פרשנות מצטטת על תהילים ה:ה

ואח"זל מסלקין הקערה מן השלחן כדי שיראו התינוקות וישאלו למה מסירין הקערה הלא אכתי לא אכלינן ומנהג שלנו הוא אינו * כן אלא מגביהין הקערה למעלה בשעה שאומרים כהא לחמא עניא וא"חכ מורידין אותה ומניחין אותה על השלחן על מקומו שהיתה שם בראשונה. אמינא אנא דה"ט דידוע טעם של הנפת העומר שהי' מניף למעלה ולמטה כדי לעצור טללים רעים: ולכאורה יפלא הדבר לאיזה צורך הי' צריך הנפה מעלה ומוריד מעלה בלחוד סגי ולמה הי' צריך להיות מורידו כדי לעצור הלא הטללים באים מלמעלה. ואמינא אנא עד"ג דחגיגה:
דאיתא בחגיגה רקיע שבו אוצרות טללים רעים ופריך והני ברקיע איתנהו והכתיב לא יגורך רע וכו' ומשני דוד בא והורידן לארץ נמצא ששניהם הי' ברקיע וכשבא דוד ואמר לא יגור במגורך רע הורידן לארץ נשמע מזה שהטללים טובים נשארו למעלה ברקיע אבל אוצרות טללים רעים הורידן לארץ ובהכי ניחא * שהי' צריך להניף העומר מעלה ומוריד דמה שהי' מניף למעלה הי' הכוונה כדי להוריד טללים הטובי' לארץ וא"חכ הי' מוריד כדי לעצור טללים הרעים שהם בארץ וידוע דבפסח נידון על התבואה: ובפ"רא אי' וז"ל אמר יצחק לבניו בליל פסח בלילה הזה אוצרות טללים נפתחים נמצא בזמן שבית המקדש הי' קיים הי' מביאין עומר בפסח משום שאז התבואה נידונת ונפתחים אוצרות טללים וע"י הנפת העומר מעלה ומטה הי' מושך השפע ועכשיו שאין בה"ק שלחנו של אדם הוא במקום מזבח והמצות שעליו המה במקום מנחת העומר שהי' מביאין שהרי המנחה לא הי' מביאין מן החמץ והי' דוגמת המצה הוו וע"י שאנו מגביהין הקערה עם המצות למעלה הוא דוגמת הנפת העומר למעלה כדי להוריד טל של ברכה וא"חכ מורידין אותה והוא דוגמת מה שהי' מוריד העומר כדי לעצור טללים רעים

ובמדרש אדם כי יהיה בעור בשרו, למה אינו אומר בפרשה זו דבר אל בני ישראל כמו שכתוב בשאר הפרשיות, לפי שנאמר (תהילים ה׳:ה׳) כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע, ללמדך שאין הקב"ה חפץ לחייב שום בריה, שנאמר (יחזקאל ל״ג:י״א) חי אני נאם ה' אלהים אם אחפוץ במות הרשע, ובמה חפץ, להצדיק בריותיו, שנאמר (ישעיהו מ״ב:כ״א-כ״ב) ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר, חפץ הוא להצדיק בריותיו ולא לחייבן, ולפיכך לא אמר בפרשת נגעים דבר אל בני ישראל. דבר אחר לא יגורך רע, אין שמו של הקב"ה נזכר על הרעה אלא על הטובה, תדע שהוא כן, שבשעה שברא הקב"ה האור והחושך וקרא להם שמות הזכיר שמו על האור ולא הזכיר שמו על החושך, שנאמר (בראשית א׳:ה׳) ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה, וכן אתה מוצא שכשברך לאדם וחוה הזכיר שמו עליהם שנאמר (שם) ויברך אותם אלהים, וכשקללן לא הזכיר שמו עליהם אלא (שם ג) אל האשה אמר, ולאדם אמר. ואם תאמר על הנחש הזכיר שמו בקללתו, שנאמר (שם) ויאמר ה' אלהים אל הנחש כי עשית זאת, כך שנו רז"ל על שלשה דברים הזכיר שמו אע"פ שהם לרעה, על המסית, זה נחש שהסית את האשה ואמר לה כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים, תהיו כמוהו, מה הוא בורא עולמות אף אתם תבראו עולמות, שכל אומן שונא בני אומנתו, ולפי שהסית וספר לשון הרע הזכיר שמו עליו. ועל העובר על דברי חכמים שחייב מיתה, שנאמר (ירמיהו י״א:ג׳) כה אמר ה' אלהי ישראל ארור האיש אשר לא ישמע את דברי הברית הזאת, ועל השם בטחונו בבשר ודם, שנאמר (שם טז) כה אמר ה' ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומן ה' יסור לבו, אימתי הוא ארור בשעה שמן ה' יסור לבו, וכן אתה מוצא בנח כשברך לשם הזכיר את ה' ואמר (בראשית ט׳:כ״ו) ברוך ה' אלהי שם וכשקלל כנען לא הזכירו שנאמר ארור כנען, וכן באלישע הנביא שהזכיר את ה' בתפלתו בענין הצלה שנאמר (מלכים ב ו׳:י״ז) ה' פקח נא את עיניו ויראה וכשקלל את הארמיים אמר (שם) הך נא את הגוי הזה בסנורים ולא הזכיר ה' בפורענות וכשחזר והתפלל עליהם בהצלה הזכיר את ה' ואמר (שם) פקח את עיני אלה ויראו, הוי אומר שאין שמו של הקב"ה נזכר על הרעה, ואפילו ישראל חלק להם כבוד ולא הזכירם על הרעה כיצד כשבא להזהיר על הקרבנות מהו אומר דבר אל בני ישראל וגו' אדם כי יקריב מכם קרבן לה', אבל כשבא להזהיר על הנגעים לא הזכיר אלא אדם כי יהיה בעור בשרו על מה הנגעים באים על הזנות, וכן אתה מוצא בירושלים ע"י שהיו שטופין בזמה לכך לקו בצרעת מה כתיב שם (ישעיהו ג׳:ט״ז) ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון מה עשה להן הקב"ה הלקן בצרעת שנאמר (שם) ושפח ה' קדקד בנות ציון ואין שפח אלא צרעת שנאמר ולשאת ולספחת ולבהרת, אדם כי יהיה בעור בשרו שאת זהו שאמר הכתוב (חבקוק א׳:ז׳) איום ונורא הוא ממנו משפטו ושאתו יצא, הכתוב הזה מדבר באדם הראשון שבראו הקב"ה בדמותו שנאמר (בראשית א׳:כ״ז) ויברא אלהים את האדם בצלמו וכשבראו בראו מסוף העולם ועד סופו שנאמר (דברים ד׳:ל״ב) כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך והיה שולט בכל העולם כלו שנאמר (בראשית א׳:כ״ח) ורדו בדגת הים ובעוף השמים, ממנו משפטו ושאתו יצא זו חוה שיצאה ממנו שגרמה לו מיתה שנאמר (שם ג) ותתן גם לאישה עמה ויאכל, ד"א איום ונורא הוא זה פרעה הרשע שהיה שליט בכל העולם שנאמר (תהילים ק״ה:כ׳) מושל עמים ויפתחהו, ממנו משפטו ושאתו יצא זה משה שהיה מתגדל בביתו והיה סבור שהוא בן ביתו שנאמר (שמות ב׳:י׳) ויגדל הילד ותביאהו לבת פרעה ועמד והביא עליו עשר מכות שנאמר (שם ג) ועתה לכה ואשלחך אל פרעה, אמר ר' יהודה בר אמי המטה משאוי ארבעים סאה ושל סנפירינון היה ועשר מכות חקוקות עליו בכתב נוטריקון דצ"ך עד"ש באח"ב ומשה היה מביט במטה ורואה איזו מכה ראויה לבא אל פרעה ומביאה עליו הוי אומר איום ונורא הוא, ד"א איום ונורא הוא זה אדום שנאמר (דניאל ז׳:ז׳) וארו חויא רביעאה דחילא ואמתני ותקיפא יתירה ושנין די פרזל לה, ממנו משפטו ושאתו יצא זה עובדיה הנביא שהיה גר אדומי והתנבא עליו אבדן, אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת, דרז"ל שאת זו בבל שנאמר (ישעיהו י״ד:ד׳) ונשאת המשל הזה על מלך בבל, ספחת זו מלכות מדי שהיה המן מסתפח עם אחשורוש להשמיד להרוג ולאבד, בהרת זה יון שהיתה מבהרת על ישראל ואומרת כל מי שיש לו שור יחקה על קרן השור אין לי חלק בה' אלהי ישראל ואם לאו גוזרין עליו להריגה, והיה בעור בשרו לנגע צרעת זו מלכות ארם שהקב"ה מלקה אותה בצרעת ואת השר שלה שכן התנבא ירמיה ע"ה (ירמיהו מ״ו:ט״ו) מדוע נסחף אביריך לא עמד כי ה' הדפו, ומלת נסחף כמו נספח מלשון ספחת ואמר אביריך ביו"ד לפי שהשר שלה הוא כולל כל האבירים שתחת ידו יבא אביר יעקב ויפרע מאותו אביר, וצריך שתתעורר כי לא מצינו מלת אביר בהקב"ה בדגש כי אם ברפה, והכוונה מדת רחמים וזהו (בראשית מ״ט:כ״ד) מידי אביר יעקב, (תהילים קל״ב:ב׳) נדר לאביר יעקב ובתפלת עננו אביר יעקב והוא כחו של יעקב, אבל בכחו של מלכות ארם הזכיר אביריך בדגש גם בדואג האדומי תמצא אביר בדגש הוא שכתוב (שמואל א כא ח) ושמו דואג האדומי אביר הרועים אשר לשאול, ואע"פ שהיה ישראל מכלל הסנהדרין כבר דרשו רז"ל שנקרא כן על שם עירו שהיא אדום ומסיים המדרש ואומר ומה נעמן על ידי ששבה נערה קטנה נצטרע מלכות ארם ששעבדו בישראל עאכ"ו, ומנין שפורע הקב"ה ממנה ומן השר שלה בצרעת שכן התנבא זכריה (זכריה י״ד:י״ב) וזאת תהיה המגפה אשר יגוף ה' את כל העמים אשר צבאו על ירושלים המק בשרו והוא עומד על רגליו וגו' ע"כ במדרש.

והעדר יראת האלהים מלבו כיון שהוא במושב לצים בודאי לא ישים אלהים לנגד עיניו וכל הכתות שזכר הם אותן שאינם מקבלים פני השכינה והם כת חנפים כת שקרנים כת לצים וכת מספרי לה"ר וכולן תלויין בדבור ונקראים רע וכתיב כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע. וז"ל ר"ח הקובע עצמו בבית קרנות לשיחה בטלה ודברים בטלים נקרא לץ כיון שאפשר לו לעסוק בד"ת אותו העת ואינו עוסק נקרא לץ כי הוא דומה למי שאמר לו המלך מנה זהובים שעה א' וכל שתמנה יהיה שלך והוא יושב בטל הלא זה שמתלוצץ מן הזהובים ובזוים אצלו היש ליצנות גדול מזה. כן המבטל מד"ת אחר שיודע השכר הגדול להעוסק בתורה אינו כ"א לץ ממש ומלבד זה הוא עובר בעשה ודברת בם ובפרט לומדי תורה צריכין להזהר מדברים בטלים כי אם נכנם דבר ליצנות ללב יצא כנגדו ד"ת כו' וסיים וכל הרוצה להתרחק מעבירות יתרחק מחברת רשעים ע"ש באורך: