לְמַ֥עַן אֲסַפְּרָ֗ה כָּֽל־תְּהִלָּ֫תֶ֥יךָ בְּשַֽׁעֲרֵ֥י בַת־צִיּ֑וֹן אָ֝גִ֗ילָה בִּישׁוּעָתֶֽךָ׃
ביאור הרד"ל
(ג) ומי ישמיע כל תהלתו. במקרא אין כתיב כאן ומי, רק הפר"א דורש שמלת מי דמי ימלל הוא נמשך גם על ישמיע כל תהלתו, (וכ"ה בריש ס"ת שבז"ח) וגם הש"ס בפ"ב דמכות (כ.) ושלהי הוריות דרש לה כאלו כתי' מי ישמיע. אלא דדרש לה מי שיכול להשמיע כל תהלתו ולענין ללמד תורה ברבים, וכן ברפ"ב דמגלה (יח:) לענין שאסור לספר בשבחו של מקום יותר על תיקון תפלה של אנשי כנה"ג (ופירש"י שם דדרש כיון שאין מי שיכול לספר כל תהלתו לפיכך אין לספר יותר מדעתו על מה שתיקנו אנכה"ג (דתנינהו ברוה"ק וכמ"ש שם (יז:) דמהם כמה נביאים הי') ובירושלמי פ' הרואה ארשב"נ מי ימלל גבורת ה' כגון אני וחבירי ומסיים בה בשוח"ט מז' ק"ו כגון אנו שאנו עסוקין בתורה כל צרכנו, ואפשר ר"ל שלהם ניתן רשות כעין אנכה"ג. וכמו בדוד שאמרו בשוח"ט מז' פ"ח שא"ל הקב"ה קלס ואני מוחל לך שאין אדם יכול כו' שנאמר היסופר לו כי אדבר וגו' ולמי ניתן רשות לדוד[א]וז"ש (תהלים ט) למען אספרה כל תהלתך. שלו לדוד נתנה רשות לספר ולקלס. מי' בע"כ קרא דחוק ומוקמי' אנפשי' דכל לאו דוקא. אלא רוב מרובה מאחרים. אבל כל תהלתו הרי כבר אמור מי ישמיע (הרב ר' אברהם שמחה):, אלא עיקר כוונת הירושלמי הוא לענין ללמד תורה ברבים וכדברי הש"ס דהוריות ומכות הי"ל:
רבנו בחיי
ויש לך להתעורר במלת הנסתרת שהוא חסר וא"ו, הנסתרת כתיב, וירמוז הכתוב על השכינה. ומה שקראה הנסתרת לפי שהיתה מסתתרת בענן, והיא הנסתרת ממנו בזמן הגלות שאנחנו בו ובהסתר פנים ממה שכתוב (שם לב) אסתירה פני מהם, ויאמר הכתוב כי הנסתרת מבקשת רחמים לה' אלהינו שיגלה הקץ לנו ולבנינו. וכן מצינו כמה כתובים שמצריכין גאולה לעצמו, וכן דרשו רז"ל (תהילים ט׳:ט״ו) אגילה בישועתך, בישועתנו לא נאמר אלא בישועתך, וכן (שם ס) הושיעה ימינך וענני, וכן כתיב (שמואל ב ז׳:כ״ג) אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו. והתבונן בדבר הנביא ע"ה שאמר (ישעיהו ל׳:י״ח) ולכן יחכה ה' לחננכם ולכן ירום לרחמכם, וכבר העירותיך על סוד פסוק זה בחבור זה. ויש לך להשכיל עוד כי מהפסוק הזה יוצא שם מומחה לשאלת חלום בצרוף אותיות והם שלשה שמות, כל שם ושם של שלש אותיות וכולן הן תשעה, והוא סוד הטי"ת הכפולה בשם הידוע, והשם הזה מעיד שאין במלת הנסתרות וא"ו, אמנם מצאנו וא"ו של אלהינו שנשארה יחידית מן הצרוף, וזה מבואר.
מלבי"ם
וחמישיתיו יוסף עליו: בודאי אינו משלם רק חומש אחד כמ"ש בפר' נשא בגזל הגר "וחמישיתו" (במדבר ה, ז) בלשון יחיד. ולמה אמר פה "וחמישיתיו" בלשון רבים? ואשר כתב הראב"ע כי בפר' נשא מדבר בשהודה, לכן אינו משלם רק חומש אחד, ופה מדבר שבאו עדים לכן ישלם שני חומשין על שכפר – אינו כדת כי גם פה מדבר כשהודה ככתוב "והיה כי יחטא ואשם" שפירוש "ואשם" שמכיר חטאו וחיובו(כמו שכתבנו סימן ?). ופירשו חז"ל שבא ללמד שלפעמים יוסיף כמה חומשים והוא אם כפר אחר כך בחומש ונשבע עליו. שאז שב החומש להיות כקרן ומשלם עליו חומש כמו שאמרו במשנה דבבא קמא. והנה כפי הדקדוק היה ראוי לכתב חֲמִשִיוֹתָיו בשני סמני הריבוי (כמ"ש הרד"ק בשער השמות דף ר"י ע"ב). אך מצאנו כמהו – "נלאית ברוב עֲצָתָיִךְ" (ישעיהו מז, יג), "ונשאו את זְנוּתֵיכֶם" (במדבר יד, לג), "למען אספרה כל תְּהִלָּתֶיךָ" (תהילים ט, טו), "מִשִּׂנְאָתֶיךָ בם" (יחזקאל לה, יא). ??? מפשט (כמ"ש הרד"ק דף קסה). והטעם לזה כי תכונת שם המפופשט היא לשון יחיד מצד עצמו, אך מצד האדם שמספר התהלה לאחרים וייעץ פעם אחר פעם נעשה מיחיד רבים. וכן פה. אם היה כדעת הראב"ע, שני חמשיות, היה ראוי שיבוא בשני סימני הריבוי. אבל על ידי שמוסיף חומש על חומש וכל אחד בפני עצמו היא רק חומש אחד – בא השם כדינו בלשון יחיד. ומה שאמרו "יוסיף עליו" – שיהיה הוא וחומשו חמשה פרשת [?].