נַ֭פְשׁוֹ בְּט֣וֹב תָּלִ֑ין וְ֝זַרְע֗וֹ יִ֣ירַשׁ אָֽרֶץ׃
רמב"ן
את משפטי תעשו אלו דברים האמורים בתורה שאילו לא נאמרו בדין היה לאומרן לשון רש"י (רש"י על ויקרא י״ח:ד׳) ובתורת כהנים (פרק יג ט) אלו דברים הכתובים בתורה שאלולי לא נכתבו בדין היה לכתבן כגון הגזלות והעריות ועבודת כוכבים ושפיכות דמים וקללת השם ועל דרך הפשט "משפטי" כמשמען הדינין האמורים בפרשת ואלה המשפטים ובכל התורה ולכך יאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כי הדינים נתנו לחיי האדם בישוב המדינות ושלום האדם ושלא יזיק איש את רעהו ולא ימיתנו וכן יחזקאל הזכיר פעמים רבות במשפטים "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" (יחזקאל כ יא יג כא) ובשבתות אומר (שם פסוק יב) להיות לאות ביני וביניהם וכן בנחמיה (ט כט) ובמשפטיך חטאו בם אשר יעשה אדם וחיה בהם ורבותינו אמרו (יומא פה) וחי בהם ולא שימות בהם ללמד על פקוח נפש שדוחה את השבת והמצות ומדרשו (תו"כ פרשה ט י) וחי בהם לעולם הבא אם תאמר בעולם הזה והלא סופו הוא מת ואם כן יחזור "אשר יעשה אותם האדם" גם על חוקותי ודע כי חיי האדם במצות כפי הכנתו להם כי העושה המצות שלא לשמן על מנת לקבל פרס יחיה בהן בעולם הזה ימים רבים בעושר ובנכסים וכבוד ועל זה נאמר (משלי ג טז) בשמאלה עושר וכבוד ופירשו (שבת סג) למשמאילים בה עושר וכבוד וכן אותם אשר הם מתעסקין במצות על מנת לזכות בהן לעולם הבא שהם העובדים מיראה זוכים בכוונתם להנצל ממשפטי הרשעים ונפשם בטוב תלין והעוסקין במצות מאהבה כדין וכראוי עם עסקי העולם הזה כענין הנזכר בתורה בפרשת אם בחקותי (ויקרא כ״ו:ה׳) והשיג לכם דיש את בציר וגו' יזכו בעולם הזה לחיים טובים כמנהג העולם ולחיי העולם הבא זכותם שלמה שם והעוזבים כל עניני העולם הזה ואינם משגיחים עליו כאילו אינם בעלי גוף וכל מחשבתם וכוונתם בבוראם בלבד כאשר היה הענין באליהו בהדבק נפשם בשם הנכבד יחיו לעד בגופם ובנפשם כנראה בכתוב באליהו וכידוע ממנו בקבלה וכמו שבא במדרשים בחנוך ובבני העולם הבא העומדים בתחיית המתים ולכך יאמרו הכתובים בשכר המצות למען יאריכון ימיך (שמות כ יב) למען תחיה (דברים טז כ) והארכת ימים (שם כב ז) כי הלשון יכלול מיני החיים כולם כפי הראוי לכל אחד:
מאירי
והנה הוא טועה בכך כי האדם ביקר הממון בל ילין כלומ׳ לא ימשך עמו כי המקרים והסבות מתגלגלות תמיד ואמ׳ בל ילין דרך הפלגה כלומ׳ שאפי׳ לילה אחת לא ילין עמו ואז ישאר כבהמות. ונדמו הוא ג״כ ענין דמיון והזכיר נמשל ונדמו כי ידבר על הכלל ועל הפרט וי״ל שזה האיש טועה כי האדם אשר לא ילין ביקר ר״ל בשכלו ביראת השם הוא כבהמה. וילין רומז על המיתה כמו ונפשו בטוב תלין (תה׳ כה יג) וכן השינה וישנו שנת עולם (ירמי׳ נא לט) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו (דני׳ יב ב).
בן יהוידע
טוֹב לַשָּׁמַיִם וְרַע לַבְּרִיּוֹת, זֶהוּ "צַדִּיק שֶׁאֵינוֹ טוֹב" (ישעיה ג, י). קשא כיון דרע לבריות אם כן אינו טוב לשמים ואדרבה השם יתברך קפיד על עבירות שבין אדם לחבירו טפי מעבירות שבין אדם למקום!
ונראה לי בס"ד מה שאמר 'רַע לַבְּרִיּוֹת' אין הכונה שחוטא בדברים שבין אדם לחבירו שהוא מזיק לבריות או חומס או עושק וכיוצא אלא הכונה הוא שמלמד קטגורייא על הבריות ואינו מלמד זכות ולא ניחא ליה לקודשא בריך הוא שהאדם ילמד חובה על ישראל, צא ולמד מענין אליהו זכור לטוב הואיל ואמר על ישראל 'כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ' (מלכים א' יט, י) נענש!
ולכן זה המלמד חובה על ישראל אף על פי שהוא מתקנא קנאת הדת נקרא 'רַע לַבְּרִיּוֹת' אבל המלמד זכות על ישראל זה נקרא 'טוֹב לַבְּרִיּוֹת' וכאן גבי שלוח הקן כיון דלית ביה טוב לבריות אף על גב דלית ביה רע לבריות לא דמיא להנך דאית בהו טוב לבריות ולהכי לא נקיט לה בהדייהו. אי נמי כיון דאית בזה רע לעופות משום דאימא מתרבה ובנין צווחין כמו שכתוב בספר התיקונים להכי לא נקיט לה בהדי הנך דלית בהו רע יוצא לאחרים אלא הכל טוב.
נמצא הצדיק השלם הוא שיהיה טוב לשמים וטוב לבריות דהיינו דהיינו טוב כפול ובזה יובן בס"ד בְּיוֹם טוֹבָה הֱיֵה בְטוֹב (קהלת ז, יד) ב' טוב דהיינו טוב לשמים וטוב לבריות ולא סגי בחד טוב שתהיה טוב לשמים בלבד.
ובזה יובן 'מִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא הֳ' יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר נַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין' (תהלים כה, יג) כלומר מִי הָאִישׁ יְרֵא הֳ' יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר? אותו אשר נַפְשׁוֹ ב' טוֹב תָּלִין, ב' פעמים טוב לשמים ולבריות.
ונראה לי בס"ד בזה עוד כי ב' פעמים טוב גימטריא ד"ל [17×2=34] רמז אף על פי שהוא שלם שהוא טוב כפול לשמים ולבריות לא יתגאה בכך אלא יהיה דל בעיני עצמו.
ובזה יובן אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ הֳ' (תהלים מא, ב) פירוש מַשְׂכִּיל להיות טוב כפול כמנין דָּל ואז בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ כי זה יש לו שכר בעולם הזה גם כן להגין עליו וכמו ששנינו בברייתא דאלו דברים.
ונראה לי בס"ד לכך עשה השם יתברך ביד ימין של אדם טו"ב פרקים וביד שמאל טו"ב פרקים לרמוז לו ביד ימין שיהיה טוב לשמים שנבראה בימין דכתיב וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם (ישעיה מח, יג) ורמז לו בטו"ב פרקים של יד שמאל שיהיה טוב לבריות שוכני ארץ שנבראת בשמאל דכתיב (ישעיה מח, יג) אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ ודרשו רז"ל על יד שמאל.
ונראה לי בס"ד מה שאמר 'רַע לַבְּרִיּוֹת' אין הכונה שחוטא בדברים שבין אדם לחבירו שהוא מזיק לבריות או חומס או עושק וכיוצא אלא הכונה הוא שמלמד קטגורייא על הבריות ואינו מלמד זכות ולא ניחא ליה לקודשא בריך הוא שהאדם ילמד חובה על ישראל, צא ולמד מענין אליהו זכור לטוב הואיל ואמר על ישראל 'כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ' (מלכים א' יט, י) נענש!
ולכן זה המלמד חובה על ישראל אף על פי שהוא מתקנא קנאת הדת נקרא 'רַע לַבְּרִיּוֹת' אבל המלמד זכות על ישראל זה נקרא 'טוֹב לַבְּרִיּוֹת' וכאן גבי שלוח הקן כיון דלית ביה טוב לבריות אף על גב דלית ביה רע לבריות לא דמיא להנך דאית בהו טוב לבריות ולהכי לא נקיט לה בהדייהו. אי נמי כיון דאית בזה רע לעופות משום דאימא מתרבה ובנין צווחין כמו שכתוב בספר התיקונים להכי לא נקיט לה בהדי הנך דלית בהו רע יוצא לאחרים אלא הכל טוב.
נמצא הצדיק השלם הוא שיהיה טוב לשמים וטוב לבריות דהיינו דהיינו טוב כפול ובזה יובן בס"ד בְּיוֹם טוֹבָה הֱיֵה בְטוֹב (קהלת ז, יד) ב' טוב דהיינו טוב לשמים וטוב לבריות ולא סגי בחד טוב שתהיה טוב לשמים בלבד.
ובזה יובן 'מִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא הֳ' יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר נַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין' (תהלים כה, יג) כלומר מִי הָאִישׁ יְרֵא הֳ' יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר? אותו אשר נַפְשׁוֹ ב' טוֹב תָּלִין, ב' פעמים טוב לשמים ולבריות.
ונראה לי בס"ד בזה עוד כי ב' פעמים טוב גימטריא ד"ל [17×2=34] רמז אף על פי שהוא שלם שהוא טוב כפול לשמים ולבריות לא יתגאה בכך אלא יהיה דל בעיני עצמו.
ובזה יובן אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ הֳ' (תהלים מא, ב) פירוש מַשְׂכִּיל להיות טוב כפול כמנין דָּל ואז בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ כי זה יש לו שכר בעולם הזה גם כן להגין עליו וכמו ששנינו בברייתא דאלו דברים.
ונראה לי בס"ד לכך עשה השם יתברך ביד ימין של אדם טו"ב פרקים וביד שמאל טו"ב פרקים לרמוז לו ביד ימין שיהיה טוב לשמים שנבראה בימין דכתיב וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם (ישעיה מח, יג) ורמז לו בטו"ב פרקים של יד שמאל שיהיה טוב לבריות שוכני ארץ שנבראת בשמאל דכתיב (ישעיה מח, יג) אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ ודרשו רז"ל על יד שמאל.