פרשנות מצטטת על תהילים טז:ב

השולמית. דבר אחר מהו שולמית, א"ר לוי, אומה שכל טובות שבעולם אין באות אלא בזכותה, כמש"נ ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ, לך – בזכותך ובך הדבר תלוי, במש"נ יפתח ה' לך את אוצרו הטוב – בזכותך ובך הדבר תלוי ^זלא נתבאר טעם דרשה זו, ויתכן דמכוונת היא למה שדרשו בירושלמי ברכות פ"ו ה"א על הפסוק תהלים ט"ז אמרת לה' ה' אתה טובתי בל עליך, אם אכלת וברכת כביכול משלך אכלת, ופרשו המפרשים דהכונה שהטובה שנתתי לך אינה שלי אלא שלך שקנית אותה בברכתך, יעו"ש. וכה"ג דרשו בבבלי ברכות ל"ה א' כתוב אחד אומר לה' הארץ ומלואה וכתוב אחד אומר והארץ נתן לבני אדם, כאן קודם ברכה [הוי לה'] כאן לאחר ברכה [הוי לבני אדם], וה"נ הכונה שאם אתה זוכה באות עליך כל הטובות שבעולם ובך הדבר תלוי לזכות בזה, ושייכות התואר שולמית לזה יש לפרש ע"פ מה שאמרו במ"ר פ' מקץ פרשה פ"ט בשעה שהטובה בעולם שלום בעולם ואהבה ואחוה בעולם, וזהו הפי' שולמית שבסבת הטובות שאני מביא לעולם בזכותך היא גורמת אהבה ושלום בעולם. ובנדה ל"א ב' א"ר אמי כיון שבא זכר לעולם בא שלום בעולם, ולא נתבאר טעמו אלא מפני שאזיל לשיטתו שאמר שם בנוטריקון שם זכר – זה כר, דכיון שבא זכר לעולם בא ככרו בידו [שהפרנסה תלויה בו] ולכן ממילא בא השלום עמו, ועי' ב"מ נ"ט המאמר כד משלם שערי וכו'.
וגם יש לפרש כונת הדרשה אומה שכל טובות שבעולם אין באות אלא בזכותה ע"פ מ"ש ביבמות ס"ג א' על הפסוק ונברכו בך כל משפחות האדמה, כל גויי הארץ, אפילו משפחות הגרות באדמה אין מתברכות אלא בשביל ישראל, ואפילו ספינות הבאות מגליא לאספמיא אין מתברכות אלא בשביל ישראל, ואל זה תכוין דרשה שלפנינו. .
(שם)

קטנתי מכל החסדים. מכאן שראוי לאדם שיתבונן בתפלתו חסרון עצמו ופחיתותו ואדנות האדון אשר הוא אליו עבד, זהו שאמר את עבדך. ושיתבונן ברבוי חסדי השם יתברך וטובותיו עליו, וזהו שאמר דוד ע"ה (תהילים ט״ז:ב׳) טובתי בל עליך. יאמר מתבונן אני בדרכי השם יתברך שהוא אדון לכל העולם מיטיב אותם טובות האדון על העבד לא בחיוב, רק חסד גמור, זהו טובתי בל עליך. כלומר איננה חיוב שתהא מוטלת עליך. ואחר שיתבונן בכל זה ישאל צרכיו. וכן אמר יעקב הצילני נא. ומה שאמר. מכל האמת והוא הדין, וטוב הקב"ה וחסדיו על האדם אינם בדין רק בחסד, לכך שנה אונקלוס בלשון ולא תרגם קשוט, ותרגם מכל חסדין ומכל טבוון, כאלו היה בלשון העברי מכל חסדים ומכל הטובות. ומה שהזכיר הכתוב. אמת בדרך הפשט לפי שמתנת הארץ שהבטיחו הקב"ה היא במדת האמת, לפי שכבר נשבע לאברהם בזה. וזהו פשט הכתוב (מיכה ז׳:כ׳) תתן אמת ליעקב חסד לאברהם. כלומר מה שנתת הארץ לאברהם היה חסד שנתת לו הארץ ונשבעת לו בזה. אבל יעקב בדין היה לפי שכבר נשבע לו לאברהם.