שָׁ֤וְא ׀ יְֽדַבְּרוּ֮ אִ֤ישׁ אֶת־רֵ֫עֵ֥הוּ שְׂפַ֥ת חֲלָק֑וֹת בְּלֵ֖ב וָלֵ֣ב יְדַבֵּֽרוּ׃
מגלה עמוקות
וירא בלק את כל אשר עשה ישראל סבא לאמורי זה עשו כשבא לקראתו ונפל על צווארו וישקהו נעשו שיניו קהות ומפרש בזוהר פ' וישלח שעל בית המקדש שהוא צוואר נפל ושיניו יחרוק היה לו לבלק ללמוד דומה בלעם לכל"ב כי תלת גלגולין שלו הם כל"ב תנא הוא ל"בן הארמי הוא ב"לעם בן בעור הוא כ"ושן רשעתיים עשה שתי רשעות וכו' ואעפ"י שבגמ' אמר הוא בעור הוא לבן רצונו על בלעם שהרי קאמר הוא בעור שבא על בעירו ובלעם הוא שבא על אתונו גם במה שאמר בנו בעור רזא הוא שנתגלגל הוא באביו כמו שהי' אביי בגלגול אביו ע"ל פ' שמות גם יש בו אותיות ייבא בזוהר ההוא סבא ונחלק אח"כ לשנים שני בניו ומה שקרא אותו כלב קדרים לפי שבלעם בא מסטרא דימינא כי תרין סטרין אינון מדין שנתגדל שם בלעם הוא מסטרא דחמור אשר חבש אברהם ז"ש המלאך רשע כבר קדמך אברהם (בראשית כב) וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו ובלק בא שהיה מלך למואב בעת ההוא שבא מסטרא דלוט וכבר אמר אברהם ללוט (שם יג) הפרד נא מעלי אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה שאברהם לעולם (שם יב) הלוך ונסוע הנגבה ולוט לעולם מסטרא דשמאלא וא"כ בלעם מסטרא דקדרים שהם מסיטרא דחמור נוער ז"ש רועי לבן (שם כט) מ'ח'ר'ן אנחנו מ"שמורה ר"שונה ח"מור נ"וער לכן כל עניינו באתון שהוא נוקבא דחמור וחלת דרגין אינון שם כ"לבי א"יתני ח"מרי ומסטר' דשמאלא שור שהיה משמר זקני מואב עלי' אמר עתה ילחכו את כל סביבותינו כלחוך השו"ר כי הם כח שור לבד ז"ש וירא בלק אשר עשה ישראל סבא לאמורי שהוא עשו ששלח לו עשו שהלך בשבילו אל ישמעאל לזווג תרין סטרין על יעקב כי עשו הוא קדמאה לנזיקין שור מועד וישמעאל הוא חמור וזווג ב' סטרין אלו זה לזה ויעקב השיב שאינו מתירא מפני תרין רצועין אלו (שם לב) ויהי לי שור וחמור שכבר הכניע ב' סטרין אלו ותבר יתהון (ישעי' לב) אשריכם זורעי על כל מים ר"ל זורעי לכם לצדקה ועוסקים בב"ח על כל מים הוא התורה אזי משלחין רגל שור וחמור תרין רצועין של מלקות והוא ראה שאין כת בידו לבד להכניע ישראל שעוסקים בתרין אילין לכן שלח אחר בלעם שהוא חמור כדי לשתף שור וחמור יחדיו מה שהקב"ה צווה בשביל זה שלא לזווג ב' אילו יחד שהם כלאים ז"ש ועתה לכה נא אלי כי אולי אוכל הוא ספק כשאני לבד קליפת שור יכול להזיק או לא אבל כשנעשה שותפות ביחד נוכל בלי ספק ולכן יעקב כשהיה בבית לבו כדברי רז"ל סידר שיר המעלות כי ראה שזו המלחמה יהיה לו לבניו עם בלק ובלעם אתחברו והנה על זה המזמור (תהלים קכ) אל י"י ב"צרתה ל"י ק"ראתי ויענני ר"תבל"ק כי אתמר בזוהר אתחברותא דבלק ובלעם הוא ממש אתחברותא דסמאל וסיעתו כמ"ש על אלו ועל אלו פסוק (שם יא) כי הנה הרשעים ידרכון ק"שת ל"ירות ב"מו בל"ק אופל לישר"י ל"ב כי ישראל הם ישרי לב ורשעים אלו (שם יב) שוא ידברו איש את רעהו שפת חלקות כי דיבור שלהם היה על שדור הפלגה לא יוכלו כלום כדאיתא בזוהר שאמר בלק דור הפלגה עבדו עובדא ולא יכולו כי פומא תסר מיניהו דלישנא אתבלבל אבל אנת הוא פומך שנן ועובדא מתתקן לכן שלח קסמים בידם שהראה דעובד' מתתקן קמן שיש לנו קסם רק אתה צריך להבין מלולא כי ידעתי את אשר תאור יואר הוא מילא דילך לגבי עובדא דילי ויהיה נחש וקסם ביחד אז נכה בו ז"ש שפת חלקות שהוא דור הפלגה שנחלק שפתם (שם) ב"לב ו"לב ידברו כי ב"ל מבלק וב"ל מבלעם הרי בלב ולב ידברו על י"י ועל ישראל (שם) אשר אמרו ללשונינו נגביר שיש כח ותוקף בלשון שמי אדון לנו ז"ש (שם קכ) י"י הציצה נפשי משפת שקר של בלעם שאמר שקרים בשם י"י שמעולם לא היה ענינו רק מסטרא אחרא כמ"ש ר"ש בזוהר תלת סימנין אינון סימן מאן דלא ידע כלום שבוחי ע"ש ואע"פ שמה שאמר שומע אמרי אל הוא קשוט דההוא דרגא דילי' קאמר כו' מ"מ כל לשונו היה רמיה שמרמה בני אדם שחשבו שעל דרגין קדישין קאמר (שם) מה יתן לך על פעם ראשון שהשיב מאן י"י לתתי להלוך עמכם שנפש גבוה שלו היה לשלוח לו שרים רבים ונכבדים יותר (שם) ומה יוסף לך על פעם שני שאמר מה יוסף דבר י"י אלי והכל היה לשון רמיה (שם) חיצי גבור שנונים (משלי כז) מברך רעהו בקול גדול וגו' קללה תחשב לו או יאמר על ענין המושלים שלשים ממונים דלעילא שהכריזו ברקיע לבטל מלכא דאמוראה ואומר אוי לך מואב כי אש יצאה וגו' להבה וגו' ואותו שלהוביתא בא מן גבריאל הממונה על אש ולכן אית מנהון שא' שמלאך י"י היה גבריאל. ויש"ם דב"ר בפי"ו ס"ת בגי' גבריא"ל וכן בלק אמר אר"ה ל"י בגי' גבריא"ל לכן אמר מה יועיל לך לשון הרע לקלל הלא כבר חיצי גבור הוא גבריאל שנונים עם גחלי רתמים על אש ולהבה שיצאה מסיחון ומחשבון (תהלים קכ) אויה לי כי גרתי מש"ך עם לבן גרתי כי הוא בלעם שנעשה מלך אדום ושמו היה בלע בן בעור שעשה שותפות שהוא היה מסטרא דימינא קליפת חמור ישמעאל את"ן חסר ו' בגימטריא ישמעא"ל שהיה מגולגל באתונו לפי ששכב משכב זכור והלך אל אדום שהם משמאל ושם עירו דין הבה נתחכמה שהי' באותו עצה ונמצא שבא שני משמורות יחדיו שור וחמור ומינייהו בא כ"לב שכן אותיות אמצעים מן תרין רצועין אלו בגימטרי' כל"ב ר"ל ו' מן שור מ"ו מן חמור הרי בגימטריא כל"ב ז"ס (שם קד) תשת חש"ך ויהי לילה בו ר"ל במלת תשת חש"ך (שם) תרמוש כל חיתו יער שלשתן מרוזין בו ח"מור ש"ור כ"לב הן הן ג' משמורת של לילה לכן מ"שפת שק"ר מלשו"ן רמי"ה ר"ת משמ"ר (נחמיה ד) והיה לנו הלילה משמ"ר לכן אמר אויה: לי כי גרתי מש"ך שרשע זה הוא מ"שמורה ש"נייה כ"לבים ונקרא כלב קדרים שכנתי עם אהלי קדר כי תרווייהו איתנהו ביה לכן מתחלה היה שמו בלע ועתה נעשה שתום הע"ין שנסתמה עין שלו שהיתה בסוף שמו ובאה אליו מ' סתומה ונקרא בלעם כי יודע דעת עליון שהוא רב החובל הממונה על ל"ט רצועין והוא מ' של מ"ות מ' של מ"שחית מ' של מ"לקות דחטיף איהו פנחס מעל ראשי ישראל ממש כמ"ש בזוהר אז היה כלול סמ"אל עם י"א קיטרין דיליה וכן מל"אך אדו"ם בגי' בלע"ם איש רע בליע"ל הרי סוד מלא"ך אדו"ם הוא סמא"ל וי"א דרגין כלול בלע"ם ולפי (משלי יט) א"ץ ברגליים חוט"א ס"ת בגי' סמא"ל (ישעיה נה) הוי כל צמ"א לכו למים לכן ותלחץ רג"ל בלעם אל הקיר ע"ם נחל"י רתמי"ם ס"ת מי"ם ובלק אמר לבלעם הנה מנעך י"י מכבוד ר"ת מי"ם שאין מכבדין בידים מזוהמים כי הוא מסטרא דחובה מים אחרונים חובה אינון ובאתר דחובה אינון שריין (תהלים קכ) רבת שכנה לה נפשי עם שונ"א נוטריקון ש"נים ו"ארבעים נ"הרי א"ש שהתעורר הרשע הזה במ"ב קרבנות שהקריב שרמז בו קמ"ב חושבן של בלע"ם ק"רבנות מ"ב ק"בע מ"סמר ב"פיו ועל עצמו אמר ותהי אחריתי כמוהו שראה שיש לו יניקה סוף תיבות של אבו"ת העול"ם בגימטרי' ישרי"ם כי אברה"ם יצח"ק יעק"ב ס"ת קמ"ב עליה אמר יהושע כשראה עגל שגרם יומס ויומברס בנוי דבלעם ק"ול מ"לחמה ב"מחנה שהוא ר"ת קמ"ב שהוא בלעם כי מכוחו בא העגל ואותו כח נטל עתה בלעם שהלך לקלל ישראל כדאיתא בזוהר שני נעריו עמו אלו הכשפים והכוחות של בנוי לקח עמו רבת שכנה לה נפשי עם שונא שלום (גיטין נז) כי אתיא לבלעם בנגידא השיב מילייהו נפישין לא תדרוש שלומם וטובתם לכן קראו שונא שלום אני שלום וכי אדבר על ענין פתיחת שלום שהקדימו ישראל אף לסיחון שהיה א' מז' עממין ז"ש אף במקום שיש לי לדבר קשות דהיינו על ז' עממין אפ"ה אני פתחתי בשלום ואיך יעלה על דעתם שאלך עמהם למלחמה או שישראל הראו עצמן עטופים ז"ש אני באמת שלום לי עמהם וכי אדבר עם מואב קשות המה חושבין שאני מוכן למלחמה ועז"א וירא בלק מה שעשה ישראל לאמורי שהוא א' מן ז' עממין אפ"ה הקדימו עמהם לשלום ק"ו שלא יתחילו עמהם למלחמה רק ויגר מואב מפני העם הם הערב רב ז"ש כי רב הוא על ערב רב אבל מפני ישראל לא היה לו שום מורא רק ויקוצו מפני בני ישראל:
אלשיך
וזה אחשוב כיון המשורר במקראיו באמור (תהילים י״ב:ג׳) שוא ידברו וכו' יכרת כו' אשר אמרו כו' והוא כי אחרי אומרו כי פסו אמונים מבני אדם אמר הנה כל כך פסו אמונים מבני אדם עד גדר ששוא ובחנם ידברו איש את רעהו שפת חלקות לרמות זה את זה כי לא יועיל לו כי הלא בלב ובלב ידברו כי לבו של זה הוא כמדבר עם לבו של זה וכן לב חברו כלבו של זה שיבינו זה את זה ומה ידברו זה את זה. כלומר שפת חלקותם מדאגה שכנגדו לא יאמין בו או' לו יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות שהוא אמרו כי אנו ללשונינו נגביר לומר זה אל זה שאוהב את רעהו ושיפליא לעשות לו טובה כלומר שאין תוכנו כברנו. כ"א שלשונינו נגביר בלבד והוא שקר כי רעים אהובים אנחנו וכל נדבות פינו זה אל זה בלבב שלם כי הלא שפתינו אתנו בבחירתנו. ומי אדון לנו מכריחנו להחניף אלא ודאי שבלבב שלם גשם נדבות נניף זה את זה ועכ"ז לא יוכלו לרמות זה את זה כי כל איש יבין כי כל אלה פטומי מילי. והנה האזהרה הא' הנה באה שנרמזה באומר והיה פי ראשו בתוכו כאמור. ועל השנית. והיא לבלום פיו מלהוציא דבה כי אחרי כן ירצה לתקן ולא יוכל לרפא אמר שפה יהיה לפיו לא יקרע. והוא על זאת יתפלל כל חסיד ישמור לפי מחסום כי יקניטהו איש פן ברוב כעסו יוציא עליו דבה שקרית או אמיתית. ע"כ רמזה תורה ואמרה שפה יהיה לפיו סביב כי יעשה כמכניס שפתו לתוך פיו לסותמו ולעכב מלהוציא מפיו מילין ולא יבטח בשכלו לומר אם יצא מפי דבר בלתי מתוקן ברוך ה' ואעשיר כי רב שכלי כי נבונותי. ואדעה מילין אענה לתקן עותתי. ובמתק לשוני אצרוף כבור סיגי דבורי ואסירה כל בדילי. ע"כ אמר מעשה אורג וכו'. לומר כי לא יעשו פי המעיל בלתי כפול שהוא על ידי חיתוך בגד. ואחרי כן לכפול שפת הבגד פנימה לחזקו שלא יקרע. רק מעשה אורג שמהאריגה יארג כפול ולא שפת חתך מוכן ליקרע ויתוקן אחרי כן בכפול אותו מעשה תופר לרמוז לאיש בל יבטח לשלוח רסן לשונו להוציא דבה וכיוצא על סמך שיתקן אחרי כן כ"א שיצא דבורו מתוקן בתחלתו בל יקלקל על מנת לתקן. והוא מאמר שלמה בחכמתו (משלי כ״ה:י׳) באו' פן יחסדך שומע ודבתך לא תשוב והוא כי אחרי או' ריבך ריב את רעך וסוד אחר אל תגל שהוא להוציא דבה מכעס גם שלא משמך כ"א סוד שסיפר לך אחר. אל תגל פן יחסדך שומע ישמע ויאמר כי מכעס ריבו אתה בודה עליו מלבך דבר רע ובשוך חמתך ותרצה לחזור בך ולתקן לא תוכל. וזהו ודבתך לא תשוב ונמצאת בלתי מניח מקום אל השלום. כי תהיה על מצחו תמיד לעולם לא ישכח ולא תוסיפו עוד להיות רעים אהובים כאשר בתחלה באופן כי טוב לגבר לעכב דבורו פן אחרי כן ירצה לתקן ולא יוכל וזהו לא יקרע שעל ידי היות פיו כפול מתוקן מעיקרו לא יבא לידי קרע ופירוד:
מצודת דוד
ולעדור בלא לב ולב. ר״ל ובאו לערוך מלחמה בעבורו בלבב שלם ולא באו לערוך בלב ולב והוא ענין רמיה וכן בלב ולב ידברו (תהלי׳ יב) ע״ש שנראה כאלו מדבר ועושה בשליחות לב הא ולב האחר בל עמו והוא ענין מליצה: