פרשנות מצטטת על תהילים כה:יא

ורבי זירא מביא מן (שמות כ, ז) "לא תשא שם ה' אלקיך וגומר". כי פירושו שלא יקבל שם ה' לשוא, כי "לא תשא" הוא לשון קבלה בכל מקום. וכל שררה היא מן השם יתברך, ומן גדולתו הוא נותן לאדם, וכמו שאמרו ז"ל בפרק הרואה (ברכות נח.) הרואה מלכי ישראל אומר 'ברוך שחלק מכבודו ליריאיו', ואילו אצל מלכי אומות העולם אומר 'ברוך שנתן מכבודו לבשר ודם'. וההפרש הזה, כי לישראל חלק מכבוד עצמו, עד שנתן להם חלק מכבודו. ואילו לאומות לא אמר 'שחלק', רק 'שנתן', להם כמו הנותן מתנה לאחר, אבל לא חלק משלו. ולפיכך כשם שנקרא השם יתברך 'קדוש', כך קרא ישראל 'קדושים', שחלק להם מכבודו. ולפיכך המקבל שררה ואינו ראוי לה, הרי מתלבש בשמו יתברך לשוא, כי נקרא בשמו לשוא, ואין "לא תשא שם ה' אלקיך לשוא" יותר מזה. והרי השם יתברך נקרא "רב", כמו שכתוב (תהלים כה, יא) "וסלחת לעוני כי רב הוא", ודרשו (רש"י וילקו"ש שם) נאה לאלהא רבא לסלוח לעון רב. ואם יקרא האדם בשם 'רב', ואין ראוי לו, הרי חל עליו שמו יתברך לשוא, וכן כל שמות של גדולה, והרי בודאי עובר על* "לא תשא". וזה שאמר כי השם יתברך נקרא "קדוש", כלומר כי השם יתברך ראוי לשררה בשביל קדושתו, שכל בעל שררה קדוש הוא. ואם אין בך כל המדות הללו, שהם ראוים לקדושה, אל תקבל עליך שררה, כי עובר אתה על "לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא".

בִּמְתֵי מְעָט פֵּרוּשׁ בְּכֹחוֹת מוּעָטִים, וְאַחַר כָּךְ מִתְרַבִּים כֹּחוֹתָיו עַל יְדֵי הָאָדָם עַצְמוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם, וָרָב בְּסוֹד (תהלים כה:יא) ״וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא״, וּפֵרֵשׁ הָרַב הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁחוֹזֵר אֶל הַמְּפַתֶּה כִּי רַב הוּא, וְהָרְאָיָה שֶׁצִּוָּה ה׳ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים גּוֹרָל אֶחָד לַה׳ וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל (ויקרא טז:ח).

אם נא מצאתי חן בעיניך ה׳‎ ילך נא ה׳‎ בקרבנו תרוייהו באל״‎ף דל״‎ת. כי עם קשה ערף הוא אתה אמרת כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה עורף אתה אדרבה כי על ידי כן שעם קשה ערף הוא אני מבקש שתלך אתה בקרבנו. ד״‎א כי עם קשה ערף הוא אע״‎פ שעם קשה ערף הוא דוגמא וסלחת לעוני כי רב הוא. למה אני מבקש שתלך אתה בקרבנו וסלחת לעוננו הואיל ואין רשות למלאך לסלוח כדכתיב כי לא ישא לפשעכם והעם קשה עורף וחוטא טוב שתלך אתה ותסלח ראשון ראשון.