי' אלהיך נותן לך. אמרו רבותינו ז"ל בספר הבהיר צדק זו מדת דינו של עולם שנאמר צדק צדק תרדוף. וכתיב בתריה למען תחיה וירשת את הארץ. אם תדין את עצמך תחיה ואם לאו הוא ידין עליך ותקיים בעל כרחך ומאי צדק צדק תרי זמני צדק ראשון צדק ממש זו שכינה דכתיב צדק ילין בה (ישעיה א כא) ומאי צדק שני שמפחיד את הצדיקים ומפרש שם צדק הוי כובע ישועה על ראשו ואין ראשו אלא אמת שנאמר ראש דברך אמת (תהלים קיט קס) ואין אמת אלא שלום שנאמר שלום ואמת יהיה בימי (מלכים ב' ב יט) ע"כ. וכתב הרב הגדול ז"ל אם כן יאמר הכתוב תשפוט אתה בבית דינך צדק ותרדוף בו צדק צדק ותשיג אותם למען תחיה בעולם הבא בצדק השני שהוא צדק עליון והוא האור הגדול הגנוז לצדיקים לעתיד לבא והוא עוזו של הקדוש ברוך הוא וירשת את הארץ בצדק הראשון שהיא ארץ ישראל עד כאן לשונו. נראה מדבריו כי צדק צדק רומזים לדו פרצופים ובראשון ירש את הארץ ובשני יחיה. ופירוש שמפחיד את הצדיקים הנאמר לצדק השני יש לפרש שמפחידים שמא לא יזכו אליו כי הוא האור הגנוז להם. ויש מפרשים כי הצדק השני רמז למכריע שני ובעבור שאינו מלא רחמים כראשון שנאמר לפניו ילך דבר (חבקוק ג ה') על כן אמרו שמפחיד את הצדיקים. אמנם צדק ראשון לכל הפירושים רומז לכנסת ישראל וזהו מאמר הנביא ע"ה תחת אשר חטאו ליי' נוה צדק ומקוה אבותיהם יי' (ירמיה נ ז') אמר כי חטאו בצדק ובמקוה וכבר רמזתיו וזהו בקראי ענני אלהי צדקי (תהלים ד ב') היא העטרה המיוחדת לדוד. ויש מפרשים כי צדק שני רמז לתשובה אמנם כוונת רבותינו ז"ל כפירוש הראשון ולפעמים מלת צדק שם לחכמת אלהים כענין שנאמר וארשתיך לי בצדק ובמשפט בחסד וברחמים וארשתיך לי באמונה (הושע ב כא). תראה שהזכיר צדק רמז לחכמת אלהים כי שם אחד לשניהם ומשפט היא הבינה כענין שנאמר המלך המשפט וחסד ידוע גם רחמים ואמונה ידועים. וטעם לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח יי' אלהיך לפי הפשט ידוע כי עבודת האשרה היתה לאותו המלאך הממונה על האילנות שהיה מליץ יושר בעדם למעלה דוגמת העובדים לשמש ולירח ולכל צבא השמים ושמעתי שהיו חוקקים באילן צורת העבודה זרה שהיו עובדין וכשהיה האילן מתגדל היו טועין ואומרים שהיא מתגדלת מאיליה ועוד בפסוק זה אזהרה שלא לקצץ בנטיעה והבן זה. ואפשר עוד שירמוז שלא יביא כחות הטומאה במזבח העליון כענין ולא תביא אתנן זונה וגו' וכבר פירשתיו:

בימיו, (ונגד העם) אומר, שבימי המשיח תושע יהודה, כי בימי בית שני לא נושעו כי היו תחת מלכי פרס יון ורומי, וישראל שהם עשרת השבטים ישכן לבטח, כי בימי בית שני לא שבו העשרת השבטים, ושמו אשר יקראו לישראל יקרא אז בשם ה' צדקנו, שצדקנו הוא ה' כמו אלהי צדקי, שצדקי יהיה מה', וכמו שהוא קיים כן יהיה ישראל צדיק ונושע בה', ונבואה זאת נכפלה לקמן (ל"ג ט"ו) ושם יש שנוים, אצמיח לדוד צמח צדקה, ולא נזכר ומלך מלך והשכיל, ושם כתוב בימים ההם תושע יהודה וירושלים תשכן לבטח וזה אשר יקרא לה ה' צדקנו, כי יש שני אופנים אל הגאולה זכו אחישנה לא זכו בעתה, ואמרו עוד זכו וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה, לא זכו עני ורוכב על החמור, ופה מדבר על הצד שיזכו ועז"א והקימותי לדוד צמח צדיק שיהיה צדיק מצד הזכות, ושם מדבר על הצד שלא יזכו לכן אמר שם בימים ההם ובעת ההיא אצמיח לדוד צמח צדקה, שהצדקה העליונה לא תשקיף על מעשה הצדק והזכות רק תעשה מצד החסד ומצד אתערותא דלעילא כמ"ש בפי' ישעיה (סי' נ"ט) ולכן לא אמר והקימותי לדוד רק אצמיח לדוד, כי יהיה צמח חדש, משא"כ בצד הזכות אמר והקמותי, כי כבר יהיה הצמח מעצמו בזכות מעשיו רק ה' יקימהו ממפלתו, והוסיף שם בימים ההם ובעת ההיא כי אם לא יזכו צריך להמתין על העת המיועד, משא"כ בכאן לא אמר בעת ההיא כי זכו אחישנה, ולכן לא אמר שם ומלך מלך והשכיל, כי אם לא יזכו לא ימלוך תיכף כי יהיה עני ורוכב על החמור, ולכן לא אמר שם וישראל ישכן לבטח, כי אם לא יזכו לא יתקבצו השבטים תיכף רק שבט יהודה לבדו וירושלים יושעו, והקיבוץ יתאחר עד תבנה ירושלים תחלה, ולא אמר שם וזה שמה, כי לא יהיה לה שם זה מכבר כי לא זכו, רק כן יקרא לירושלים מעתה, (שמש"ש אשר יקרא לה ר"ל לירושלים) אבל פה שמדבר מצד הזכות אמר וזה שמו כי כבר יקנה שם זה מכבר ע"פ זכות:

הא' מפני שהיטיב עמהם טובות רבות. ואיך ילכו כלם לאבדון. והנה המיטיב לאדם מה אין ראוי שישוב להרע לו פן ישחית את נחלתו. וההקדמה הזאת מקובלת בין בני אדם שאם היטיב לאחד טובות מוטל עליו להיטיב לו כל פעם שיצטרך אליו אחרי שכבר התחיל בהטבה. והוא מאמר דוד ע"ה (תהלי' ד') בקראי ענני אלהי צדקי. שבקש ממנו יתברך שיענהו בעת צרתו מפני שכבר ענהו פעמים רבות בצרות אחרו' והוא אמרו בלשון עבר בצר הרחבת לי ולכן תענני עתה ותשמע תפלתי. וזהו אמרו אל תשחת עמך ונחלתך אשר פדית בגדלך אשר הוצאת ממצרים ביד חזקה. רוצה לומר ולמה תשחית כל הגדולה והגבורה אשר עשית בזה. והטענה הזאת היא מה שנזכר בפרשת כי תשא בתפלת משה למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה: