פרשנות מצטטת על תהילים ז:טו

אשר שר ליהוה על דברי כוש בן ימיני: רבותינו, זכרם לברכה, אמרו (תרגום במקומו ובבלי מועד קטן טז ב בקצת שנוי): כי המזמור הזה נאמר על שאול. וקראו כוש לפי שהיה יפה, כמו האשה הכשית (במדבר יב א), דמתרגם: אתתא שפירתא; וכן דעת כל המפרשים. ואמרו: כי קראו כושי, מה כושי זה אינו משתנה בעורו, כך שאול לא היה משתנה בשנאתו אל דוד. ועל הדרך הזה נאמר (ירמיהו יג כג): היהפך כושי עורו ונמר חברברתיו גם אתם תוכלו להיטיב למדי הרע. והחכם ר' אברהם בן עזרא, זכרו לברכה, הרחיק זה הפרוש. כי אמר: היאך יאמר זה על משיח יי' הנה יחבל און (פסוק טו)? ואמר: כי אחד מבני בנימין היה שהיה שונאו ושמו כוש. ואין טענתו טענה שיאמר על שאול הנה יחבל און; ולמה לא יאמר כן? והנה אמר לו דוד בפניו: מרשעים יצא רשע (שמואל א כד יד)? ואמר לו: ונקמני יי' ממך (שם שם יג)? ובדרש (שוחר טוב במקומו): לפיכך כנה שמו כוש לפי שכתוב (קהלת י כ): גם במדעך מלך אל תקלל; ונכון הוא הדרש. תראה אתה שהכל שוים, כי על שאול נאמר זה המזמור, לבד המפרש הנזכר. ומה שאמר על דברי, לפי שדברים וענינים רבים היו לו עמו. ופעמים רבות חשב להרגו כמו שכתוב. תחלה בהתחתנו עמו חשב להפילו ביד פלשתים, אחר כן חשב להמיתו בביתו; וכשהיה עומד לפניו היה מטיל לו החנית כמה פעמים, ואחר שנפרד ממנו גם כן פעמים רבות כשהיה רודף אחריו. ועל דברי פרושו: על עניני, כמו על דבר הצפרדעים (שמות ח ח), והדומים להם.

דָּבָר אַחֵר, שֶׁ״בָּנָיו״ רֶמֶז לְמַעֲשָׂיו שֶׁנִּקְרְאוּ תּוֹלְדוֹתָיו שֶׁל אָדָם, הֵן תּוֹלְדוֹתֵיהֶן שֶׁל צַדִּיקִים מַעֲשִׂים טוֹבִים, הֵן מַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ז טו): ״וְהָרָה עָמָל וְיָלַד שָׁקֶר״. וְהָרָשָׁע אֵינוֹ מוֹדֶה עַל הָאֱמֶת לְעוֹלָם, וּבְכָל תּוֹלְדוֹתָיו הָרָעִים שֶׁהוּא מוֹלִיד יֹאמַר כִּי לֹא בָּנָיו הֵמָּה. וְזֶהוּ עִקַּר הַמּוּם שֶׁבָּהֶם, שֶׁלֹּא יָשִׂים אָשָׁם בְּנַפְשׁוֹ בְּכָל תּוֹלְדוֹתָיו הָרָעִים, וְכִחֵשׁ לֵאמֹר כִּי לֹא בָּנָיו הֵמָּה, לֹא אֲנִי יְלִדְתִּים, וְסִבָּה לָזֶה, לְפִי שֶׁהֵם ״דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל״. כִּי מִצַּד הֱיוֹתוֹ דּוֹר עִקֵּשׁ אֵינוֹ מוֹדֶה עַל הָאֱמֶת לְעוֹלָם, וְאוֹמֵר לְכָל מוֹכִיחַ: ״לֹא פָעַלְתִּי אָוֶן״. סִבָּה שְׁנִיָּה, מִצַּד הֱיוֹתוֹ עוֹבֵר עֲבֵרָה וְשָׁנָה בּוֹ וּמֻרְגָּל לַעֲשׂוֹתָהּ פְּעָמִים רַבּוֹת, עַד שֶׁנַּעֲשָׂה הַדָּבָר אֶצְלוֹ כְּהֶתֵּר (יומא פו:), וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וּפְתַלְתֹּל״, כִּפְתִילָה זוֹ הַמְשֻׁלֶּשֶׁת כָּךְ הָעוֹבֵר וְשָׁנָה וְשִׁלֵּשׁ נַעֲשֶׂה לוֹ כְּהֶתֵּר וְאֵינוֹ שָׁב מִן דַּרְכּוֹ לְעוֹלָם.

ילד כו'. לא אמר הרב הנחתו הראשונה, כי אין המובן לילד מצד ההנחה וההסכמה, אבל הוא המובן ממנו בעצם וראשונה והוא הלידה. ואמר שהושאלה להמצאת הדברים הטבעיים, בטרם הרים יולדו, והושאלה גם כן לענין הצמחת הארץ מה שתצמיח. והוקשה בזה אם המובן הראשון בהולדה הוא לבעל חי, למה לא הביא אחריו הולדת הצומח ואחרי כן יביא הולדת הדומם. והוא לא עשה כן, כי אחרי הבעל חי הביא הדומם, אחר זה הביא הצומח. ואחשוב שהרב עשה השאלה כוללת בהולדה שנאמר בארץ אם להוצאת הארץ עצמה, וזהו בטרם הרים יולדו (תהלים צ' ב') אחר כך יביא מה שתוציא הארץ מתוכה והם הצמחים, ולזה אמר, והושאלה ג"כ לענין הצמחת הארץ מה שתצמיח. הנה באר שכלל ההשאלה בארץ, אם מה שתעשה בעצמה, ואם מה שתעשה בזולתה והוא הצומח. עוד ישאיל לחדושי הזמן והם הענינים המדומים ושתלייתם היא בזמן. וישאיל עוד בחדושי המחשבות לדמותם לחדושי הזמן, והם המחשבות והדמיונות והמושכלות, לפי שהאדם בשכלו יוליד הויתם כמו שאמר וילד שקר (תהלים ז' ט"ו) ובילדי נכרים ישפיקו (ישעיה ב' ו'), ולרמוז פירושו בילדי נכרים ישפיקו, הביא תרגום יב"ע שיפרשהו על המחשבות והנימוסים, ולכן אמר הרב מי שלמד איש ענין אחד כאלו הוליד האיש ההוא באשר הוא בעל דעת ההוא ר"ל שלמדו בו:

עמל. לְשׁוֹן עֲבֵרָה, כְּמוֹ "וְהָרָה עָמָל" (תהלים ז'), "כִּי אַתָּה עָמָל וָכַעַס תַּבִּיט" (שם י'), לְפִי שֶׁהָעֲבֵרָה הִיא עָמָל לִפְנֵי הַמָּקוֹם: