פרשנות מצטטת על תהילים יב:ד

לישן ממלל רברבין לישן דא סתים בין י"ה: מפרש מהו הדעת ואמר הלשון של א"א כנ"ל ששורש חו"ב בפה והזיווג בדעת הלשון ו' בין ח"ל". והלשון הוא מתפשט בגוף ומכריע בין הידים ששם חו"ב כנ"ל וכמ"ש בפרשת משפטים דעת גניז בפומא דמלכא דאקרי תפארת פשיטותא דתפארת דכל גוונין אתאחדין ביה דכתיב ובדעת חדרי' ימלאו כו' ואמר שם גופא דמלכא אתפשטותא דתפארת דגוונין ביה מתחברן. וידוע שחב"ד הן אמ"ש כנ"ל וז"ש בספר יצירה פ"ב ופ"ג שלש אמות א'מ'ש יסודן כף זכות וכף חובה ולשון חק מכריע בינתים שני הכפות הן הידים חו"ב ימין ושמאל חכמה זכות ובבינה חובה שדינין מתערין מינה ודעת לשון חק מכריע בינתים והוא הלשון. וידוע שכלל הזיווגים של כל האצילות הן באבא ואמא ובזו"נ ואבא ואמא מלבישין את הידים דא"א הוא בחסד והיא בגבורה ובחכמה ה"ח ובינה ה"ג וזו"נ מלבישין נו"ה דא"א הוא בנצח והיא בהוד כידוע ובה' ג"כ ה"ח בז"א וה"ג בנוק' כידוע. ובין חו"ב מכריע הדעת ובין זו"נ יסוד וז"ש בספר יצירה פ"א ע"ס בלימה כמספר עשר אצבעות חמש כנגד חמש וברית יחיד מכוון באמצע במילת הלשון ובמילת המעור והן שני בריתות של התורה א' ברית התורה וא' ברית המילה. וז"ש (ערכין פ"ד) גדול האומר בפיו יותר מן העושה מעשה באונס ומפתה נ' שקלים ובמוציא ש"ר מאה שאונס ומפתה פגמו במלת המעור בזו"נ ומוציא ש"ר פגם במילת הלשון באבא ואמא וזה חומרו של לה"ר שפוגם בזיווג העליון. והוא דעת שמבריח מן הקצה בכל הזיווגים שמתחיל בפה בסוד זווג של א"א בסוד נשוק ואח"כ מתלבש עיקר הלשון בגוף כידוע ומזווג בין חו"ב ומסתיים ביסוד. וז"ש (קהלת ה') אל תתן את פיך לחטיא את בשרך כמ"ש בזוהר בראשית דף ח' ע"א אל תתן את פיך לחטיא את בשרך דלא יהיב בר נש פומיה למיתי להרהורא בישא ויהא גריס למיחטי לההוא בשר קדש דחתים ביה ברית קדישא כו' וז"ש לישן ר"ל הוא הדעת. ואמר ממלל שזיווג העליון הוא בסוד הדיבור ושם הלשון הוא הדעת כנ"ל. וכ"ז הוא בא"א כנ"ל ששם הכל הוא בסוד גדולות לשון מדברת גדולות (תהלים י"ב) כידוע ושם הוא אריכו דיומין כמ"ש בפ"ה ובאדרא רבא ואדרא זוטא וז"ש בתז"ח שם על זיווגם דפה וכחול ארבה ימים שהוא זיווג ח'ו'ל' כנ"ל וז"ש רברבין: ואמר לישן דא סתים כו' שהוא יסוד דדכורא וכלול בנוקבא ולפי שזיווג דז"א לפרקים כנ"ל לכן יסוד פעמים נגלה משא"כ בדעת שהוא תמיד סתום בין אבא ואמא וז"ש סתים בין י"ה ולקמן (בד"ה סתים לאימא) אבאר האיך הוא סתום:

קשה לשון הרע משפיכות דמים ומגלוי עריות ומעבודה זרה, משפיכות דמים, דכתיב (בראשית ד׳:י״ג) ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשוא, מגלוי עריות דכתיב (שם לט) ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת, מעבודה זרה דכתיב (שמות ל״ב:ל״א) אנא חטא העם הזה חטאה גדולה, ואילו בלשון הרע כתיב (תהילים י״ב:ד׳) יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות, לכך נאמר מות וחיים ביד לשון.
במרים (במדבר י״ב:א׳) ותדבר מרים ואהרן במשה, מה היה עונשם, צרעת, דכתיב (שם) ויפן אהרן אל מרים והנה מצורעת וכתיב (שם) ויחר אף ה' בם וילך, אהרן בכלל. מה כתיב (דברים כ״ד:ט׳) זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים בדרך, והלא הדברים ק"ו ומה מרים שלא דברה אלא באחיה ושלא בפניו ושלא נתכוונה אלא להחזירו לאשתו כך, המספר לשון הרע בפני חבירו על אחת כמה וכמה. מה כתיב למעלה מן הענין השמר בנגע צרעת. ואף אהרן שהיה כהן נגעה בו ידו של הקב"ה שנאמר ויחר אף ה' בם וילך, בם באהרן ומרים, אלא שאהרן נתרפא מיד ומרים אחר שבעה ימים שנאמר (במדבר י״ב:ט״ו) ותסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים.
וכן אתה מוצא בנחש הקדמוני שעל שספר לשון הרע על בוראו לפיכך נצטרע שנאמר (בראשית ג יד) ויאמר ה' אלקים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה, אררו בצרעת דכתיב (ויקרא י״ג:נ״ב) צרעת ממארת היא, א"ר הונא בשם רבי יהושע בן לוי הסלעים שהן על הנחש זוהי צרעתו, ולא עוד אלא שבעלי מומין מתרפאים לעוה"ב והוא אינו מתרפא כבני אדם, שנאמר (ישעיהו ל״ה:ו׳) אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם, וכן חיות ובהמות וזאב וטלה ירעו כאחד, אבל נחש עפר לחמו, שאינו מתרפא לעולם לפי שהוריד את הבריות לעפר, ומי גרם לו, שספר לשון הרע.

בתוי"י פ' תצא דקצ"ה ע"ד וז"ל, כמו ששמעתי פירוש הכתוב (תהילים י״ב:ד׳) יכרת ה' כל שפתי חלקות שגורם ח"ו פירוד בין ד' אותיות השם כביכול ודפח"ח, עכ"ל, וכן הוא בס' צרור החיים ד"י ע"ג בשם הבעל שם טוב זי"ע.