יְהוָ֣ה מֶ֭לֶךְ עוֹלָ֣ם וָעֶ֑ד אָבְד֥וּ ג֝וֹיִ֗ם מֵֽאַרְצֽוֹ׃
רש"י
מרעהו - מונע חסד ואע"ג דלא כתיב מונע ממילא משמע שכל תיבה שראשה מ"ם משמשת נטילה היא כמו ויקח מידם (שמות ל״ב:ד׳) אבדו גוים מארצו (תהילים י׳:ט״ז):
מגלה עמוקות
ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי. בפסיקתא ואני ברצון הנה בשמחה דר' ישמעאל א"ל תלמידיו רבינו לפי שהו' אומר (בראשי' ו) ואני הנני מביא את המבול מה שמחה היתה שם א' שמחה יש לפני הקב"ה כשיאבד מכעיסיו מן העולם שנאמר (משלי יא) בטוב צדיקים תעלוץ קרי' ובאבוד רשעים רינה. ר' נתן אמר ואני מוסיף על עבודתם הנה בשמחה וכה"א (שמות ד) וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו נתתי לך את משמרת תרומתי לכל קדשי בני ישראל נתתים זה כלל המתנות לפי שערער קרח על המתנות כהונה בא הכתוב ללמד לקיים לאהרן ולבניו את המתנות שלא שכל מי שירצה יבא ויערער ואני כותב ואני חותם ואני מעלה בערכיא לפיכך נסמכה פ' מתנות כהונה לפ' קרח עכ"ל בפסיקתא בספרי משל למ"הד למלך שנתן לבן בית מתנה ולא כתב ולא חתם ולא העלה בערכאות בא א' וערער עליה אמר המלך כל מי שירצה יבא ויערער כאן אני כותב כאן אני חותם אני אעלה בערכיא וכו' ומביא שם בספרי ד' פסוקים על שמחת הקב"ה בטוב צדיקים וגו' באבוד רשעים רינה ואומר (תהלים ג) שני רשעים שברת לי"י הישועה ואומר (שם י) י"י מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו ואתמר (שם קר) יתמו חטאים וגו'. ברכי נפשי משל הדיוט לטובתו נשברה רגל פרתי וכו' וקשה מה ענין כ"ד מתנות אלו להחזיק לטובתו של אהרן ערער קרח על הכהונה לאהרן בין לגמרא דילן שנחלקין כ"ד מתנות על ג' חלקים סי' שלהם הרימותי יד"י שמתנות כהונה נחלקת לג' קיטרין י' במקדש ד' בירושלים י' בגבולין ובמדרש חולק על ב' חלקים י"ב במקדש י"ב בגבולין סי' ז"ה יהיה לך מקדש הקדשים וז"ה יהיה לך וגו' בגבולין גם את ז"ה לעומת ז"ה למה דוקא המתנות הם כ"ד גם שמירת המקדש על כ"ד שמירות ג' שמירות על הכהנים וכ"א על לוים בג' מקומות שומרים הכהנים במקדש בית אבטינס ובית הניצוץ ובית המוקד וקשה ולמה פר' זו נחלקה על ז' חלקים כדאיתא בפסיקתא פסוק ראשון בקדשי קדשים שני בקדשים קלים השלישי בקדשי גבול הד' בבכורים הה' בחרמים הו' בפטר רחם הז' בבכורות בדרך הדרש ע"ד מ"ש רז"ל ע"פ בוקר ויודע י"י את אשר לו א"ל משה גבולות חלק הקב"ה בעולמו יכולין אתם לערב יום ללילה הוא שאמר ויהי ערב ויהי בקר ויבדל אלקים בין האור ובין החשך בשביל תשמישו של עולם כשם שהבדיל הקב"ה בשביל תשמישו בין האור ובין חשך כן הבדיל ישראל מן א"הע כך הבדיל אהרן ויבדל אהרן להקדישו קודש קדשים כשם אם יכולין אתם לערב אותה הבדלה שהבדיל בין האור ובין חשך יכולין לבטל את זו לכך נאמר בקר ע"כ. בספרים ראשונים שחברתי פרשתי כמה פירושים על ענין הבדלה זו שחלק הקב"ה גבולות למחלוקותו של קרח ועתה לפי זו הכוונה שדרש רבא במסכת נדרים (דף לח) (חבקוק ג) שמש ירח עמד זבולה מאי בעי בזבול והלא ברקיע הם קבועים שנאמר ויתן אותם אלקים ברקיע השמים אלא שעלו לזבול אם אתה עושה דין לבן עמרם נצא אם לאו לא נצא וכו' הענין שג' עולמות הם כמ"ש (תהלים קג) ברכו י"י מלאכו זה עולם המלאכים (שם) גבורי כח ברכו י"י כל צבאיו עולם הגלגלים (שם) ברכו י"י כל מעשיו עולם השפל הזה שהוא תכלית כל הבריאה והוא האדם ז"ש בכל מקומות ממשלתו שכן האדם הוא עולם קטן כלול מכל ג' עולמות אלו והוא (בראשית כח) סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה עולם הגלגלים (שם) והנה מלאכי אלקים עולם המלאכים וכנגד זה ג' קיטרין בישראל כהנים לוים ישראלים כהן מדריגת מלאך לוי מדריגת גלגלים על השיר כי (יומא כא) אלמלא קול המוני של רומי נשמע קול גלגל חמה שהשמים (תהלים יט) מספרים כבוד אל:
אור חדש
ותדע כסדר* הדברים האלה, שכל אחד הוא יותר ממה שלפניו, עד האחרון "דמבזי למלכא". ועוד "שאם נפל זבוב בכוסו של אחד מהם זרקו ושתאו, ואם נוגע המלך בכוסו של אחד מהם חובטו לכוס בקרקע", וכל אחד עושה כך, ולכך הוא יותר ממה שאמר "ונפקי לשוק ומבזי למלכא", שדבר זה אין הכל עושים, אבל דבר זה כלם עושים. ורש"י פירש דמה שאמרו "ומבזי למלכא" שאומרים (תהלים י, טז) "ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו", ואפילו 'מלך' לא קרי לך, רק "גוים". ולא נראה פירוש זה, דמאי עניין זה למה שאמרו "דשתו ורוו כו'". אלא פירושו דשתו, ומתוך כך כאשר נכנס יין יצא סוד (עירובין סה.) מה שיש בלבם עליך, מפני שאינם בני דתך. ולכך כאשר שתו ומרוו יצאו לשוק ומספרים זה עם זה דברים, ומבזים אותך לומר כי אין זה מלכות הגון. אף על גב דבמדרש (אסת"ר ז, יג) אמר שמבזים מלכא ואומרים "ה' מלך אבדו גוים מארצו", בגמרא (מגילה יג:) שאמר שמבזים למלכא פירושו כך; מתוך שרוו, מוציאים מה שבלבם ואומרים כי בסוף יאבדו גוים מארצו, כי ה' ימלוך על עמו.