פרשנות מצטטת על תהילים ו:י

ועל הענין הזה שהוא בין הפרטים עצמו מספר ורבו הכתובים בזה הוא שהזכיר דוד ע"ה (תהלים נה) אני אל אלהים אקרא וה' יושיענו, ובמזמור (שם ו) ה' אל באפך תוכיחני אמר שמע ה' תחנתי ה' תפלתי יקח. ואם תסתכל בתפלת שלמה תמצא שהזכיר בלשון תפלתו ה' אלהי ישראל ולא הזכיר אלהי ישראל והוא שהתפלל ואמר (מלכים א ח) ה' אלהי ישראל אין כמוך אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, ואמר עוד (שם) ה' אלהי ישראל שמור לעבדך דוד אבי את אשר דברת לו, ועתה ה' אלהי ישראל יאמן נא דברך, והודיענו בכל זה שהתפלה למדת רחמים שבמדת הדין. וכן הזכיר עוד והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת בה והבית אשר בניתי לשמך, כי כוונת התפלה לשם המיוחד ובנין הבית לכבודו הנקרא שמו והזכיר (שם) ואתה תשמע השמים והוא מדת רחמים מדת התפארת והזכיר בסוף תפלתו (שם) ויהיו דברי אלה אשר התחננתי לפני ה' קרובים אל ה' אלהינו.

ויחל משה את פני י"י אלהיו וגו'. בעבור שמשה נצטרך למדת הדין שלא תחול עליהם על כן אמר ויחל כי היא התחלה אלינו וזהו פני י"י אלהיו הרמז לפנים שאינן מאירים ויהיה את פני כמו עם פני והבן זה. והנה משה התחיל מן המדה ההיא שלא תכלה אותם כרגע ומשה יעלה להתפלל לתפארת ישראל עד שהמלך במסבו שהוא התשובה. ויאמר למה י"י וגו'. לפי הפשט הענין קשה לפרשו כי מאחר שכולם עבדו עבודה זרה מה שאלה היא למה י"י והנה כולם נתחייבו כלייה והיה ראוי להתפלל דרך וידוי ותחנה אנא חטא העם הזה וגו' כמו שהתפלל עזרא דכתיב התודותו על מעל הגולה. ועל דרך האמת אמר למה תתן רשות למדת הדין להיות שולטת בעמך כי אתה הוצאת אותם בשמך הגדול במדת רחמים בהם ובמדת הדין לשונאיהם וזהו אמרו בכח גדול וביד חזקה שהיה הכל עם ישראל מיוחד רחמים ודין. וידעת כי כח גדול הוא כח חסד הרומז לתפארת ישראל. ויד חזקה מדת הדין. והנה כאשר אמר למשה הניחה לי מיד הבין משה כי הדבר תלוי בו ומיד קודם רדתו מן ההר התפלל כי היה ירא לעכב תפלתו פן יצא הקצף מלפני השם ותחול עליהם ויכלה אותם כרגע. וכן אמרו רבותינו ז"ל באלה שמות רבה אמר משה איני זז מכאן עד שאבקש עליהם רחמים מיד התחיל ללמד עליהם סניגוריא וכו'. ודע כי לשון תפלה נופל על תפארת ישראל ושכינת עוזו. אמנם לשון תחנה אינו נופל רק על כנסת ישראל. סימן לדבר שמעה אדני תחנתי י"י תפלתי יקח (תהלים ו י'). אליך י"י אקרא ואל אדני אתחנן (תהלים ל ט'). והבן מכאן טעם תפלת משה רבינו ע"ה הכתובה כאן ובמשנה תורה והבן זה:

האופן ס"ז איתא בזוהר קטן בזו הפרשה שהראה הקב"ה למשה ק"ך צירופים של ויקרא ולפי זה יש ליישב מה שכתב סודי רזא בשם פרקי היכלות כשהתענה משה קכ"א העניות אחר עשיית העגל יצאו מאחורי הפרגוד י"ח מאות מלאכים מליצי יושר על ישראל ומטטרון עמהם ומסרו התפלה לאכתריאל צריך למדרש היכא רמיזי בקרא והנה טעם קכ"א העניות כי יום ראשון שעלה משה לא היה מן המנין נמצא שביום הכיפורים נשלמו קכ"א תעניות ובאותו יום קיבל לוחות אחרונות שהם סוד ו"ה מן השם וה"לוחות וה"מכתב ורזא דא ו"ה פעמים ו"ה כגי' קכ"א לכן בהשלים קכ"א תעניות שהוא חשבון ו"ה מן השם קיבל הלוחות וכשתמלא קכ"א כזה קו"ף כ"ף אל"ף הרי תמצא בסוף ג' ף' שבכל אותיות התורה לא תמצא אות ף' באותיות יותר מאלו והנה אות ף' מורה על מד"הד הקשה כמ"ש אמ"ז מהר"ן ז"ל בברכת המזון שלו שמזה הטעם בכל ברכת המזון ובכל תפלת י"ח אין שום ף' לפי שאין א"ף אנ"ף זע"ף יש"ף נג"ף קצ"ף בתפלתם של ישראל והנה אחר שנשמע תפלתו של משה הקטיגור נעשה סניגור ומאחר שיש בקכ"א ג"ף וכל א' היא ח' מאות באי"ק הרי כ"ד מאות לקבל כ"ד מיני דמסאבותא שהי' לישראל בשעת עשיית העגל לכן (סנהדרין קד) לסוף כ"ד דורות נגבה חוב זה (שמות לב) ביום פקדי פקדתי מן כ' עשה הקב"ה פ' כפולה (שם לח) אלה פקודי המשכן וגו' הרי ג' פקודות והנה במלת ויקרא נרמז ענין זה שיצאו י"ח מאות מלאכים באותו פרק לכן א' זעירא שיש לאלף ה' צורות אחת י' למעלה י' למטה ו' באמצע ב' י' למעלה ד' למטה ו' באמצע ג' י"ו למטה י"ו למעלה דלת רי"ז ה' צירף. לחלק ה"ו באמצע לב' ווין יוד למעלה א למטהבא' תסתכל באות א' בעצמו ותמצא החשבון כיצד א' של אל"ף במילואו הוא אלף א של אלף היא ח' מאות באי"ק הרי ח"י מאות מלאכים מלמד שבא משה הוא סוד מטטרון (משלי יח) מגדל עוז מגדל הפורח באויר בשם ה' כי צורת ל' היא כ"ו (שם) בו ירוץ צדיק ב"ו ירו"ץ בגי' מטטרו"ן בו דייקא כי אות ל' נרמז עליו נמצא שבתיבת אל"ף מבואר שיצאו אלף ח' מאות מפרש בפסוק וידבר ה' אליו מאוהל מועד בזכות שדיבר כאשר צוה ה' באוהל מועד אותו יקר בא אל משה שנתהפך אף הגדול ר"ל אלף של אף היא אלף ף' של אף היא ח' מאות באי"ק שאמר משה (שמות לב) שוב מחרון אפך ונעשה סנגוריא ז"ש וידבר ה' אליו שכן יקר של משה הוא שם של מ"ה (תהלים לו) מ"ה יקר חסדך אל לכן נקרא משה אדם (כם סח) לקחת מתנות באדם ונעלם שם של מ"ה הוא ח"י דהיינו כשהו' היא חסר א' כדאיתא בסודי רזא לכן אלף זעירא שזכה משה ליקר אל הנעלם של שם של הויה (שמות ג) זה כמי לעלם חסר ו' לפי שהוא חסירה א' וזה זכה מאוהל מועד שזכר שמו ח"י פעמים ז"ש אדם כי יקריב יקר תפארת גדולתו של משה היא (ישעיה מד) תפארת אדם לשבת בית (שמוח לג) ומשה יקח את האוהל במילת יקח יבואר חשבון של אלף ת"ת מליצים ששמעו תפלתו (תהלים ו) ה' תפלתי יקח בזה האופן י"פ ק' הרי אלף ח"פ ק' הרי ת"ת וגם בצירוף א' של ויקרא תמצא כל הענין מבואר י"א של ויקרא מורה על התעניות שהתענה משה שהם סוד ו"ה מן השם שאמרנו שהתענה ו"ה פעמים ו"ה שהוא י"א פעמים י"א ורמז בו סוד י"א י"א שהוא שם קדוש ונורא י"י אלקינו י"י אחד לפי שפגמו ישראל בעגל בזה עברו על כ"ב אותיות התורה שנחלקת י"א שורשיות י"א שמושית נשתיירו אתוון וק"ר תחשוב ו' פעמים ק"ר הרי י"ת מאות הם הי"ת מליצי יושר של משה נמצא שבמלת ויקרא תמן תשכח כל התעניות שהתענה והמליצי יושר שבאו לקבל תפלתו והנה יש עוד ליתן טעם על אותן י"ח מאות לפי שפגמו ישראל בשם של שד"י ושם של שדי יש לו ו' צרופין כדין תיבה בת ג' אותיות החשוב ו' פעמים צירופי שד"י הרי אלף ח' מאות נשתיירו פ"ד הוא חשבון חנו"ך הרי מרומז אלף ות"ת מלאכים באו וחנו"ך עמהם שהוא מטטרון שחשבונו שד"י לכן בההיא יומא דאיתאוקם משכנא איתוקם משכנא דחנוך עמוהו וז"ש (תהלים צא) בצל שדי יתלונן באותו יום שהוקם המשכן בצל שדי דייקא שהם תהפוכות שם של שדי לכן אל"ף זעירא ויקר אל משה שרמז על שם שדי ג' אותיות מורה על ג' אבות כמבואר בספרין קדמאין אית דאמרי ש' מורה על יצחק ש' שורקת ד' על אברהם שמדתו מדה הד' מלמעלה למטה חסד י' הוא (בראשית כה) יעקב איש תם שנולד מהול באות ברית (שם) ידו אוחזת בעקב עשו יד"ו דייקא שהוא אותיות יו"ד ואית דאמרי איפכ' ש' היא מורה על יעקב שהוא משולש באבות ג' קווין א של ש' הוא (קהלת ד) החוט המשולש ד' הוא צורת ש' שבתפילין שהוא ממול ערפו הוא כנגד יצחק שפשט צווארו על המזבח (שיר ז) ודלת ראשך כארגמן י' לקבל אברהם שנתנסה בי' נסיונות בזה הוא סדר הפסוק (ויקרא כו) וזכרתי את בריתי יעקוב שהוא ש' של שד"י (דברים כח) כי שם י"י נקרא עציך אף את בריתי יצחק שהיא ד' של שד"י ואף את בריתי אברהם שהוא י' של שדי ובזה והארץ אזכור שבג' אותיות אלו נבראת הארץ לכן אמר משה (שמות לב) זכור לאברהם וליצחק ולישראל שרצה הקב"ה להחריב את העולם באותו שעה הנברא בשם של שד"י ולכן במשכן אמר בצל שד"י יתלונן ובמלת בצ"ל נרמז שמלאכת המשכן היה למחרת יום הכפורים שהוא תשלום קכ"א תעניות ולמחרת היה קכ"ב מנין בצ"ל ואז הכניע משה (בראשית ו) ק"ץ כ"ל ב"שר: