פרשנות מצטטת על תהילים כ:ה

וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר. מַה שֶּׁלֹּא נֶאֱמַר ״וְאָאֹר מְקַלְלֶיךָ״ כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר ״וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ״, כִּי ״לְאָדָם מַעַרְכֵי לֵב״ (משלי טז א), קֹדֶם שֶׁמּוֹצִיא אֵיזוֹ דִּבּוּר מִן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ, כִּי הוּא מַעֲרִיכוֹ תְּחִלָּה בַּלֵּב וּבַמַּחֲשָׁבָה. וְיָדוּעַ שֶׁלְּטוֹבָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרֵף מַחֲשָׁבָה לְמַעֲשֶׂה, אֲבָל מַחֲשָׁבָה רָעָה אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סו יח) ״אָוֶן אִם רָאִיתִי בְלִבִּי לֹא יִשְׁמַע ה׳״, וּכְתִיב (ישעיה סה כד) ״טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה״ וְגוֹ׳. לְפִי שֶׁקֹּדֶם שֶׁהָאָדָם מוֹצִיא מִפִּיו בִּשְׁאֵלָתוֹ וּבְבַקָּשָׁתוֹ, כְּבָר הָיָה מְחַשֵּׁב בְּלִבּוֹ לְבַקֵּשׁ עַל כָּכָה, עַל כֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַעֲנֵהוּ מִשְּׁמֵי קָדְשׁוֹ קֹדֶם שֶׁיִּקְרָא, לְאַפּוֹקֵי בָּשָׂר וָדָם הַשּׁוֹאֵל דָּבָר מֵחֲבֵרוֹ, צָרִיךְ לְפָרֵשׁ בִּשְׂפָתָיו כִּי אֵין אָדָם יוֹדֵעַ מַה בְּלִבּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹחֵן לְבָבוֹת, מְמַלֵּא כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים כ ה) ״יִתֶּן לְךָ כִלְבָבֶךָ״ וְגוֹ׳, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז א) ״לְאָדָם מַעַרְכֵי לֵב וּמֵה׳ מַעֲנֵה לָשׁוֹן״. רָצָה לְתַקֵּן בָּזֶה קֻשְׁיָא זוֹ, וְהוּא: אִם בֶּאֱמֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְמַלֵּא שְׁאֵלָתוֹ אַחַר שֶׁנֶּעֱרַךְ הַדָּבָר בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם, אִם כֵּן לָמָּה זֶה צִוָּה ה׳ עַל הַתְּפִלָּה בַּפֶּה? עַל זֶה אוֹמֵר ״וּמֵה׳ מַעֲנֵה לָשׁוֹן״, כִּי זֹה מַתַּת ה׳ הוּא שֶׁנָּתַן מַעֲנֵה לָשׁוֹן לָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יבמות סד.) שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְאַוֶּה לִתְפִלָּתָן שֶׁל צַדִּיקִים, לְפִי שֶׁנִּמְשָׁלִים אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּיֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים אֵצֶל אָבִיו. אִם הוּא מְבַקֵּשׁ דָּבָר מֵאָבִיו, אַף עַל פִּי שֶׁאָבִיו יוֹדֵעַ מַה שֶּׁהַבֵּן צָרִיךְ, מִכָּל מָקוֹם רוֹצֶה הָאָב שֶׁיּוֹצִיא הַבֵּן מִפִּיו מְבֻקָּשׁוֹ, לְפִי שֶׁהָאָב מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בְּדִבּוּר שִׂפְתֵי הַבֵּן. כָּךְ אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל (שיר השירים ב יד) ״הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ, כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב״ לָגֶשֶׁת לִי. וְאֵין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה לְהִתְנַהֵג עִמָּנוּ כְּדֶרֶךְ הַשָּׂרִים שֶׁאֵין מַנִּיחִין לְדַבֵּר בִּפְנֵיהֶם הַרְבֵּה, וּמִיָּד כַּאֲשֶׁר יָבִינוּ כַּוָּנַת הַשּׁוֹאֵל אוֹמְרִים לוֹ ״קַצֵּר דְּבָרֶיךָ״ אוֹ ״כַּלֵּה מִדַּבְּרוֹתֶיךָ וָצֵא״. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּחַסְדּוֹ אֵינוֹ כֵן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים כא ג) ״תַּאֲוַת לִבּוֹ נָתַתָּה לּוֹ״, וְאַף עַל פִּי כֵן ״וַאֲרֶשֶׁת שְׂפָתָיו בַּל מָנַעְתָּ סֶּלָה״, לְפִי שֶׁאָנוּ בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ כְּשַׁעֲשׁוּעַ יֶלֶד וּבֵן יַקִּיר. זֶה שֶׁאָמַר: אַף עַל פִּי שֶׁ״טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה״, מִכָּל מָקוֹם כָּל ״עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע״, כִּי לֹא מָנַעְתִּי מֵהֶם אֲרֶשֶׁת שִׂפְתוֹתֵיהֶם.

עד ימלה. בדפוס נאפולי כתוב ימלא באל"ף וכן בפי' איוב כ"י ישן לא ידעתי המחבר כתב ימלא באל"ף ואח"כ כתב וי"ס שכתוב ימלה בה"א תמורת אל"ף ע"כ. ולשונו אחרון עיקר שכן הוא דעת רד"ק וכן במסורת לית כתוב ה"א וגם בסוף פרשת צו ותילים כ' נמסר ימלא ז' ו' כתיב אל"ף וא' כתיב ה"א וזהו מה שכתוב בה"א: