פרשנות מצטטת על תהילים י:יב

כי יד על כס יה, בשבועה אמירא דא מן קדם דחלא דשכנתה על כרסי יקרה. ר"ל בשבועה זאת נאמרת מלפני יראת שכינתו על כסא כבודו "בשבועה אמירא" הוא ת' "כי יד" והוא כמו "כי אשא אל שמים ידי" ויותר נראה כהכ"י שמצאתי, כי מלות "בשבועה אמירא דא" אינן מהת"א, ונכתב בצדו ממכילתא "ר"א אומר נשבע הקב"ה בכסא כבוד", או מפירש"י, כי לא מצינו בתרגום בשום מקום מלת "שבועה" שהיא לה"ק, רק "מומתא" או "קימא" שהיא ארמית, רק בת"י שבעת ה' אשר בינותם (ש"ב כ"א ז') ת' "שבועה" בלה"ק, וכ"ת הירושלמי בפ' "כי אשא אל שמים ידי, זקפית בשבועה ית ידי" וע"פ "השבועה הגדולה" [שופטים כ"א ה'] ת"י "שבועתא רבתא" וכן "אל נשא ידך" [תהלים י' י"ב] ת"י "קיים שבועת ידך" וראי' ברורה לזה שהרמב"ם במו"נ פכ"ח הביא רק מלות "מן קדם אלהא דשכינתא בכורסא יקרה" ולא "בשבועה" וזה פלא. ומן קדם דחלא דשכנתה על כרסי יקרה" הוא תרגום "כס יה" ואולי הוא כמו ששמעתי, משום שאהרן וחור לקחו אבן ושמוה תחת ידיו ויהי ידיו אמונה עד בא השמש, לכן אמר אם כשהיתה היד נשענת על האבן עשתה כך שהיתה אמונה עד בוא השמש אם תהי' יד על כס יה, על אחת כמה וכמה שתהיה מלחמה וישועה לא יום א' רק מדור דור".

כי אשא אל שמים ידי. הבטחת גאולה זו העתידה היא בשבועה, כי כל הנשבע נושא ידו ונוגע בחפץ אשר הוא נשבע בו, והוא כדרך מה שכתוב בדניאל בהבטחת גאולה זו (דניאל י״ב:ז׳) וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם וגו', וכן אמר דוד ע"ה (תהילים י׳:י״ב) קומה ה' אל נשא ידך, וכן מצינו בהבטחת גאולת מצרים שהיתה בשבועה, כי שם כתיב (שמות ו׳:ו׳) אשר נשאתי את ידי, וכתיב (שם) לכן אמור לבני ישראל אני ה', ולכן הוא לשון שבועה, כמו (שמואל א ג׳:י״ד) לכן נשבעתי לבית עלי, וכן כתוב בגאולה העתידה (ישעיהו ל׳:י״ח) ולכן יחכה ה' לחננכם ולכן ירום לרחמכם.