פרשנות מצטטת על תהילים טז:ה

בבואם מבית הכנסת כל אחד יערך שלחנו בדרך חירות בענין שנבאר. ולא ישבו על השלחן עד שתחשך היום כדי שיהיה ודאי לילה בעת אכלו מצה כדכתיב בערב תאכלו מצות. ואפי' עני שבישראל לא יפחתו לו מד' כוסות ואוכלי' ושותין בהסבה ונרמז בפ' דכתיב ויהי בשלח פרעה את העם כתיב בתרי' ויסב אלקי' את העם כי כשנגאלו אכלו דרך הסבה. ומצוה מן המובחר ביין אדום זכר לדם שהזו על המשקוף והמזוזות במצרים. ואם היו ידיו נקיות ישב אל השלחן ויקדש אמנם רוב בני אדם נוהגי' לבדוק נקביהם קודם לכן ובעלילה זו רוחצים ידיהם. שאם היו ידיו נקיות אין לו לרחוץ אות' בחנם ולברך על נטי' ידים. שהרי על נטילה זו לא יבא לאכול רק לשתות אחר קדוש. וקיימא לן הנוטל ידיו לפרות הרי זה מגסי הרוח. וטעם לארבעה כוסות אלו כנגד ד' לשונות גאולה הכתוב בפ' וארא. לכן אמו' לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם וכו' והצלתי אתכם מעבודתם. וגאלתי אתכם בזרוע נטויה. ולקחתי אתכם לי לעם. ד' כוסות כנגד והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי. וי"א כנגד ד' כוסות האמורי' בפרעה. וכוס פרעה בידו. ואשחט אותם על כוס פרעה. ונתת כוס פרעה בידו. ואתן את הכוס על יד פרעה. וי"א כנגד ד' מלכיות. וי"א כנגד כוסות פורענות שעתיד הקב"ה להשקו' אומות העולם. כי בה אמר ה' אלקים קח את כוס יין החמה הזאת והשקית אותו את כל הגוים וכו' כוס זהב בבל ביד ה' משברת כל הארץ וגו' כי כוס ביד ה' ויין חמר מלא מסך. ימטר על רשעים פחי' וכו' ורוח זלעפות מנת כוסם. כנגד ד' כוסות של נחמות. ה' מנת חלקי וכוסי תערו' לפני שלחן וכו' ראשי כוסי רויה. כוס ישועות אשא. פי' בשתי כוסות הכתוב מדבר אחד לימות המשיח וא' לעולם הבא. יש שואלים למה אין מברכין על שתיית ד' כוסות כמו שמברכי' על אכילת מרור. ויש לתרץ שאין מברכי' אלא על מצוה שעושי' בבת אחת בלא הפסק. אבל ד' כוסו' שעוש' מצוה אחת על כל אחד מהם בהפסק אין לברך עליהם. וכתב רב נטרונאי גאון ד' כוסו' של ליל פסח אי אפשר שלא לשתו' ואם לא שתה לא יבא ידי חובותו וחייב מלקו' מדרבנן. ומה שאמר אפי' עני שבישראל לא יאכל עד שיסב ר"ל אפי' עני שאין רגיל להיות מסב. ואין צריך לומ' לעשיר שרגיל להיות מסב על כלי מלת וכרפס ותכלת. וההסבה צריכ' להיות על צד שמאל. והסבת ימין אינה הסבה שמא יקדים קנה לושט. ואשה אינה צריכה הסבה מפני שאמת בעלה עליה. ואם היא אשה חשובה צריכה הסבה. ואין צריך לומר אלמנה וגרושה שאין רשות אחרים עליה. בן אצל אביו אפילו הוא רבו מובהק צריך הסבה. תלמיד אצל רבו אינו מסב אלא אם כן יתן לו רבו רשות. והטעם שאינו מסב לפני רבו ואם היה אביו רבו מסב לפניו. שהאב מוחל על כבודו לבנו והוא גס בו מה שאין כן בתלמיד לפני רבו. שמש לפני רבו צריך הסבה. וכתב אבי העזרי שבזמן הזה שאין רגילות בארצנו להסב יושב כדרכו ואין צריך להסב.

עזי. אמר רבינו שלמה ז"ל כי יש הפרש בין עזי בקמץ חטף ובין עֻזי בקבוץ על כן אמר כי יו"ד עזי וזמרת יה נוסף ולא הראה לנו אחר כמוהו, ואמר כי וזמרת יה סמוך כאילו כתוב עז וזמרת יה היה לי לישועה כי חשב כי כמוהו ויהי ביום השלישי וישא אברהם את עיניו (ברא' כב ד), ומי שיבין בלשון ישמעאל ידע ההפרש שיש ביניהם, כי לומר עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה איננו משפט לשון הקדש ולא לשון ישמעאל, ואין הפרש בין עזי בקמץ חטף, ובין היותו בקבוץ, כי אמר הטריפני חֻקי (משלי ל ה) נאמר ממנו. כי חָקךָ וְחָק בניך (ויקרא י יג), והנה בשירה הזאת, נהלת בעָזךָ (פ' יג) בקמץ חטף, וכמוהו ה' בעזך ישמח מלך (תה' כא ב), והנה היו"ד סימן המדבר א"ר משה הכהן, בעבור ריש וזמרָת קמוץ, כי הוא וזמרתי יה, אם אתן שנת לעיני (תה' קלב ד) קמוץ, כמו שנתי, והנה נַחְלָת שפרי עלי (שם טז ו) קמוץ כמו נחלתי (רות ד, ו) ה' מנת חלקי וכסי (שם טז) קמוץ, כמו מנתי, והנה מה יעשה במלת ומנָת המלך (דה"ב לא ג) שהוא קמוץ והוא סמוך, וככה ים המלח (במד' לד ג) יָם כנרת (שם לד יא), ומי שהשיב לומר אלה זרות הן נאמר לו שים עמהם עָזי וזמרָת יה", ולפי דעתי שמלת עזי מושכת עצמה ואחרת עמה, כמשפט לשון הקדש, כאלו כתוב, עזי וזמרת עזי יה, והטעם בעבור שהזכיר למעלה סוס ורוכבו רמה בים, הודה כי לא היה זה בגאותו ועזו, רק עזי ותפארת עזי הוא השם לבדו שהוא יה, וזהו אחד משלשה שמות העצם אשר פירשתי ושלשתם מגזרה אחת, ובעבור כי מלת אהיה ידועה בלשון הוצרך להחליף היו"ד בוי"ו בשם הנכבד, ומלת יה ידועה, ובעבור אות הגרון נפתח היו"ד, והיו"ד הנעלם הסירוהו כי יש לו סוד אחר מדרך המספר ומצאנו השם מחובר עם השם הנכבד, והוא כמו עזי וזמרת יה ה' וכבר פירשתי כי השם פעם הוא שם העצם, ופעם הוא שם תואר:

שם. ...וזמרת דבוק הוא לתיבת ה', כמו לעזרת ה' (שופטים ה, כג) וכו'. וקשה לי, כי אם כן הרי"ש של וזמרת צריכה היתה להיות פתוחה, ולא קמוצה. (פ' בשלח תשמ"ז, תשנ"ב) וראה דברי ר' וולף היידנהיים ב"הבנת המקרא" על אתר שכתב: גם לקמצות הרי"ש מצאנו חברים רבים כמו "ה' מְנָת חלקי" (תהלים טז, ה), "מְנָת שועלים יהיו" (שם סג, יא), "וּלְמִקְצָת הימים" (דניאל א, יח) ואחרים, ככתוב ב"מכלול" (בשער דקדוק הפעלים אבן טז), לכן גם הוא כמשפט.