פרשנות מצטטת על תהילים ח:ט

שתי צפרים. על שם כצפור נודדת מקנה כן איש נודד ממקומו דכתיב בי' בדד ישב מחוץ למחנה. כתב הרמב"ן בעלי הפשט אומרים כי כל עוף נקרא צפור כדכתיב צפור שמים ודגי הים. כל צפור כל כנף וכן כתיב ואת הצפור לא בתר על תורים ובני יונה. והנכון ששם צפור כולל לעופות הקטנים המשכימים בבוקר לצפצף ולשורר מלשון ארמי ציפורא וכן ישוב ויצפור פי' ישכים בבוקר. ואמר עליהם צפור שמים כי הם לרובם יגביהו לעוף בשמים וכל צפור כל כנף שני מינים כל הקטנים וכל הגדולים וכן יקרא קן צפור לפניך הם הקטנים לומר שאפי' בקטניהם יחוס. והנראה מדברי רבותינו שכל עופות טהורים נקראים צפרים אבל מצותו של מצורע בצפור דרור ואינו אלא למצוה אבל בדיעבד כולן כשרים ולכך הוצרך למעט טמאות בתורת כהנים לפוסלן אפי' בדיעבד. ומיהו מדתנן במסכתא נגעים מביא שתי צפרים דרור ותניא עוד שתי צפרים מצותן שיהו שוה במראה ובקומה וכו' עד אע"פ שאינו שווין כשרים ולא קתני עוף דרור אע"פ שאינם דרור כשרים ש"מ שאפי' בדיעבד פסולים והוצרך למעט טמאות מפני שיש אף בטמאות מינים שהם דרור. א"נ פי' למעט טמאות לך פי' אסורות כגון טריפה.

חיות פרט לטרפות טהורות פרט לעוף טמא לפי שהנגעים באים על לשון הרע שהוא מעשה פטיט לפיכך הוצרכו בטהרתו צפרים שמפטפטין תמיד בצפצוף קול לשון רש"י (רש"י על ויקרא י״ד:ד׳) ומפני שאמר "טהורות פרט לעוף טמא" נלמד שאין הצפרים מין טהור ידוע אבל הוא שם כולל כל העופות אם כן מהו הפטפוט הזה שמצאו להם כי עופות רבים אין בהם פוצה פה ומצפצף ועוד כי מדרש "חיות פרט לטרפות" יבא במחלוקת ולמאן דאמר טרפה חיה אינו כן ובתורת כהנים (פרשה א יב) חיות לא שחוטות טהורות לא טמאות טהורות לא טרפות ובעלי הפשט אומרים כי כל עוף יקרא צפור ממה שאמר צפור שמים ודגי הים (תהלים ח ט) כל צפור כל כנף (בראשית ז יד) בן אדם אמור לצפור כל כנף (יחזקאל לט יז) וכן ואת הצפור לא בתר (בראשית טו י) על תורים ובני יונה והנכון בעיני ששם צפור כלל לעופות הקטנים המשכימים בבקר לצפצף ולשורר מלשון ארמית צפרא וכן ישוב ויצפור (שופטים ז ג) ישכים בבקר אמר "צפור שמים" עליהם כי הם לרובם יגביהו לעוף בשמים ו"כל צפור כל כנף" (בראשית ז יד) שני מינין כל הקטנים וכל הגדולים כי יקרא קן צפור לפניך (דברים כב ו) הם הקטנים שהן רבים שאפילו בקטניהם יחוס וכן אשר שם צפרים יקננו (תהלים קד יז) כי הם השוכנים בענפי ארזי הלבנון אמור לצפור כל כנף (יחזקאל לט יז) שיתאספו אפילו הקטנים עליהם כי הטורפים יבאו מעצמם וכן התשחק בו כצפור ותקשרנו לנערותיך (איוב מ כט) כי דרך הנערים לשחק בעוף הקטן ולשון חכמים כך הוא כל שיש בידו מקל או צפור (עבודה זרה מ) האורג משער הנזיר כמלא הסיט בבגד בצפרתא (תמורה לד) ואמרו צפורת כרמים (שבת צ) ואמרו בשר צפרים מחזירין החולה לחליו (ברכות נז) ואמר בכתוב (דברים יד יא) כל צפור טהורה תאכלו על המינין הרבים ההם ונתרבה של מצורע מ"כל" ואמר (שם פסוק יב) וזה אשר לא תאכלו מהם כאומר ואלה אשר לא תאכלו מבשרם ולכך דרשו "טהורות לא טמאות" ומכל מקום כלם בעלי פטפוט הם וכן גם כן גם צפור מצאה בית ודרור קן לה (תהלים פד ד) כך נראה שאינו שם כולל העופות כולם וכן אשר שם צפרים יקננו חסידה ברושים ביתה (שם קד יז) והנראה מדברי רבותינו שכל עופות טהורים נקראים צפור אבל מצותו של מצורע בצפרי דרור דתניא בת"כ (פרק ה יד) ושלח את הצפור החיה אל מחוץ לעיר אל פני השדה (ויקרא י״ד:נ״ג) רבי יוסי הגלילי אומר צפור שחיה חוץ לכל עיר ואי זו זה דרור ומן המדרש הזה הזכירו הפטפוט ויתכן שאינו אלא למצוה ודיעבד כלם כשרין בו ולפיכך הוצרכו בת"כ (כאן) למעט טמאות וכן שנינו במשנה מסכת נגעים (פי"ד מ"א) ומביא שתי צפרים דרור ושנו עוד שם (משנה ה) שתי צפרים מצותן שיהיו שוות במראה בקומה ובדמים ולקיחתן כאחת אע"פ שאינן שוות כשרות שחט אחת מהן ונמצאת שלא דרור יקח זוג לשניה והטעם בזה שאף על פי שבדיעבד כלן כשרות כשהן שני מינים פסולות ובפרק אלו טרפות (חולין סב) אמרו עוף המסרט כשר לטהר בו את המצורע וזו היא סנונית לבנה שנחלקו בה רבי אליעזר וחכמים ומכאן שאין צפרי המצורע מין אחד בלבד ושאין מטהרין בכל עוף טהור אבל מצותו בכל עוף דרור כלומר שדרה בבית כבשדה ולפיכך אמרו בסנונית דכיון שהיא טהורה לדעת חכמים כשרה לטהר בה שהיא בכלל דרור ומכל מקום כל הטהורין כשרים בדיעבד שכלן בכלל שתי צפרים טהורות ושנו בסיפרי (ראה קג) אמר רבי יאשיה כל מקום שנאמר צפור בטהורה הכתוב מדבר ואמר רבי יצחק עוף טהור נקרא עוף ונקרא צפור וטמא לא נקרא אלא עוף וכך הזכירו בגמרא בפרק שלוח הקן (חולין קלט) ושם העלו (קמ) כי "חיות" שחיין ראשי אברים שלהם למעוטי מחוסרות אבר וכן הטרפות פסולות בהן ודרשו "טהורות" למעט אסורות כגון צפרי עיר הנדחת ועוף שהרג את הנפש והחליפן בע"ז ומדרשם זה שם מן הלשון עצמו שאין צפור אלא עוף טהור ומשמע מכאן שכל עוף טהור בכלל צפור וראיתי עוד בירושלמי במסכת נזיר (פ"א ה"א) שאמרו וכי נזיר טמא צפרים הוא מביא תורים ובני יונה הוא מביא אית תניי תני כל עוף טהור קרוי צפרים אית תניי תני כל העופות בין טמא ובין טהור קרוי צפרים והנה נשאר בידינו ממנו מחלוקת ומכל מקום יתכן שיהיה השם בקטנים בלבד ובגמרא כך הוא נראה ממה שאמרו במסכת סוטה (סוטה ט״ז) הבא מים שדם צפור נכר בהם וכמה הם רביעית ושאלו גדולה שדוחה את המים קטנה ונדחת מפני המים מהו ופירשו כל שיעורי חכמים כך הם בצפור דרור שערו חכמים אין לך גדולה שדוחה את המים ואין לך קטנה שנדחית מפני המים ואלו היה כל עוף טהור כשר בו היה מהם מי שדמו דוחה כמה לוגין ואולי אמרו כן בצפור דרור שהוא מצוה לכתחלה ממדרשו של ר' יוסי הגלילי וכבר הזכירו בגמרא (שבועות כט) ודילמא צפורא רבא חזא ואסיק שמיה גמל והנכון שיעלה מכל זה הוא שנאמר שכל צפור שאינו דרור פסול אפילו בדיעבד מן המדרש הזה שלא שנו במשנתנו (נגעים יד א) מצותן שיהו דרור אע"פ שאינן דרור כשרות כמו ששנינו בשוות (שם יד ה) וכל הדרורים בעלי פטפוט הם ומה שאמרו בת"כ "לא טמאות" מפני שיש אף בטמאין מינין שהם דרור כגון הסנונית לרבי אליעזר או יהיה פירושו למעט טמאות לך שהן האסורות והטרפות כמו שהעלו בגמרא בפרק שלוח הקן (חולין קמ) וזהו ההגון בעיני ובהגדה דרבה (ויקרא רבה טז ז) אמר רבי יהודה ברבי סימון אילין צפריא קולנין זה האומר לשון הרע אמר הקב"ה יבא קול ויכפר על קול ור' יהושע בן לוי אמר צפרים צפרי דרור שאכלה מפתו ושתת מן מימיו והלא דברים קל וחומר וכו':

או יאמר על ענין הפרשה בכלל (משלי ט) חצבה עמודיה שבעה שהקריבו באותו היום ז' קרבנות שנים לאהרן ועגל לחטאת לפי שחטא בו בידים לבד כמ"ש (שמות לב) ויקח מידם דייקא אבל מחשבתו לטובה היתה ואיל לעולה ואל תקשה מאחר שאהרן חסידא לא חטא בהרהור למה הקריב עולה יש לתרץ ע"ד הזוהר תמימים תמים מבע"ל אבל שאז באותו יום הוצרכו לתקן איל של יצחק כי אותו האיל הוא סוד נשמות נדב ואביהוא בסוד קח נ"א המבואר להאר"י ז"ל נשמות נדב ואביהוא שני קרני האי"ל הן שנתלבשו אח"כ אלי"ה בהיפוך אתוון ואותו האיל נברא בע"ש בין השמשות בתיקון בראשי"ת בר"א תי"ש ואותו יום שקול כיום שנבראו בו שמים וארץ לכן הקריבאהרן איל לעולה ואל בני ישראל תדבר קחו שעיר עזים לחטאת על חטא יוסף שהיה בהם בתחלה ואותו יום ראשון לקרבנות לכן אתמר אדם כי יקריב כי אותו יום נדמה אהרן לאד"הר וכן אהר"ן ר"ת א"דם ה"ראשון ר"אש נ"בראים לכן הוצרך עתה לתקן כל העניינים אבל עגל לעולה כי כבר קבלו עליהם ג' דינים בעדים ובהתראה בהרג כדין עיר הנדחת בע"ז עדים בלא התראה בחנק (שם) ויגוף ה' את העם. בלא עדים ובלא התראה בדק אותן כסוטות והיא שריפה שאנו לומדים מבני אהרן שריפת נשמה וגוף קיים ז"ש ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם לפני ה' וימותו לפני ה' ר"ל שלא נשרפו רק הנשמות שהם לפני ה' ממש (איכה ג) חלקי ה' אמרה נפשי ושור ואיל לשלמים אבל אהרן לא הוצרך להקריב שלמים כי הוא אוהב שלום ורודף שלום הנה הם ז' קרבנות ז"ש ח"צבה ע"מודיה ש"בעה על ז' קרבנות ובר"ח נרמז ח"טאת ע"ולה ש"למים ח"צבה ע"מודיה ש"בעה כי מיום שהיו על הר סיני קבלו שע"ח נהורין מלבו"ש של תורה שהוא חשמ"ל שיש בו שע"ח נהורין לכן קבלו תורה במדב"ר סינ"י בגי' שע"ח בגי' אורפניא"ל ואלמלא היו לו לטווס י"א גוונים יתירים על שם הצבעים לא הי' תקומה להם כשעשו העגל חטאו נסתלקו שע"ח נהורין ר"ת ש"ור ע"גל ח"מור עתה תיקן ג' אלו בג' טבחה טבחה על ב' טבחות שנהרגו נדב ואביהוא אחר כך פרשת יין ושכר אל תשת שנתייחד אליו הדיבור ז"ש מסכה יינה אח"כ פרשת חיות ובהמות זה תאכלו וזה לא תאכלו ז"ש אף ערכה שלחנה וטעם סמיכות פרשת מאכלות טהורים לכאן כמו שבבריאת העולם היו מקטרגים המלאכים (תהלים ח) מה אנוש והשיב הקב"ה א"כ (שם) צפור שמים ודגי הים למה אתבריאו כן בשעת שירדה שכינה למטה קטרגו ג"כ המלאכים מה אנוש והשיב הקב"ה ג"כ חיות וצפור שמים מה תהא עליהם לכן באו כל החיות והבהמות וסבבו את המשכן להודיע שבשבילם נברא האדם והנה בג' מקומות קטרגו המלאכים סימן (שם פה) א'מ'ת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף ר"ל א"דם מ"שכן ת"ורה בג' מקומות אלו כשהיה לו לצמוח אמת מארץ אז צדק הוא מד"הד משמים נשקף השקפה לרעה שלא רצו המלאכים להסכים גם ה' יתן הטוב והבר גזיזין ז"ש טבחה טבחה ב' טביחות על ב' כיתות שנהרגו ולא נשתייר מהם רק מיכאל וגבריאל כן היה בשעת הבריאה שהושיט הקב"ה אצבע קטנה ושרפן כן ביום השמיני למלואים שנתמלא העולם ונתבסם כיום שנבראו בו שמים וארץ נשרפו ג"כ ב' נשמות טהורות נדב ואביהוא נגד כת מיכאל וגבריאל ואהרן הוא במקום גואל כי בו שם חסד שהוא אל: