וְיִשְׂמְח֨וּ כָל־ח֪וֹסֵי בָ֡ךְ לְעוֹלָ֣ם יְ֭רַנֵּנוּ וְתָסֵ֣ךְ עָלֵ֑ימוֹ וְֽיַעְלְצ֥וּ בְ֝ךָ֗ אֹהֲבֵ֥י שְׁמֶֽךָ׃
רקנאטי
סר צלם מעליהם. כתב הרב הגדול ז"ל יתכן שירמוז למה שנודע כי בליל החותם לא יהיה צל לראש האיש אשר ימות בשנה ההיא ולכך יאמר כבר סר צלם ונגזר עליהם מיתה ויי' אתנו ושוכן בקרבנו ועושה לנו נפלאות בעיני כל רואה על כן אל תיראום עכ"ל הרב ז"ל. וטעם הענין וסודו ארמוז לך כבר הודעתיך שאין דבר קטן וגדול למטה שאין לו כח למעלה ובהיות כחו עמו מגין עליו ויש לו צל כענין יי' צלך על יד ימינך (תהלים קכא ה'). ותסך עלימו ויעלצו בך אוהבי שמך (תהלים ה יב). אומר לי מחסי (תהלים צא ב). ובסור כחו מעליו צלו סר ובסור צלו מעליו הירח או השמש או האור שולטין בכל צדדיו. ובעבור כי הנהגת העולם השפל היא ע"י השכינה שנאמר והוא ישפוט תבל בצדק (תהלים ט ט') וכתיב וכל מעשהו באמונה (תהלים לג ד) והיא פועלת למטה בהשגחה פרטית על כל אדם ומעשהו כענין שנאמר היפלא מיי' דבר וכתיב באשת חיל צופיה הליכות ביתה (משלי לא כז) אם כן כשצילתה עלינו אז השם יתברך שומרנו וצלנו כענין שנאמר ובצל ידי כסיתיך (ישעיה נא טז). אמנם כשהוא מונח למקרים כענין ומפניך אסתר אין צילה על ראשו רק הוא הפקר אף כי הכל תלוי בתשובה ובמעשים טובים. אמנם החולה צריך זכות ותפלה שירפאהו השם יתעלה יותר מן הבריא שלא יבא עליו חולי וכך הוא המדה בעני ובעשיר מאיר עיני שניהם ה' וכבר שמעתי מפי חסידים ואנשי מעשה שראו באדם אחד שלא היה לו צל ובאותה לילה עצמה עשה תשובה וינחם יי' על הרעה ובאותה לילה עצמה ראה צל על ראשו להצילו מרעתו. אמנם הטעם בליל הושענא רבה יותר משאר לילות הבנתי מדברי הר' אלעזר מוורמשא ז"ל כי בחג נידונין על המים והוא יום אחרון שבחג שאז נחתם לחיים כי כפי צורך החיים כך המים באים לעול ורז"ל רמזו ענין זה בפרק קמא דתעניות כי יהיב קב"ה שבעה לחיי הוא דיהיב שנאמר ומשביע לכל חי רצון (תהלים קמה טז) ובפרק קמא דכריתות ובפרק אחרון דהוריות אמר רב אמי האי מאן דבעי למדע אי מסיק שתיה אי לא וכו'. ותמה אני על ר' אלעזר שכתב כי אין זה נוהג רק באדם כי שמעתי כי יש שנסו ענין זה בעופות שרצו לשחוט למחר ובליל הושענא לא היה להם צל ולכן יש אומרים ביום הושענא יחתמון. והשעה אמרו קצת חכמי הקבלה כי לא ניתן לפרש ואני לא קבלתיה. ועוד יש לפרש סר צלם שירמוז לשרי מעלה שאין האומה נופלת עד שנופל השר שלה למעלה תחלה שנאמר יפקוד יי' על צבא המרום במרום (ישעיה כד כא) ואחרי כן על מלכי האדמה על אדמה (שם) וכן מפורש בספר דניאל אמרו כי כבר סר הכח אשר בצלו יחיו בגוים ויי' משפילם הוא אתנו על כן אל תיראום. וכן אמרו במדרש שיר השירים ונסו הצללים אלו שרי אומות העולם והמלאכים שלהם הם הצל על האומות אמנם בני ישראל אמרו בצלו חמדתי וישבתי (שה"ש ב ג') שאינו רק חלק יי' יתברך וכבר רמזתי זה:
ראש דוד
ואהיה שעשועים עלי בא"ר מאמרם ז"ל בשוחר טוב מזמור ה' רבי זבדי בן לוי ור' יוסי בר פנחס ור' יהושע בן לוי קראו ג' פסוקים הללו בשעת סלוקן מן העולם חד מנהון אמר (תהילים ה׳:י״ב) וישמחו כל חוסי בך וחד אמר (שם ל"ב) על זאת יתפלל כל חסיד אליך ואידך אמר (שם פ"ד) כי טוב יום בחצרך מאלף ואית דאמר (שם ל"א) מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך ע"כ. וראוי להבין מה ראו השלמים האלה קרוא מקרא כל אחד בעת סלוקו, וגם בעל המאמר מה הגיע אליו בזרועו יקבץ קרי"ת ארבע מקראות הללו. ואפשר במה שנקדים עוד תרי שינויי בענין זה, האחד תירוץ התוספות דעבד עברי גופו קנוי וכל היכא דחלה ברשותיה חלה אבל שכיר אין גופו קנוי כשאינו יכול להשלים לא יטול. והרא"ש תירץ דבעבד עברי איירי דחלה שלש ועבד שלש וכיון דאחר חוליו קבלו בעל הבית מסתמא מחל, אבל גבי שכיר וקבלן החולי היה בסוף וליכא הוכחה דמחיל ליה. והשתא הצדיקים הללו המה ראו כן תמהו מהפלגת שכרם המזומן להם כי כן יסד המלך בהגיע תור סילוק איש צדיק במראה אליו יתודע רב טוב מן המוכן אליו כמ"ש בב"ר (פ' ס"ב), והצדיקים הללו ידעי בנפשייהו דאנסי עידנייהו כפעם בפעם דאגב טירדייהו לא עמדו על המשמר בסדר לימודם ועבודתם, וביום הראות שכרם הביטו אליו ונהר"ו כי רב מאד מאשר שיערו בדעתם וידעו נאמנה דנוטלין שכר במספר מפקד שני חייהם אין נגרע זמן מה דמפגרי רבנן, והוא נגד מאי דקי"ל דשכיר וקבלן אין להם אלא מה שעשו דוקא ותו לא, ולכן כל חד שייר דרך לעצמו לתרוצי בחילוק אחד מדין שכיר לענינם, וצדיק הראשון פתח ואמר וישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו ותסך עלימו כיון לתירוץ התוספות דשאני עבד עברי דגופו קנוי וכו' וז"ש וישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו רנה של תורה, כלומר ביום ובלילה כע"ע דעובד ביום ובלילה וזהו לעולם ירננו, ועל ידי זה דגם בלילה עובדים רננו צדיקים רנה של תורה ותסך עלימו שנמשך עליהם חוט של חסד ושמירה מעולה, וכיון דעובדים יום ולילה כעבד עברי דגופו קנוי לכך נוטלים שכרם משלם אף שנאנסו איזה זמן, וזהו שאמר ויעלצו בך אוהבי שמך גדלה שמחתם כי אתה תברך צדיק להרבות שכרו ה' כצינה רצון תעטרנו ונוגה לו סביב מהפלגת שכרו, ואין זה ענין לשכיר וקבלן וזה כמו שחילקו התוס' כמבואר. ובא רעהו ההוא אמר על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו, כיון לחילוק הרא"ש דע"ע חלה בתחילה ולבסוף עבד אבל אם נאנס בסוף אין לו כלום על זמן האונס, וז"ש יתפלל כל חסיד לעת מצוא זו מיתה (ברכות ח'.) רק לשטף מים רבים הם חולאים ויסורין כמו שפי' המפרשים אליו לא יגיעו סמוך למיתה, כלומר שלא יהיה נאנס בסוף דאז אין לו שכר על זמן האונס. ואידך אמר כי טוב יום בחצריך רמז חילוק הריטב"א דע"ע נשתעבד לכל המלאכות, וז"ש בתחלה ילכו מחיל אל חיל וכו' דמבואר שמשועבד לכל מלאכות כי טוב יום בחצרך לעבוד עבודה, וסיים חן וכבוד וכו' לא ימנע טוב על זמן שנאנסו כיון שהם עושים כל המלאכות וזהו להולכים בתמים בתמימות מעשיהם, ולא דמי לשכיר דהוא על מלאכה ידועה וכמו שחילק הריטב"א. ואית דאמרי מה רב טובך כלומר מטובך מתנת חנם אשר צפנת ליראיך שכר גדול גם על זמן שנאנסו וזהו רב טובך לפנים משורת הדין, דע"ע דוקא משום שקבל שכרו לכן אינו מנכה לו על האונס משא"כ שכיר יקוה פעלו ושכרו בסוף ולכך אם נאנס מנכה לו. והוא תירוץ מהר"ם דלפום דינא אם נאנסו עבדי ה' ובטלו מעבודתם אין שורת הדין נותנת ליטול שכר על זמן בטלה אך מטובו הגדול רב חסד קובע להם שכר משלם, וז"ש מה רב טובך מחסדך אשר צפנת ליריאיך והשכר בסוף ועם כל זה פעלת לחוסים בך שלא לגרוע זמן בעלתם נגד בני אדם שעושים על פי הדין לנכות לפועלים אם נאנסו, ואתה לא כן מה רב טובך.
חזקוני
תבאמו ותטעמו אעם זו קנית קאי. דוגמא וישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו ותסך עלימו.