פרשנות מצטטת על תהילים י:ג

אין מזמנין עליהן. איכא מרבוותא דסברי דווקא נקט מזמנין. דאילו ברכת הנהנין מברך דהא נהנה אלא לפי שהן דברים האסורים הוי כאין להם קבע לזמן עליהם. ואיכא מרבוותא דסברי דאף ברכת הנהנין אין מברכין משום שנאמר (תהילים י׳:ג׳) ובוצע ברך נאץ ה' והכי מסיק בב"י סימן קצ"ו וכתב בכ"מ דמשום רישא דאף מזמנין נקט נמי בסיפא אין מזמנין ודעת הר"ב בזה ע' במשנה ד' פ"ק דדמאי ובמה שאכתוב שם בס"ד:

הללויה הללו עבדי ה'. מה שיש לדקדק בכאן עיין באלשיך. ומה שנראה לי בזה. דהנה שם יה מורה על דין. והנה הלל הוא לשון התפארות כמו כי הלל רשע (תהלים י') ורצונו לומר שהישראל יש להן להתפאר עצמן אף בהיסורין והגלות שהגלן וייסרן הקב"ה וכמש"ל כמה פעמים לפי שע"י הגלות נקנינו לעבדים ית' וגם נתפרסם אלהותו על ידינו בגאולת מצרים וזה היה עיקר השלימות הנכסף לאברהם אבינו שיתפרסם אלהותו ע"י זרעו. וגם נודע לפרעה ולכל העולם ששמי ה' בארבע אותיותיו. כמה שנאמר וידעו מצרים כי אני ה' בהכבדי בפרעה. ואין לנו שבח גדול מזה שאפי' באבות כתיב ושמי ה' לא נודעתי להם ועל ידינו נתפרסם ששמו ה' ויכלתו והשגחתו. לזה אמר הללויה פי' שיש לנו הלל השם של מדת הדין. וחשיב הלול הטובות שנעשה לנו ע"י מדת הדין. א) הללו עבדי ה' שמחמת זה נעשנו עבדי ה'. טובה ב) במה שיהיה ה' מבורך מעתה ועד עולם) כי מעתה ששמו ה' נודע לנו בד' אותיותיו כל הברכות והודאות יהיהי מאתנו לשם העצם שהוא שם ה' ואומרין ברוך אתה ה' משא"כ מקודם דכתיב ושמי ה' לא נודעתי להם כשרצה אברהם לברך לא אמר רק ברוך אל עליון. טובה ג) שעשה ע"י גאולת מצרים כי (ממזרח שמש וכו') פי' ניכר ששמו ה' בכל העולם. רם על כל גוים. פי' שמהאומות הקודמים שהיו עובדים כוכבים ומזלות היו מכחישים הסיבה ראשונה היה הקב"ה רם ומרים השגחתו מהם רק (על השמים כבודו) שלא היה השגחתו רק בשמים ולא היה השגחתו בארץ רק השגחה כללית ולא פרטית כמ"ש הרמב"ם במורה נבוכים ולא היו רק תחת מערכת השמים. אבל

קרוהו. משקל חזק כמו מן קרה דוגמת המקרה במים עליותיו (תהילים ק״ד:ג׳) וקו"ף של קרוהו אינה נהוגה לינקד בחיר"ק בענין זה מפני רי"ש של אחריה כמו ברך (שם י') חרף עשהו (משלי י״ז:ה׳) וברכתיה והיתה לגוים (ראשית י"ז) וזריתים בארצות (יחזקאל כ"ט):

ותבצעי רעיך בעושק. העשרת את אוהביך בעושק שעשקת מן העניים לשון אחר ותבצעי לשון גזל כמו ובוצע ברך נאץ ה' (תהלים ו') וכה פתרונו ותגזלי לרעיך בעושק:

הא לא חזי ליה – והויא לה ברכת זמון הבאה בעבירה וכתיב (תהילים י׳:ג׳) בוצע ברך נאץ ה' ואמר מר (בב"ק דף צד.) הרי שגזל סאה של חטים וטחנה ואפאה וברך עליה אין זה מברך אלא מנאץ:

וברך. כְּמוֹ וּבִרֵּךְ, וְכֵן הִיא גִזְרַת רֵי"ש, כְּמוֹ (תהלים ע"ד) "אוֹיֵב חֵרֵף" כְּמוֹ חִרֵּף, וְכֵן (שם מ') "וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ" — הַמְהַלֵּל וּמְבָרֵךְ אֶת הַגּוֹזֵל וְאוֹמֵר אַל תִּירָא כִּי לֹא תֵעָנֵשׁ, שָׁלוֹם יִהְיֶה לְךָ, מַרְגִּיז הוּא לְהַקָּבָּ"ה; וְאֵין לוֹמַר ברך שֵׁם דָּבָר, שֶׁאִם כֵּן הָיָה נָקוּד בְּפַתָּ"ח קָטָן וְטַעְמוֹ לְמַעְלָה, אֲבָל לְפִי שֶׁהוּא לְשׁוֹן פִּעֵל, הוּא נָקוּד קָמָץ קָטָן וְטַעְמוֹ לְמַטָּה: