פרשנות מצטטת על תהילים יא:ז

אבל צדיק וחסיד ישר ונאמן* בזה אמר "ומכשרתו להיות צדיק חסיד ישר ונאמן". הנה בכאן ארבעה תוארים, שאין זה כזה. ופירוש, ארבעה* תוארים האלו נקרא האדם; "צדיק" כאשר עושה דבר שהוא ראוי לעשות, כי "צדיק ה' צדקות אהב" (תהלים יא, ז). וידוע כי ראוי שיתן צדקה לעני, שהוא בערום ובחוסר כל, ואיך לא יתן אליו צדקה. אמנם החסיד הוא שהוא עושה לפנים משורת הדין, ודבר זה הוא עושה מצד החסידות והטוב כאשר עושה לפנים משורת הדין, וזהו מדת החסיד. ויש דבר שנותן היושר והמשפט לעשות, וזה נקרא יושר, וזהו מדה שלישית. אמנם יש עוד מדה שהוא נאמן, שאינו משנה ואינו משקר באמונתו.

צדיק. צדקות אהב ובצדקתו לא יטוש את עמו:

ואמ׳ כל הנשמה תהלל יה שיהיו כל הלולים מצד הנשמה לזכותה לחיי העולם הבא שהוא תכלית הכונה בכל ואליו אנחנו נושאים את נפשנו. יזכנו האל לחזות בנעמו ולבקר בהיכלו כי צדיק ה׳ צדקות אהב ישר יחזו פנימו (תה׳ יא).