פרשנות מצטטת על תהילים כה:טו

ויראה לי כי מפני זה אמר (משלי ג) בטח אל ה', ולא אמר בה', לבאר שהבטחון השלם בכל לבו הוא שיהיו כל מחשבותיו אל ה', כענין שכתוב (תהילים כ״ה:ט״ו) עיני תמיד אל ה', ואין ראוי לו לצדיק השלם במדת הבטחון לבקש סבה, והעד על זה ענין אליהו, וכמו שהזכרתי בפרשה של מעלה (מלכים א י״ז:ו׳) והעורבים מביאים לו לחם ובשר בבקר וגו', והקב"ה הזמין לו אותה סבה והוא לא בקש אותה, והנה זאת מדרגה עליונה מאד במדת הבטחון.

כשושנה בין החוחים. רב הונא פתר קרא [בשעבוד] מלכיות, מה שושנה זו כשהיא נתונה בין החוחים [רוח צפונית יוצא ומטה אותה כלפי דרום והחוח עוקצה, ורוח דרומית יוצא ומטה אותה כלפי צפון והחוח עוקצה] ^יטלפנינו במ"ר הלשון קטוע ומשובש, והעתקנו כמו שהוא מתוקן במ"ר פ' אחרי פרשה כ"ג. ואע"פ כן לבה מכוון למעלה ^כר"ל אינה מנחת עצמה לעמוד בשפולה אלא מתנשאת עצמה לעמוד בקומתה. , כך ישראל אע"פ שהן נגבין מסים וארנוניות, אע"פ כן לבם מכוון כלפי אביהם שבשמים, שנאמר (תהילים כ״ה:ט״ו) עיני תמיד אל ה' ^כאסמיך אסוף הפסוק כי הוא יוציא מרשת רגלי, וסוף הפרשה פדה אלהים את ישראל מכל צרותיו. ותכלית הכונה, כי אע"פ שהם מעונים ולחוצים אעפ"כ אין לבם פונה מה', ואין תולים הדבר במקרה אלא כי הכל בהשגחה מאת ה', ולכן לבם מכוין אליו להתפלל אליו לחלצם ולהושיעם. וענין המסים וארנוניות יתכן דמכוין לימים הרעים שהיו ישראל עמוסים תחת משא מסים מיוחדים וקשים למען שלא יגרשום ממקומות מושבותיהם ולא יפקירו חייהם ולא יחרימו רכושם, וע"י זה היו חיים תמיד באימים ופחדים והיו כמטרה לחץ לכל מושל ושר קשה כנודע בדברי הימים ממצב ישראל בימי הבינים, ברוך משנה העתים הקשים ההם. .
(מ"ר)

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁאִיל בּוֹ. פירוש מעורר המלאכים והממונים של מעלה לשאל עליו להזכיר עונו ולקטרג עליו, ונראה לי בס"ד לומר כי הוא יתברך מעורר אותם לשאל בו בלילה שתבא אחר היום שביטל בו, והיינו בעת שיעלו הנשמות של בני אדם למעלה בסוד פקדון שאז מעורר אותם לשאל לאותם הנשמות של בני אדם מִי בָכֶם יְרֵא הֳ' וכו'. ואומרם שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ, פירש מהרש"א ז"ל זה שליח ציבור שהוא עובד בתפלתו עיין שם, ואני ההדיוט נראה לי בס"ד שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ זה דוד המלך ע"ה שנקרא עבד ה', והוא כי ידוע שביאה לבית הכנסת לא נכתבה ונתפרשה בתורה אלא על ידי דוד המלך ע"ה בתהלים (כה, טו) בפסוק בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ, וכמו שכתב רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות דף ג' שפסוק זה נאמר על כניסת האדם לבית הכנסת בכל יום, וענין ברגש היינו שיתרגש האדם ויזדעזע בעת כניסתו בבית אלהים שהוא בית הכנסת, ורמז שם כונות ביאת בית הכנסת בפסוק (זה) וגם בפסוק וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ וכו' יעויין שם, נמצא כניסת בית הכנסת וכונות שלה נאמרו על ידי דוד עבד ה', לזה אמר שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ הוא דוד עבד ה' שפירש חיוב ביאת בית הנכסת אֲשֶׁר זה האדם היום הזה הָלַךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לוֹ.