פרשנות מצטטת על תהילים טז:ח

לְפָנַי, כְּמִסְתַּכֵּל בִּי לָדַעַת דְּרָכַי כְּפִי הָאֶפְשָׁר אֶצְלְךָ, כְּעִנְיַן "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָּמִיד" (תהלים טז:ח).

מה למעלה ממך. שאם חלש למעלה וגבור למטה אימת החלש על הגבור. כ"ש שהגבור למעלה. וממך לא רחוק אבל למעלה ממך ממש. כענין שנאמר שויתי ה' לנגדי (תהילים ט״ז:ח׳):

בתוי"י פ' חיי דכ"ב ע"ב ח"ל, שמעתי מהרבני מוהר"ן שלא יתקשה לדעת שיהיה השם מצוייר לפניו דוקא גם שאינו עולה מעצמו דזה מקרי שלוקח בת מלך בשביה, רק שיהיה השם יתברך במחשבתו תמיד, פעם פסוק זה ויעמיק בו, ופסוק אחר, עד שיעבור השם הוי"ה מצוייר מעצמו לפניו וכו', ומסתמא קיבל כך מרבותיו ודפח"ח, עכ"ל, וביאור דבריו שכתב שיעמיק בו בפסוק, נראה שקאי על ר"ת וס"ת המרומזים בפסוקים שמות היוצאים מן ר"ת וס"ת, שגם זה בכלל שויתי ה' לנגדי תמיד (תהילים ט״ז:ח׳), וזה באמת קיבל מוהר"ן מן הבעש"ט, כמבואר הענין בשבחי בעש"ט עמוד צ"ט סיפור העובדא באריכות וז"ל.

לשמאל דידך - דהיא ימינו של הקב"ה שהמתפלל רואה עצמו כאילו שכינה למול פניו שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד (תהלים טז):