פרשנות מצטטת על תהילים כ:ב

אמר רבי אבא, משתפס יעקב אבינו השק, לא זז מבניו (אסת"ר ח, א). בא לתרץ גם כן הא דכתיב (בראשית לז, לד) "וישם שק במתניו", כי עדיין לא נעשה דבר גדול מאוד ללבוש שק כאילו נעשה דבר הפסד, ועל זה אמר "משתפס יעקב ללבוש השק". ודבר זה, כי הצרות קרובות ליעקב כמו השק שהוא קרוב לאדם והוא דבק באדם, כך הצרות קרובות ליעקב. וכמו שאמר (בראשית מג, יד) "אל שדי", שאמר לעולמו די יאמר לצרתי די (רש"י שם). ולכך אמר גם כן (תהלים כ, ב) "יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלקי יעקב", ואמרו במדרש (ילקו"ש תהלים סי' תרפ) לא אמר "אלקי אברהם", כי יעקב היה מיוחד לצרה. ולכך הלביש יעקב שק* על בשרו, לומר כי הצרות קרובות [ו]דביקות אליו ביותר. ומאחר שהצרות קרובות אליו, לא היה זז שק מעל בניו לעולם, כי הצרות קרובות בבניו, כי הדבר אשר דבק בהן האב לגמרי, לא סר מזרעו, והבן יורש אותו. ומפני כי בנימין נקרא "בן אוני" (בראשית לה, יח), והוא נולד בצרת אמו, ולכך הוא מוכן לו יותר שירש דבר זה מאבותיו. ולכך מרדכי שהוא "איש ימיני" (למעלה ב, ה), לבש שק. ואלו דברים יש לך להבין מאוד.

ירושלמי תיכף לגאולה וכו' בפ"ק דברכות: וכתוב בהגהות אשיר"י פ"ק דברכות דבשבת א"צ לסמוך גאולה לתפלה הואיל דנפקא לן מיענך ה' ביום צרה דכתיב בתריה יהיו לרצון אמרי פי ובשבת לאו יום צרה הוא ע"כ ואין דבריו נראין דההוא קרא סמך בעלמא ובלאו ההוא קרא צריך לסמוך גאולה לתפלה ועוד דתפלת שבת במקום תפלת חול דענייה בעת צרה היא :

וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר בָּזֶה, שֶׁעִקַּר חֶשְׁקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל הָיָה לְהַרְאוֹת לְכָל הָעַמִּים כִּי שֵׁם ה׳ נִקְרָא עֲלֵיהֶם וְיִירְאוּ מֵהֶם, וְעַל יְדֵי זֶה יִשְׂאוּ דֶּגֶל הָרוֹמְמוּת וְהַנִּצָּחוֹן בְּכָל אַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם, כִּי עַל יְדֵי שֶׁהֵם מְסֻבָּבִים בְּכָל אַרְבַּע רוּחוֹת וְהַשְּׁכִינָה וְהָאָרוֹן בָּאֶמְצַע, תֵּל שֶׁהַכֹּל פּוֹנִין אֵלָיו, יִרְאוּ כָּל הָעַמִּים כִּי יֵלְכוּ בְּשֵׁם ה׳, וְזֶה הָאוֹת אֲשֶׁר אֵלָיו יְיַשְּׁרוּ עֵינֵי כָּל הַשּׁוֹכְנִים בָּעִגּוּל סָבִיב, כְּאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תענית לא עיי״ש): לֶעָתִיד יַעֲשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַצַּדִּיקִים מָחוֹל בְּגַן עֵדֶן וּכְבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ בָּאֶמְצַע, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו יב): ״וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם״, כִּי כָּל הַפְּנִיּוֹת שֶׁהַצַּדִּיקִים פּוֹנִין הַכֹּל הוּא מוּל פְּנֵי הַשְּׁכִינָה, וְכֵן בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְזֶה אוֹת הַדֶּגֶל כִּי הוּא סִימָן הַנִּצָּחוֹן בַּמִּלְחָמָה, וְדֶגֶל זֶה הוּא בְּשֵׁם ה׳, כִּי לֹא בְחַרְבָּם יָרְשׁוּ אָרֶץ כִּי בְשֵׁם ה׳. וְכֵן הַמַּלְאָכִים עַל יְדֵי שֶׁהֵם סוֹבְבִים כִּסֵּא כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ מוֹרָאָם עַל כָּל הַנִּמְצָאִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת״ (שיר ו י). כִּי עַל יְדֵי סִבּוּב זֶה תִּהְיֶה מוֹרָאָם עַל כָּל הָאֻמּוֹת כְּמוֹ הַמַּלְאָכִים שֶׁהַכֹּל יְרֵאִים מֵהֶם. וְעַל דְּגָלִים אֵלּוּ הֻבְטַח יַעֲקֹב שֶׁנֶּאֱמַר בוֹ (בראשית כח יד): ״וּפָרַצְתָּ יָמָּה״ גוֹמֵר. לְכָךְ נֶאֱמַר ״אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת״, הַיְינוּ בְּאוֹתוֹת שֶׁמָּסַר לָהֶם אֲבִיהֶם יַעֲקֹב כוּ׳, כִּי בְּמַרְאָה נִרְאָה אֵלָיו עִנְיַן הַדְּגָלִים בַּפָּסוּק ״וּפָרַצְתָּ יָמָּה״ וְגוֹמֵר. לְכָךְ מַתְחִיל הַמִּזְמוֹר (בתהלים כ ב-ו): ״יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב״ וְגוֹמֵר, וְעַל זֶה אָמַר ״וּבְשֵׁם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל״, לָשֵׂאת דֶּגֶל הָרוֹמְמוּת וְהַנִּצָּחוֹן בְּכָל אַרְבַּע רוּחוֹת בְּשֵׁם אֱלֹהֵינוּ. לְכָךְ אָמְרוּ ״מַה תֶּחֱזוּ בַּשּׁוּלַמִּית״ וְגוֹמֵר, כִּי נִצָּחוֹן שֶׁלָּכֶם הוּא נִצָּחוֹן אֱנוֹשִׁי, וְכָל זֶה אֵינוֹ שֹׁוֶה לִמְחֹלַת הַמַּחֲנָיִם, הַמּוֹרֶה עַל נִצָּחוֹן אֱלֹהִי, כִּי ״הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ״, כִּי הַדָּבָר בְּסָפֵק אִם מְנַצְּחִים, ״וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד״, כִּי בְּוַדַּאי נוֹצְחִים כָּל הַלּוֹחֲמִים בְּשֵׁם ה׳. וְעוֹד שֶׁהָעִקָּר חָסֵר אֶצְלְכֶם, דְּהַיְינוּ מַרְאֵה כְּבוֹד ה׳, הוּא הָאוֹת אֲשֶׁר אֵלָיו יְיַשְּׁרוּ כָּל הַשּׁוֹכְנִים סְבִיב הַמֶּרְכָּז, לְכָךְ נֶאֱמַר ״בְּאֹתֹת״, כְּדֵי לִהְיוֹת לָהֶם הַשְּׁכִינָה אוֹת אֲשֶׁר נֶגְדּוֹ יְיַשְּׁרוּ עַפְעַפֵּיהֶם.

זה הסומך – וכל שכן דשחרית דעיקר גאולת מצרים בשחרית הוה כדכתיב ממחרת הפסח יצאו בני ישראל (במדבר ל״ג:ג׳) וסמיכת גאולה לתפלה רמזה דוד בספר תהלים דכתיב ה' צורי וגואלי (תהילים י״ט:ט״ו) וסמיך ליה יענך ה' ביום צרה (שם כ) ואמרי' בברכות ירושלמי (פ"א) מי שאינו סומך גאולה לתפלה למה הוא דומה לאוהבו של מלך שבא ודפק על פתחו של מלך יצא המלך ומצאו שהפליג אף הוא הפליג אלא יהיה אדם מקרב להקב"ה אליו ומרצהו בתשבחות וקלוסין של יציאת מצרים והוא מתקרב אליו ובעודו קרוב אליו יש לו לתבוע צרכיו: