פרשנות מצטטת על תהילים כג:ב

ובמדרש שאל רבי אליעזר את רבי שמעון מהיכן היו ישראל לבושין כל ארבעים שנה, אמר לו ממה שהלבישום מלאכי השרת, שנאמר (יחזקאל ט״ז:י׳) ואלבישך רקמה, מהו רקמה, רבי סימאי אומר פורפירא, אמר לו ולא היו בלין, אמר ולא קרית מעולם שמלתך לא בלתה מעליך, אמר לו והיו הקטנים גדלים עמהם, אמר צא ולמד מן החומט הזה שלבושו גדל עמו, אמר לו ולא היו צריכין תכבוסת, אמר לו הענן היה שף בהן ומגהצן, אמר לו ולא היו נשרפין, אמר לו צא ולמד מן הסיטין הללו שאינן מתגהצין אלא באור, ולא היו עושין מאכולת, אמר לו במיתתן לא עשו בחייהם לא כל שכן, אמר לו ולא היו מסריחין מריח הזיעה כשלא היו מחליפין בגדיהם, אמר לו הבאר היה מעלה להם מיני דשאים שהיה ריחן נודף מסוף העולם ועד סופו והיו מנענעין בהן שנאמר (תהילים כ״ג:ב׳) בנאות דשא ירביצני וגו', בא שלמה ע"ה ופירש (שיר השירים ד׳:י״א) וריח שלמותיך כריח לבנון, עד כאן במדרש תהלים במזמור ה' רועי לא אחסר. ופירוש סיטין בגדים, והבגד שיעור זרת נקרא סיט.

נאות. ענין מדור כמו בנאות דשא (תהלים כג):

41-42. וכל אחד ואחד מושך במקלו, איש לשבטו ואיש למשפחתו. להלן סוטה פ"ד ה"ב: ונתן לבניו באר במדבר שהיתה שופעת בכל מחנה ישראל. ובב"ר פ"ע, ח', עמ' 805: כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים (בראשית כ"ט, ב') שמשם היה כל אחד ואחד מושך לדגלו, ולשבטו ולמשפחתו. ועיין במדרש במ"ר פי"ט, כ"ו, תנחומא חקת סי' כ"א, בובר סי' מ"ח, בברייתא דמ"ט מדות שהביא רש"י בתלים ע"ח, ט"ז, ובמדרש שבילקוט פקודי סי' תכ"ו הנ"ל, ובמדרשות בריש במדבר הנ"ל. ובמדרש שה"ש, הוצ' גרינהוט, ל"ו ע"ב (מן הילקוט): שהיתה הבאר מתגברת והולכת מאהל לאהל, ולא היה אחד מצטער לילך למלאות ממקום אחר. ובערוך ערך דכסמן: בילמדנו קח את המטה (במדבר כ', ח'), על מי מנוחות ינהלני (תהלים כ"ג, ב') שהיה הבאר נעשית לכל אהל ואהל דכסומיני,²⁸δεξαμένη, מקוה מים, כפירושו של ר"ב מוספיא. לא היה אחד מהן מצטער לילך למלאות ממקום אחר. וכן בת"י במדבר פכ"א, י"ט: ומשקיא יתהון כל חד וחד בתרע משכניה. ועיין בציור של ביה"כ הנ"ל (לעיל, שו' 36–37, סד"ה דומה).

בנאות ארצך – לשון נוה כמו בנאות דשא ירביצני (תהילים כ״ג:ב׳) והוא כנגד ברכת השנים:

וינהלם. כְּמוֹ וַיְנַהֲגֵם, וְדוֹמֶה לוֹ אֵין מְנַהֵל לָהּ (ישעיהו נ"א), עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי (תהילים כ"ג):