פרשנות מצטטת על תהילים טז:ג

וימת שם משה עבד ה'. לא נקרא עבד עד שמת, הנה בחייו קראו הכתוב בתחלת הפרשה איש האלהים, ועכשיו בסוף הפרשה אחר מותו קראו עבד ה' מה שלא תמצא כן בכל חומשי התורה, והענין למעלתו וגודל השגתו, כי העבד רגיל אצל אדוניו ונכנס עמו בחדרי חדרים ומשמש לפניו תדיר, ומפורש אמרו, גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם. וכן מצינו שהאדם אינו נקרא קדוש עד שמת, וזהו שכתוב (תהילים ט״ז:ג׳) לקדושים אשר בארץ המה, ורז"ל דרשוהו על האבות שמתו, שכן אמרו במדרש תהלים אין הקב"ה קורא לצדיקים קדושים עד שינתנו בארץ, לפי שיצר הרע מצר לאדם בעוה"ז ואין הקב"ה מאמין בו עד שמת, ואפילו אבות העולם לא נקראו קדושים עד שניתנו בארץ, עד כאן. ומזה תקנו בתפלה, וקדושים בכל יום יהללוך סלה, ונשמת הצדיקים היא המהללת, כענין (שם קנ) כל הנשמה תהלל יה. ורבים שואלים משה שנתנה תורה על ידו איך הזכיר בו הכתוב מיתה, והלא מצינו מי שלא הגיע למעלתו והוא חי וקיים לעולם כענין חנוך ואליהו, אבל הענין לומר כי לפי שחטא במי מריבה נענש במיתה והיה בכלל גזרת אדם, שכן חנוך ואליהו שלא חטאו לא היו בכלל גזרת אדם והם חיים חיים נצחיים.

חֲמִשָׁה קִנְיָנִים קָנָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָמוֹ, וְאֵלּוּ הֵן; תּוֹרָה קִנְיָן אֶחָד, שָׁמַיִם וָאָרֶץ קִנְיָן אֶחָד, אַבְרָהָם קִנְיָן אֶחָד, יִשְׂרָאֵל קִנְיָן אֶחָד, בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קִנְיָן אֶחָד. תּוֹרָה מִנַּיִן, דִּכְתִיב (משלי ח, כב) יְדֹוָד קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז. שָׁמַיִם וָאָרֶץ מִנַּיִן, דִּכְתִיב (ישעיה סו, א) כֹּה אָמַר יְדֹוָד הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי. וְאוֹמֵר (תהלים קד, כד) מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְדֹוָד כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ. אַבְרָהָם מִנַּיִן, דִּכְתִיב (בראשית יד, יט) וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קוֹנֶה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן, דִּכְתִיב (שמות טו, טז) עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ יְדֹוָד עַד יַעֲבוֹר עַם זוּ קָנִיתָ. וְאוֹמֵר (תהלים טז, ג) לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִנַּיִן, דִּכְתִיב (שמות טו, יז) מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יְדֹוָד מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ. וְאוֹמֵר (תהלים עח, נד) וַיְבִיאֵם אֶל גְּבוּל קָדְשׁוֹ הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ.

חמשה קנינים וכו'. יש לשאול, מנינא למה לי. ועוד, והרי כל הדברים הם קנינו של הקב"ה, דכתיב (תהלים כד, א) "לה' הארץ ומלואה". ועוד, שהביא ראיה לשמים וארץ דכתיב (ישעיה סו, א) "השמים כסאי והארץ הדום רגלי", ויותר היה לו להביא ראיה מדכתיב (בראשית יד, יט) "קונה שמים וארץ". ויותר קשה, שהביא ראיה כי אברהם קנין אחד, ולא הוזכר בכתוב רק שמים וארץ, לא אברהם. ועוד, למה לא מנה שמים בפני עצמו והארץ בפני עצמו, וזכר השמים והארץ, שהם שנים. ובכתוב כתיב "השמים כסאי והארץ הדום רגלי", כל אחד ואחד בפני עצמו. ועוד קשה, הרי כל אשר בארץ קנינו של הקב"ה, דכתיב (תהלים קד, כד) "מלאה הארץ קנינך". וביש ספרים אחר שהביא הפסוק "השמים כסאי והארץ הדום רגלי", מביא עוד קרא "מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך". וקשה יותר, כי אין זה ראיה לשמים וארץ, רק לכל אשר בארץ. ועוד יש לשאול, אחר שהביא ראיה ממה דכתיב (שמות טו, טז) "עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית", ובכתוב זה מפורש כי יקראו ישראל קנין, מביא עוד קרא (תהלים טז, ג) "לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם", ובכתוב הזה* לא נזכר שום קנין כלל. ועוד קשה, דמייתי ראיה מן (שמות טו, יז) "מקדש ה' כוננו ידיך" והלא לא נזכר שם קנין. ועוד, דבזאת הברייתא חשיב ה' קנינים, ואילו במסכת פסחים (פז:) לא חשיב רק ד' קנינים, ולא חשיב אברהם כלל.