פרשנות מצטטת על תהילים יט:יב

אברהם הוליד את יצחק זה נעשה אחר העקידה הי' יצחק מסטרא דדכורא אז הנני בני כנ"ל ויעלהו לעולה ונעשה בנו ולכן יצאה נשמתה של שרה מיד אחר עקידה כי היתה נשמתו של יצחק מסיטרא דנוקבא כו'. ז"ש עתה אברהם הוליד את יצחק שהוא מסטרא דדכורא ז"ש המלאך אי"ה שרה אשתך כי הבשורה שלה הנה בן לשרה אשתך דייקא והשיב אברהם הנה באהל בגימ' ל"ח בסוף ל"ח יתוקן. אברהם הוליד את יצחק זש"ה (משלי יז) עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם הבנים עטרה לאבות תפארת זקנים בני בנים ר' שמואל בר רב יצחק אמר אברהם לא ניצל אלא בזכותו של יעקב משל לא' שהי' לו דין לפני השלטון ויצא הדין לפני השלטון לישרף וצפה אותו השלטון באסטרלוגה שלו שהוא עתיד להוליד בת ונישאת למלך אמר כדאי הוא להנצל בשביל בתו שהיא נשאת למלך כך אברהם יצא דינו מלפני נמרוד לישרף וצפה הקב"ה שיעקב עתיד לצאת ממנו אמר כדאי הוא אברהם להנצל בזכות יעקב (ישעיה כט) לכן כה אמר ד' אלבית יעקב אשר פדה את אברהם. וקשה המשל אינו דומה לנמשל במשל ראה אותו השלטון וכו' וכאן יצא דינו לפני נמרוד והקב"ה צפה שיצא יעקב ממנו. גם למה עשה המשל עם הבת הלא יעקב הוא בן ונשא לבת מלך שהיא התורה כמ"ש בזהר (שמות כא) כי ימכור איש זה הקב"ה את בתו זו התורה אע"פי שגם בזהר פ' משפטים דרש בתו על, הנשמה ואפשר שעל נשמת יעקב מדרש שהיא נשאת למלך בעצמו זה הקב"ה (דברים לב) כי חלק ד' עמו מ"מ קשה הלא כל הנשמות נקראת בת נדיב בתו של אברהם אבינו ולמה יתלה זכות של אברהם ביעקב. אבל הענין ע"פ הזהר בפ' עקידה ביום השלישי וישא אברהם את עיניו מרחוק חמא ליעקב שהוא יום השלישין. לדעתי ראה מתן תורה ביום השלישי שהיא נקראת על שם של יעקב י' דברות עקב תיבות כמו שנתן אליעזר ג"כ לרבקה בק"ע זהב על קע"ב תיבות עשרה זהב על יוד דברות והנה יצא הדין לפני הקב"ה לישרף לאברהם כי הוא תקונו של אד"הר שחטא בע"ז (דברים ז) פסילי אלהיהם תשרפון באש וצפה הקב"ה שהוא עתיד להוליד בת זו נשמה הוליד בת זו היא התורה והיא נשאת למלך שהני נישואין הן הן מתן תורה שבאה עבור יעקב ז"ש (שמות יט) כה תאמר אל בית יעקב כי שם אתמר כה תאמר לבית יעקב בשעת מתן תורה ז"ש (ישעיה כט) אשר פדה את אברהם ר"ל עשרת הדברות שנתנו בסוד אשר כמ"ש בזהר ע"פ (שמות כ) אשר הוצאתיך מארץ מצרים זה פדה את אברהם ז"ש (משלי יו) עטרת תפארת שיבה מ"ש בפרקי דר"א ואברהם זקן בא בימים כל אותו הפרשה על יעקב מדבר שהוא בני בנים כי עליו רמזה אותו הפרשה וע"ד הפשט שלא ניצול אברהם מכבשן של אש אלא בזכותו של יעקב כי הקב"ה מנהיג העולם בשני הנהגות הנהגה טבעיות היה העולם מתנהג עד שבא יעקב אז התנהג בהנהגה השגחיות בפרט במתן תורה אז נתן רשות לבני סוריא לעלות לרומי ובני רומי לסוריא שהוא על ענין שני השגחיות אלו כה"א (במדבר כד) דרך כוכב מיעקב ר"ל מיעקב הוא התחיל סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה בהנהגה טבעיות אבל והנה ד' נצב עליו דייקא שאז התחיל הנהגה השגחיות לכן אמר לו אנכי אלהי אברהם אביך לפי שעליו רמז ויוצא אותו החוצה ויאמר כה יהי' זרעך שהוא יעקב כי ביצחק ולא כל יצחק והוא יעקב נמצא אברהם הוא אביו של יעקב ועתה כשהשליכו לכבשן האש לשנות הטבע ע"י השגחות לא ניצול רק בזכותו של יעקב ובשבילו נהפך הטבע וכשנתן לאברהם ה' ראשונה זכה להוליד בנים כי בני חיי ומזוני לאו בזכותא שהוא היכל הזכות היכל יצחק תליא מילתא אלא במזל העליון לכן הי' יצחק בן ארבעים לבינה שהוא ה' ראשונה בקחתו את רבקה ה' אחרונה של שם ויצחק בן ששים שנה שהוליד יעקב שהיא הו' של שם ולפי שעשו היה טיפה ראשונה של יצחק סיג זהב לכן יצא ראשונה כדי שיהי' אדמוני והלא מן הראוי מי שנכנס ראשון יצא אחרון על זה תירץ הכתוב ויצא ראשון למה הלא הוא ראשון בזרע וראוי להיות אחרון ויצא ראשון אדמוני שהוא הי' ראוי להיות תקונו של אד"הר לזה השיב כדי שיהי' אדמוני שגלגולו דוד שהוא (שמואל א יז) אדמוני עם יפה עינים על אינון ע' שנה שנתן לו אד"הר מאלף דילי' ז"ס עין יפה עינים לתקן עין דלעילא ואחר כן יצא אחיו השני וידו אוחזת בעקב עשו יד הוא סוד דוד מנגן ביד לתקן קילקול עקב של נחש הנושך עקבי סוס ועז"א דוד (תהלים קיט) הוריני ה' דרך חקיך ואצרנה עקב (שם יט) בשמרם עקב של עשו הנק' רב וכשראה יעקב שעשו הוא הבכור קנה טיפה קדמאה מעשו שראה שיהי' דוד נפל ולא יהי' לו גם יום א' במקום חיותו ז"ש (שם קלט) ימים יוצרו ולא אחד בהם לכן אמר מכרה לי כיום את בכורתך לי ר"ל אותה הבכורה שיש לעשו שהוא אדמוני ולדוד אין לו גם יום א' בזה העולם מכור לי אותה הבכורה וכן נקרא דוד בכור כמ"ש (שם פט) אף אני בכור אתנהו מאחר שראה יעקב שיצחק הוא חשך ואינו נותן כלום לדוד משנותיו כמ"ש בזוהר. או ענין שהיה דוד אדמוני עם יפה עינים שם בן ד' יש בו כ"ד עיינין בס' הבריאה לא"הר כל עין בג' תגין והם סוד ב"ד של כ"ג שהשכינה חופפת ומחופה עליהם הרי כ"ד עיינין וע"ב תגין לקביל ע' סנהדרין ונשיא עליהם בדיינין הרי ע"ב. הרי מנין יפ"ה עינים ולכן נקראו הסנהדרין עיני העדה לפי שאינון מן עיינין דלעילא ע"א ז"ש והוא אדמוני עם יפ"ה עינים והשכינה לכלם ז"ש וטוב רואי על השכינה וכמו שיש בקדושה (ישעיה כח) קו לקו צו לצו כי מנין כלם ע"ב וכ"ג ושכינה על גביהם עולה למנין צו כמנין צ"ו חלונות שהיה במקדש מנין אל אדוני הוא סוד (ד"ה ב טז) עיני ה' משוטטת בכל הארץ כמו כן בקליפה לעומת זה (ירמיה ט) עלה המות בחלונינו וסימן מח"ה המן מאדים חלבנה כל א' עולה צ"ה שהוא מלובש ג"כ ברתיכה דיליה עיין כ"ז בספר מגלה עמוקות הנדפס באופן קצ"א באריכות:

וזהו שאמר דוד המלך עליו השלום (תהלים י"ט) גם עבדך נזהר בהם, פירוש, אינו אומר זה על עצמו, אלא הכי פירושו, כי עד עתה דיבר משבחי התורה הקדושה תורת ה' תמימה וכו' הנחמדים מזהב וכו', ועתה אמר, גם, היינו עוד מעלה נסתרת יש להתורה וזהו, כי עבדך נזהר בהם, נזהר הוא מלשון (דניאל י"ב) כזוהר הרקיע [עיין לעיל פ' יתרו אות ל"ז שהביא פירוש זה בשם השל"ה בשם מהר"ם פדואה ע"ש], פירוש, כי התורה מזככת הנשמה והגוף, עד שיזהירו כזוהר הרקיע, בשמרם, על ידי שמירת התורה הקדושה, עקב רב, פי' אפילו העקב [שהוא מדרגה תחתונה שבאדם] יכול להיות דבר גדול ורב, כמו שמצינו (בזוהר הקדוש פ' תולדות דקמ"ב ע"ב) בעקבו של אדם הראשון שהיה מכהה גלגל חמה, עכ"ל.

ואמר וגם ללוט. אעפ"י שלא היה ראוי לפי שהלך עם אברהם בזכותו היו לו צאן ובקר ואהלי'. ולפי שרמזתי לך למעלה בענין אדם ונח ענין ארבעה שנכנסו לפרדס. אגיד לך בכאן מהרשום בכתב אמת בקצרה מה שאזכור ממה שכתבתי בפירוש התורה ובפירוש מסכת אבות במשנת בן זומא. ארבע שנכנסו לפרדס החכמה לחבר את האהל להיות אחד הן בן עזאי ובן זומא רבי עקיבא ואלישע אחר. בן עזאי הציץ ומת עליו הכתוב אומר יקר בעיני ה' המותה לחסידיו כמוזכר בחגיגה. ואלו הארבעה ירדו לגן לרעות בגנים וללקוט שושנים והוא מסתרי התורה. ואמר כי קצת מהם נטרפו ולא יכלו להשיג השגה שלימה. ולכן אמרו כי אחד מהם נדבקה מחשבתו למעלה ולא השיג אמתת הדבר עד שנתפרדה חבילה. ובן זומא הציץ ונפגע מצד רוח עועים ונטרף ונשתבש. עליו אומר דבש מצאת. רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום. ואף רבי עקיבא בקשו מלאכי השרת לדוחפו אמר להם הקדוש ברוך הוא הניחו לו לזקן כדאי הוא להשתמש בכבודי. אלישע אחר קצץ בנטיעות לפי שנכנס ולא ידע ליזהר וטעה בייחוד והפריד הבנין והוא נרגן מפריד אלוף. ולכן תמצא שחלק בן זומא משנתו לארבעה חלקים כנגד ארבעה שנכנסו לפרדס. ולכן אמר בן זומא אומר איזהו חכם הלומד מכל אדם לפי שהוא הציץ ונפגע מצד חסרון החכמה ולא נתישב בדברי החכמה. לזה אמרו אם כן הוא איזהו חכם הלומד מכל אדם לפי שאני רואה שמקרה הכסיל גם לי יקרני. וכן קשרתי שם זאת המשנה עם סוף הפרק שאמר. רבי אלעזר חסמא אומר קינין ופתחי נדה הן הם גופי הלכות תקופות וגימטריאות וכו'. רבי אלעזר חסמא היה תלמיד רבי עקיבא כמוזכר בויקרא רבה ונקרא חסמא לפי שחסמוהו שלא ידע לברך ברכת חתנים וכיוצא בו מהדברים הקלים. ולכן אמר כי החכם אינו ראוי ליקרא חכם אם לא ידע בכל אלה. ולכן אמר כי קינים ופתחי נדה הם גופי הלכות וכן תקופות וגימטריאות אף על פי שהם דברים קלים הם פרפראות לחכמה ונותנות טעם לחכמה. והחכם לא יקרא חכם אם לא ידע כל זה כמו שקרה לי בדבר קל שחסמוני ולא ידעתי להשיב. ולכן אמר בן זומא סמך לזה. אחר שבדברים קלים כאלו יקרא החכם חכם. לכן אני אומר איזהו חכם הלומד מכל אדם ואפילו ברכת חתנים או ברכת אבלים או קשר של תפילין ואין לאדם להתבייש כי דוד אמר מכל מלמדי השכלתי ולא היה לו בשת. ונתן טעם לזה כי עדותיך שיחה לי ומה שאומר לי (דעתי). הקטן שבתלמידים הוא מהתורה. כדאמרינן במדרש קהלת על פסוק דברי חכמים כדרבונות מנין שאם שמע אדם דבר תורה אפילו מהקטן שבתלמידים יהא דומה עליו כשומע מפי הסנהדרין שנאמר בעלי אסופות. ואין אסופות אלא סנהדרין שנאמר אספה לי שבעים איש. ולא כשומע מן הסנהדרין אלא כשומע מפי משה ע"ה שנאמר כלם נתנו מרועה אחד. ולא כשומע מפי משה אלא כשומע מפי יחידו של עולם שנאמר כלם נתנו מרועה אחד דכתיב ה' אחד עד כאן. לפי שהתורה כולה שמותיו של הקדוש ברוך הוא וכמו שהשם אחד כן נתן לנו תורה אחת ולכן כשאני שומע תורה מפי הקטן אין לי בושת לפי שהתורה מדברת עמי וזהו כי עדותיך שיחה לי מדברת עמי. ולכן אמר בן זומא איזהו חכם הלומד מכל אדם ואמר איזהו גבור הכובש את יצרו כנגד בן עזאי הציץ ומת לפי שנכנס לפנים ממחיצתו. ולכן יש לו לאדם לכבוש יצרו ורוחו בעניין שלא יטרף ולא ימות. ועליהם אמר שלמה ע"ה למה תשומם על הטירוף. וכן למה תמות בלא עתך כמו שקרה לבן זומא ולבן עזאי וזהו שאמרו במה שהורשית התבונן אין לך עסק בנסתרות. ולכן אמר דוד אביר הרועים גדול הסנהדרין במזמור השמים מספרים. אחר שספר מעלת התורה כאומרו תורת ה' תמימה. פקודי ה' ישרים יראת ה'. שבכל פסוק יש י' תיבות כמניין י' דברות וי' ספירות וי' מאמרות. ולפי שכאן כלולים כל סודות התורה והאדם נגרר אחריהם כמו אחר הדבש. אמר ומתוקים מדבש ונופת צופים. ולכן אמר דבש מצאת אכול דייך. ואין לך להמשך אחר מתיקותם אחר שהם כבשונו של עולם. וזהו גם עבדך נזהר בהם שהיה חכם וראש הסנהדרין נזהר בהם ומה יעשו האחרים. ועל זה אמר איזהו גבור הכובש את יצרו שנאמר ומושל ברוחו מלוכד עיר. איזהו עשיר השמח בחלקו. כנגד רבי עקיבא שנכנס בשלום ויצא בשלום. לפי שהיה עשיר בתורה והיה דורש בתגי אותיות תלי תלים של הלכות והיה שמח בחלקו בהשגתו ולא היה נכנס לפנים ממחיצתו. ולכן ירד לסוף הדברים בלי ערבוב וטירוף וזכה למעלת השלום בעולם הזה ובעולם הבא וזהו אשריך בעוה"ז וטוב לך לעה"ב. ומהראייה הזאת תוכל להבין הדבר על בוריו. איזהו מכובד המכבד את הבריות כנגד אלישע אחר שקיצץ בנטיעות הגן והפריד אלוף ונפק וחטא. לפי שחשב ח"ו שהיו שתי רשויות ומיעט כבוד המקום ולא חס על כבוד קונו. ולכן לקח הדבר ברמז כנגד כבוד השם לקח כבוד הבריות. ואמר איזהו מכובד משום כבוד אלהים הסתר דבר. אבל מן הראייה שהביא תוכל להבין העניין שאמר כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו. והוא מאמר השם על בני עלי שהיו מבזים את השם ואת מזבחו. וזהו כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו כי בוזי השם ומכבדים עצמם יקלו מעצמם. וזה נאמר על אלישע אחר: