פרשנות מצטטת על תהילים יא:ג

שאשית אני. אין להקשות דהא בפ' ויצא (בראשית ל, מ) כתיב וישת לו עדרים, ובפ' וארא (לעיל ז, כג) כתיב נמי ולא שת, ולא פי' שם כלום. די"ל מדכתיב שתי בחיר"ק חסר יו"ד, הוה אמינא שאין פירושו שימי, אלא מלה אחריתי היא, כמו (תהלים יא, ג) כי השתות יהרסון צדיק מה פעל, שפירושו ל' יסוד או ל' מלחמה, כמו (ישעיה כב, ז) שות שתו השערה, לכך צריך לפרש שימי. אבל לעולם פשיטא לי' שהוא ל' שימה. ומה שמפרש אח"כ שאשית אני, ר"ל אע"פ שפי' שימי, מ"מ יש לפרשו בשתי פנים, כמו תתי, דמצינו שמשמש בשתי פנים, כמו תתי דכתיב גבי לבן בפר' ויצא יעקב (בראשית כט, יט) טוב תתי אותה לך, שפירושו תת אני, או כמו בפ' בלק (במדבר כב, יג) דכתיב כי מאן ה' לתתי להלוך עמכם, שפירושו תת אותי. לכך פי' דשתי דהכא פירושו שאשית אני. [רא"ם]: או י"ל, לכך מפרש רש"י שאשית אני, דיכול לפרש שתי ל' עבר, שכבר שם אותם. לכך פי' שאשית אני, שהוא להבא:

במשנה לשיתין. כ' התוי"ט דהוא לשון ארמית כו'. והוא ג"כ לשון עברי והיו שתותיה מדוכאים (ישעיהו י״ט:י׳). כי השתות יהרסון (תהילים י״א:ג׳):

שממנה הושתת כו'. שממנה נשתכללה כל העולם כמה דאת אמר (תהילים יא, ג) כי השתות יהרסון, ופירושו השורש והבסיס והעיקר (מתנות כהונה) ומפרש בגמרא (יומא נד, ב) דהא כמאן דאמר מציון נברא העולם: