שָׁמְרָ֣ה נַ֭פְשִׁי וְהַצִּילֵ֑נִי אַל־אֵ֝ב֗וֹשׁ כִּֽי־חָסִ֥יתִי בָֽךְ׃
שד"ל
בושי צידון כי אמר ים, הטעם בושי ממה שאמר ים, כטעם אל אבוש כי חסיתי בך (תהלים כה כ'), אל אבושה כי קראתיך (שם ל"א י"ח), והכוונה הלא תבושי מן המשל שהיית נותנת בפי הים.
מלבי"ם
ראה, כי העוני והעמל שיגיע לי בעולם יהיה לי לכפרת עון וע"ז בקש ראה עניי ושא לכל חטאתי, זאת שנית אבקש (יט-כ) ראה אויבי כי רבו, שמרה נפשי והצלני לבל יחטיאו את נפשי, וזאת שנית בל אבוש כי חסיתי בך ויהיה מזה חילול השם, כמ"ש בתחלה בך בטחתי אל אבושה: