מִזְמ֗וֹר לְדָ֫וִ֥ד יְ֭הֹוָה מִי־יָג֣וּר בְּאָהֳלֶ֑ךָ מִֽי־יִ֝שְׁכֹּ֗ן בְּהַ֣ר קָדְשֶֽׁךָ׃
אלשיך
ואת המשכן תעשה וכו'. יתכן ירמוז אל האדם כי להעשות משכן לו יתב' אשר ישכון עליו להיות היכל ה' בעצם כמאמרו יתב' באו' ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ולא אמר בתוכו כנודע כי היכל ה' המה אמר כמדבר בו לנוכח ואו' אליו ואת המשכן אשר תעשה להיות משכן לי כאשר צויתי צריך תעשה י' יריעות הם י' דברות הכוללות כל התורה כלה מראש ועד סוף כנודע ומפו' במקומו מכל א' נעשית יריעות מסך קדש המאהיל עליו והן הן צל וחופות הנאמרים באמת בדברי רז"ל. נמצא כי יחד כלן המה כוללו י' יריעות לעושן ואמר כי להיות על כל כבוד חופה זו כאשר יאות. צריך גם יתלוו עליה שש משזר הן שש כפולות והן י"ב מדות אשר אמר המשורר במקראיו באו' (תהילים ט״ו:א׳) ה' מי יגור באהליך וגו' שיהיה אהל קדושתו ית' מאהיל עליו הלא הוא בעל י"ב מדות הולך תמים וגו'. ג' בפסוק. (א) וג' בפסוק (ב) וד' בפסוק (ג) וב' בפסוק (ד) הרי י"ב וזהו שש משזר ועוד תוסיף לבלתי בא לידי עבירה שתדע לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון בעולם העליון. כי לא יבצר מהיות ע"י מדה"ר הרפה הדומה לתכלת כמז"ל תכלת דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד הוא מדה"ר הרפה או לפני מדה"ד הקשה המתייחסת אל האודם בעצם כארגמן. ועל שתיהן אמר על הא' תכלת ועל הב' וארגמן ועוד הסתכל לאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה שהוא כמפו' אצלנו במקומו שאם תזכ' תהי' בו עפר ואם לא רמה ותולע' וז"א ותולעת שני לו' כי תתהפך לתולעת. או אם צדק אתה לפחות לא יבצר מלהשתנות שהוא להיות עפר וזהו שני ל' שינוי מהוייתו אל עפרו. ועליית מצות ומדות אלו בכל מצות אתה בורא מלאכים רבים המתוארים לכרובים ולפי גדר הכוונה והמחשבה יהיה גדר מה שתתעלה בריאת' במעלה גדולה עד מאד כנדע וזהו כרובים מעשה חושב תעשה אותם שמעשה היא הכוונה היא מחשבה עיקר אשר בה תעש' אותם:
רקנאטי
אלה הדברים וכל ענייניהם כבר מפורש בהקדמת הרמב"ן. וטעם אשר נשבע ה' כמו ואל משה אמר עלה וגו' ושם פירשתי. מפרש בספרי בפסוק והנכם היום וגו' הרי אתם קיימים כיום מכאן אמרו שבעה כתות של צדיקים בגן עדן זו למעלה מזו ראשונה אך צדיקים יודו לשמך וגו' (תהלים קמ יד) שנייה אשרי תבחר ותקרב (תהלים סה ה) שלישית אשרי יושבי ביתך (תהלים פד ה). רביעית מי יגור באהליך (תהלים טו א). חמשית מי ישכון בהר קדשך (שם). ששית מי יעלה בהר ה' וגו' (תהלים כד ג). שביעית מי יקום במקום קדשו וגו' (שם):
אלשיך
זה אלי כו'. מלבד מה שכתבנו. יאמר כי הנה ארז"ל (שם) מהיכן זכו ישראל לומר השירה הזאת מאברהם שנאמר בו והאמין בה' ונאמר כאן ויאמינו וכו' וסמיך ליה אז ישיר ובזה נבא אל ענין הכתוב אמר הנה שני דברים זיכנו ית'. (א) להראות אלינו בים כמשמעות אומרם זה. (ב) לומר שירה שהושפעה והופיעה עלינו רוח קדוש לאומרה. כי שם הוא ית' הדברים מאתו ית' בפי כל אחד ממנו ועל שתיהם אמר על הא' שאני מורה באצבע ואומר זה אלי. שהוא מה שמלאכי השרת אין זוכים כי הלא אומרים איה מקום כבודו. ע"כ אומר כי בהגיעי אל גדר זה להיות מראה באצבע הראו שהוא אלי מייחס אלהותו אל כל איש כי ע"כ מתראה לכל אחד הנה בזה אני מודה כי לא שאני זכאי לכך רק שואנוהו. על כי הנה ימים באים ע"י קבלת התורה אהיה נאה לו. שכמו שהוא ית' נאה לי כן אהיה אני נאה לו כמ"ש ז"ל יש נאה ללבושו ויש שלבושו נאה לו וכו'. ואמר איוב (פ' ל"א) צדק לבשתי שהצדק נאה לי וילבשני שאני נאה לו. וכן אמרו על מזמור לדוד ולדוד מזמור וכן על פסוק (תהילים ט״ו:א׳) חבלים נפלו לי בנעימים וכו'. וזה אומרו ואנוהו ל' נאה תהלה. אך על (ב) שזכיתי לרוממו ולהללו בשירה זו. אינו על העתיד ולא על זכות עצמי רק שעל היותו ית' אלהי אבי הוא אלהי אבי אברהם. ע"כ וארוממנהו ברוממיות אל בגרוני והוא מאמרם ז"ל (שם) כי בזכות אברהם אמרו שירה כמדובר. ובמה שאמרנו בו ואנוהו יצדק משז"ל האומרים ואנוהו. מה הוא חנון אף אני וכו'. שהוא אהיה נאה לו. או יאמר במה שידוע רז"ל. בתתם טעם אל התנהגו ית' עם האבות ביסורין ולא הטעימם פה מעשיהם להתעלם בתענוגים כי אמר הוא ית' אם ייטב להם בעוה"ז מה יניחו לבניהם באמור משה זכור לאברהם וכו' וכיוצא בצרות כהם. ובזה יאמר כי אמרו ישראל הנה הוא ית' מתנהג עמי במדת חסד. כי הנה זה אלי כי חסד אל. ובזה יודע אני שאיני כדאי לכך אם לא שלעתיד ואנוהו. שאשכינהו בעולם השפל ע"י מעשים טובים. אך כעת איני ראוי אלא שאני אוכל זכות אבי. כי למה שהיה הוא יתברך מתנהג עם אבי במדת יסורין. וז"א אלהי אבי. ע"כ וארוממנהו שע"י מה שהתנהג עמו במדת אלהים הטיב עמי להתנהג במדת אל. כמדובר מרז"ל באומרם שאם ייטב לאבות. מה יניחו לבניהם. והנה ארז"ל (שם) שהתנוקות שנולדו בשדות. והי' הקב"ה פותח הארץ ובולען ומוצא לכל אחד ב' סלעים כשדים. כי יונק מאחד דבש ומאחד חלב. והי' כל אחד במקומו רואה לפניו בחור צח ואדום המאכילו ומגדלו הם הכירוהו תחלה ואמרו זה אלי. לפי דרכם זה יאמר הלא אמרתי אשירה לה' בל' יחיד. שכל אחד ממני כדאי לרומם לאל ית' בשיר שהוא דבר גדול כמאמר דוד המלך ע"ה (תהילים ס״ג:ד׳) כי טוב חסדך מחיים. במה שזכיתני ששפתי ישבחונך. ע"כ אמר מה שאמרתי שכל א' ירוממהו בל' יחיד ואמרתי ויהי לי לישועה. כי לכל א' החשיב בפני עצמו להיות לו לישוע'. מי יאמר שכן הוא לז"א זה אלי כי הנה לכל א' וא' היה הוא ית' מתראה בצור החלמיש והאכילו ולא לרבים בבת אחת. הנה זה יורה החשיב הוא ית' לכל א' להיות לו לאל. והנה מזה שהחשיבני. יורה שגם כדאי אני שואנוהו כי יחשיבני להיות לו לנוה ומדור שישרה בי שכינתו. גם כי אהיה יחיד בהיותו צדיק כאשר הי' מתייחד עמי אז. ועדיין לא אערב אל לבי להיות כדאי לרוממו כל א'. אך הנה מצטרף לזה היותו אלהי אבי כי לא היה הוא יתברך נקרא אלהי האבות ביחד כ"א אלהי כל א' וא'. וא"כ איפה יתחזק ענין החשיבו ית' כל א' וא' ממנו בפני עצמו גם לרוממו בל' יחיד. וע"כ וארוממנהו בל' יחיד כל אחד ממנו: