פרשנות מצטטת על תהילים טו:ג

כי ימצא בקרבך. הזכיר לשון בקרבך וכן בסוף הפרשה ובערת הרע מקרבך, לפי שדרך עוברי עברה לעשותה בסתר, ולכך צריך דרישה היטב שיחפש האדם אחר העברות הנעשות במסתרים ובמקומות המחבואים, ושיבער אותן כמו שיבער החמץ מן החורים והסדקים שבבית, וזהו לשון ובערת ולשון מקרבך. ועוד אפשר לומר שיכלול מקרבך מקרוביך, כלומר ובערת הרע מקרוביך, שאם רואה אדם בקרובו שהוא עושה עברה ראוי לו להכלימו לבא כנגדו ושתהיה בו ידו בראשונה, ושלא יחוס על כבודו ושלא יחפה עליו, כענין שכתוב (תהלים טו) וחרפה לא נשא על קרובו.

וירא "אליו "ה' "באלוני "ממרא ר"ת הראה לו ד' מלכיות אדום בבל יון מדי הן הן מבי"א גואל לבני בניהם למען שמו ז"ש וירא אליו ה' במלת מבי"א הן הן ד' גליות ולפי שב' אריסין מבטלין אותן דהיינו משלי כא) מ"תן ב"סתר י"כפה א"ף גם (משלי כט) מ"לך ב"משפט י"עמוד א"רץ אלו השנים עשה אברהם צדקה עם אורחים משפט הראה לו הקב"ה אתה סימן לבניך שהוא עומד ובניו יהיו יושבין לכן מתפאר לאברהם בענין סדום כי ידעתיו למען אשר יצוה את ביתו צדקה ומשפט. אברהם תיקון דמעת העשוקים הושע יב) כנען בידו מאזני מרמה לעשק אהב ז"ש "חלב "בשר "וחמאה שהוא סוד (איוב כ) ח"יל ב"לע ו"יקיאנו כעת ח"יה ו"לשרה ב"ן וסדום פגמו במשכב זכור הוא ע"ב קס"א ואברהם תיקן רחצו רגליכם שהוא סוד עב קס"א (תהלים טו) ל"א רג"ל על לשונ"ו ונתן להם לשונות בחרדל לתקן (תהלים קמ) אנשי לשון בל "יכון בארץ ז"ש שאמרו המלכים ללוט עוד מי לך פה "חתן "בניך ובנותיך מאחר שפגמו בברית הלשון וברית מעור ואברהם תיקן עתה שניהם נמולו אתו הוא תיקון ברית מעור ונתן לשונות בחרדל מות וחיים ביד הלשון השענו תחת העץ החיים רחצו רגליכ"ם והשענ"ו תח"ת העץ ס"ת מות להעביר מות מן העולם גם ר"ת התו"ר הוא (שיר ב) קול התור נשמע בארצינו הוא מטטרון שעליו מוטל להמציא טיפין האבודים כ"ש יעלזו חסידים בכבוד דא מט"ט ז"ש ויתן אל הנער לעשותו חנו"ך לנע"ר. נתעסק אברהם בגאולה אחרונה שראה דינא תקיפא והנה שלשה אנשים הן הן שלשה גואלים נרמזין בראשי אתוון "שלשה "אנשים "נצבים שריה אליהו נחמיה שהוא משיח בן יוסף הראו לו המלאכים כן "תעשה "כאשר "דברת ר"ת (אסתר א) כדת מה לעשות שהוא בגי' משיח בן דוד ז"ש רחצו רגליכם (דברים לב) לי נקם ושילם לעת תמוט רגלם וכשיגיעו הנשמות רגלין ברגלין אז שעת הגאולה וסער"ו (תהלים קמח) סער"ה עושה דבר"ו (תהלים קה) עד עת בא דברו שלח מלך ויתירהו וסעדו לבכם בגי' (ירמיה לא) רחל מבכה על בני' אז אחר תעבורו משלי כה) וסוד, אחר אל תגל שבלע המות לנצח ז"ש רחצו רגליכ"ם והשענ"ו תח"ת ס"ת מות שאז (ישעיה כה) בצע "המות לנצח:

רגלא בחבריה ידע - בקונטרס גריס רגלא ברי"ש לשון רגיל כמו לא רגל על לשונו (תהילים ט״ו:ג׳) ור"ת גרס כפירוש הערוך דגלא בדלי"ת לשון שקרן שכן מתרגם (משלי ט״ז:י׳) במשפט לא ימעל פיו לא ידגל פומיה וה"ק שקרן בחברו מכיר וכן ההוא דפ' במה אשה (שבת סג.) שני תלמידי חכמים המדגילין זה לזה בהלכה הקב"ה אוהבן שנאמר ודגלו עלי אהבה ומפר"ת המכחישין זה לזה ואינם עומדים על העיקר אפי' הכי הקב"ה אוהבן ולהכי קאמר והוא דידעי צורתא דשמעתא ולית להו רבה למגמר מנייהו ובמדרש נמי משמע ודגלו לשון מעילתו דקאמר מנין לקורא בתורה שקרא לאהרן הרן שיוצא פי' שאע"פ שלא יקרא האלף שנאמר ודגלו עלי אהבה אבל רש"י פירש מדגילין לשון דגל שמקהילים קהלות ברבים וקשיא דאם כן מה ראיה צריך פשיטא שנאהבים לפני המקום:

לא תלך רכיל. אֲנִי אוֹמֵר עַל שֵׁם שֶׁכָּל מְשַׁלְּחֵי מְדָנִים וּמְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרַע הוֹלְכִים בְּבָתֵּי רֵעֵיהֶם לְרַגֵּל מַה יִּרְאוּ רָע, אוֹ מַה יִּשְׁמְעוּ רָע, לְסַפֵּר בַּשּׁוּק, נִקְרָאִים הוֹלְכֵי רָכִיל — הוֹלְכֵי רְגִילָה, אשפיי"מנט בְּלַעַז. וּרְאָיָה לִדְבָרַי, שֶׁלֹּא מָצִינוּ רְכִילוּת שֶׁאֵין כָּתוּב בִּלְשׁוֹן הֲלִיכָה, לֹא תֵלֵךְ רָכִיל, הֹלְכֵי רָכִיל נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל (ירמיהו ו'), וּשְׁאָר לָשׁוֹן הָרַע אֵין כָּתוּב בּוֹ הֲלִיכָה, מְלָשְׁנִי בַסֵּתֶר רֵעֵהוּ (תהילים ק"א), לָשׁוֹן רְמִיָּה (שם ק"כ), לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת (שם י"ב); לְכָךְ אֲנִי אוֹמֵר שֶׁהַלָּשׁוֹן הוֹלֵךְ וּמְרַגֵּל, שֶׁהַכַּ"ף נֶחֱלֶפֶת בְּגִימֶ"ל, שֶׁכָּל הָאוֹתִיּוֹת שֶׁמּוֹצָאֵיהֶם מִמָּקוֹם אֶחָד מִתְחַלְּפוֹת זוֹ בָזוֹ, בֵּי"ת בְּפֵ"א וְגִימֶ"ל בְּכַ"ף וְקוֹ"ף, וְנוּ"ן בְּלָמֶ"ד, וְזַיִ"ן בְּצָדִ"י, וְכֵן וַיְרַגֵּל בְּעַבְדְּךָ (שמואל ב י"ט) — רִגֵּל בְּמִרְמָה לֵאמֹר עָלַי רָעָה, וְכֵן לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ (תהילים ט"ו), וְכֵן רוֹכֵל — הַסּוֹחֵר וּמְרַגֵּל אַחַר כָּל סְחוֹרָה, וְכֵן הַמּוֹכֵר בְּשָׂמִים לְהִתְקַשֵּׁט בָּהֶם הַנָּשִׁים, עַל שֵׁם שֶׁמְּחַזֵּר תָּמִיד בָּעֲיָרוֹת, נִקְרָא רוֹכֵל לְשׁוֹן רוֹגֵל; לָא תֵיכוּל קוּרְצִין כְּמוֹ וַאֲכַלוּ קַרְצֵיהוֹן דִּי יְהוּדָיֵא (דניאל ג׳:ח׳), אָכַל בֵּיהּ קוּרְצָא בֵּי מַלְכָּא (ברכות נ"ח:); נִרְאֶה בְעֵינַי שֶׁהָיָה מִשְׁפָּטָם לֶאֱכֹל בְּבֵית הַמְקַבֵּל דִּבְרֵיהֶם שׁוּם הַלְעָטָה, וְהוּא גְמַר חִזּוּק שֶׁדְּבָרָיו מְקֻיָּמִים וְיַעֲמִידֵם עַל הָאֱמֶת, וְאוֹתָהּ הַלְעָטָה נִקְרֵאת אֲכִילַת קוּרְצִין, לְשׁוֹן קוֹרֵץ בְּעֵינָיו (משלי ו'), שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ כָּל הוֹלְכֵי רָכִיל לִקְרֹץ בְּעֵינֵיהֶם וְלִרְמֹז דִּבְרֵי רְכִילוּתָן, שֶׁלֹּא יָבִינוּ שְׁאָר הַשּׁוֹמְעִים: