לְדָוִ֗ד מַ֫שְׂכִּ֥יל אַשְׁרֵ֥י נְֽשׂוּי־פֶּ֗שַׁע כְּס֣וּי חֲטָאָֽה׃
שד"ל
נבואה על חרבן אדום
קרבו גוים לשמוע היא נבואה על שוד ושבר שהיה עתיד לבא על אדום; והנה גיז' אומר שלא נתקיימה כלל, וזה אמנם שקר מוחלט, כי הנה מלאכי שהיה בתחלת בית שני אומר ואת עשו שנאתי ואשים את הריו שממה, ואת נחלתו לתנות מדבר, ולא יתכן לומר כדברי גיז' שזו קללה, שמלאכי מקלל את אדום, כי הנה הוא מביא זו לעדות על אהבת ה' את עמו יותר מאדום, ואמרתם במה אהבתנו הלא אח עשו ליעקב נאם הי ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי ואשים וגו' הלא ברור הדבר שאין זו קללה אלא ספור מה שהיה כדבר ידוע ומפורסם גם אין לפרש כרש''י ואת עשו שנאתי שלא נתתי לחלקו ארץ צבי כארץ ישראל אלא הרי שממה ומקומות מדבר כי אות הל"מד אשר במלת לתנות מדבר מורה בלא ספק על חילוף המצב מזמן לזמן, שהאל הפך את נחלת אדום להיות תנות מדבר, וכן ואשים את הריו שממה חסר למד, כמו אשים נהרות מדבר (למטה נ' ב'), השמה מעמקי ים דרך לעבור גאולים (שם נ"א יו''ד) וכל עצביה אשים שממה (מיכה א' ז'); גם הפסוק שאחריו כי תאמר אדום רששנו ונשוב ונבנה חרבות הוא ראיה ברורה שמלאכי מדבר על חרבן שנחרבה אדום, לא על רוע תכונת הארץ ההיא, ונראין דברי רד''ק כי נבוכדנאצר החריב ארץ אדום, ומלאכי מביא ראיה על אהבת ה' את ישראל, כי ישראל אחר שגלו החזירם ה' על אדמתם ובנו החרבות, ואת ארץ אדום לא השיב לאיתנה. וכמו שמפרש והולך, כי תאמר אדום רששנו ונשוב ונבנה שאנן, אמר העם היושב בירושלם יהיה חפשי מכל מיני רעה ופגע נשוא עון, סלוח עון (רשי), כמו אשרי נשוי פשע כסוי חטאה (תהלים לב א) והטעם כי יושבי ירושלם לא תאונה אליהם שום רעה, ונגע לא יקרב באהליהם, כי יהיו כאדם שנסלחו לו כל חטאיו (כי אין אדם אשר לא יחטא) ויפק רצון מה' חרבות כה אמר ה' צבאות המה יבנו ואני אהרוס. והנה חיל מלך בבל בא לארץ ישראל מן הצפון, ואדום היא דרומית לארץ ישראל, ובזמן חרבן ירושלם היו אדום בשלוה, ונראה כי הם עזרו לבבליים לרעת בני יהודה, ככתוב זכור ה' לבני אדום וגו' (תהלים קל"ז), וכנראה מדברי עובדיה ויחזקאל ל"ה ה', וממה שכתוב בקינות שישי ושמחי בת אדום וגו'. ואחר זמן, אולי כשרצה מלך בבל לכבוש את ארץ מצרים, הכה גם את ארץ אדום הקרובה אל מצרים. והנה לנו קצת ראיה על מפלת אדום בימי גלות בבל, כי עזרא ונחמיה לא הזכירו בשום מקום את אדום בכלל צרי יהודה כמו שהזכירו הערביים והעמונים והאשדודים (נחמיה ד' א'), ואף הנשים האדומיות לא נזכרו בין נשי הנכר אשר לקחו בני יהודה בימים ההם, כמו שהזכיר נחמיה נשים אשדודיות עמוניות מואביות (נחמיה יג כג), ועזרא אמר לא נבדלו העם ישראל והכהנים והלוים מעמי הארצות כתועבותיהם לכנעני החתי הפרזי היבוסי העמוני המואבי המצרי והאמורי (עזרא ט' א') ולא הזכיר האדומי, כדרך שנזכר אצל שלמה והמלך שלמה אהב נשים נכריות רבות ואת בת פרעה ומואביות עמוניות אדומיות צדניות חתיות (מא יא א'); נראה מכל זה שהיה אדום בימים ההם בתכלית השפלות. וכן אתה מוצא כי מזמן גלות בבל ואילך לא הוזכר בשום מקום שנלחמו בני אדום בישראל וגברו עליהם ונצחום ולקחו מהם ערים והפילו מהם חללים (אעפ"י שתולדות הימים ההם מסופרים בארוכה בספרי יוסף פלאויוס), אבל בהפך מצאנו כי יהודה חשמונאי הכה אותם ואח"כ הורקנוס הכריחם להמול, הלא כל זה יורה כי לא היה אדום בימי בית שני ממלכה תקיפה, אבל בהפך היו נבזים ושפלים ולא היה מוראם מוטל על העמים, ובגוים לא יתחשבו. על כן על כל הדברים האלה נ"ל כי זמן מה אחר חרבן ירושלם ע"י בבל גם על ארץ אדום עברה הכוס, ואז נכרתו מארץ אדום אנשים הרבה מאד, והנשארים עזבו את ארצם החרבה והשממה, ועלו וישבו בערי מואב, בערי יהודה אשר היו מאין יושב, ובשוב אנשי הגלות על אדמתם והיו מתי מספר והיתה הארץ רחבת ידים לפניהם, זכרו ברית אחים, וחמלו עליהם, ובפרט בהיותם נבזים ושפלים, והניחום במקומות אשר תפשו להם, וגם האדומיים לענים ושפלותם לא נתחברו עם צרי יהודה להרע להם. רק אחרי קצת דורות פרו ורבו והתחילו להצר לישראל, ואז נלחם בהם יהודה חשמונאי והכה אותם, כי מכל מקום לא היו ממלכה גדולה, ולבסוף נלחם בהם הורקנוס ויביאם תחת יד יהודה.
קרבו גוים לשמוע היא נבואה על שוד ושבר שהיה עתיד לבא על אדום; והנה גיז' אומר שלא נתקיימה כלל, וזה אמנם שקר מוחלט, כי הנה מלאכי שהיה בתחלת בית שני אומר ואת עשו שנאתי ואשים את הריו שממה, ואת נחלתו לתנות מדבר, ולא יתכן לומר כדברי גיז' שזו קללה, שמלאכי מקלל את אדום, כי הנה הוא מביא זו לעדות על אהבת ה' את עמו יותר מאדום, ואמרתם במה אהבתנו הלא אח עשו ליעקב נאם הי ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי ואשים וגו' הלא ברור הדבר שאין זו קללה אלא ספור מה שהיה כדבר ידוע ומפורסם גם אין לפרש כרש''י ואת עשו שנאתי שלא נתתי לחלקו ארץ צבי כארץ ישראל אלא הרי שממה ומקומות מדבר כי אות הל"מד אשר במלת לתנות מדבר מורה בלא ספק על חילוף המצב מזמן לזמן, שהאל הפך את נחלת אדום להיות תנות מדבר, וכן ואשים את הריו שממה חסר למד, כמו אשים נהרות מדבר (למטה נ' ב'), השמה מעמקי ים דרך לעבור גאולים (שם נ"א יו''ד) וכל עצביה אשים שממה (מיכה א' ז'); גם הפסוק שאחריו כי תאמר אדום רששנו ונשוב ונבנה חרבות הוא ראיה ברורה שמלאכי מדבר על חרבן שנחרבה אדום, לא על רוע תכונת הארץ ההיא, ונראין דברי רד''ק כי נבוכדנאצר החריב ארץ אדום, ומלאכי מביא ראיה על אהבת ה' את ישראל, כי ישראל אחר שגלו החזירם ה' על אדמתם ובנו החרבות, ואת ארץ אדום לא השיב לאיתנה. וכמו שמפרש והולך, כי תאמר אדום רששנו ונשוב ונבנה שאנן, אמר העם היושב בירושלם יהיה חפשי מכל מיני רעה ופגע נשוא עון, סלוח עון (רשי), כמו אשרי נשוי פשע כסוי חטאה (תהלים לב א) והטעם כי יושבי ירושלם לא תאונה אליהם שום רעה, ונגע לא יקרב באהליהם, כי יהיו כאדם שנסלחו לו כל חטאיו (כי אין אדם אשר לא יחטא) ויפק רצון מה' חרבות כה אמר ה' צבאות המה יבנו ואני אהרוס. והנה חיל מלך בבל בא לארץ ישראל מן הצפון, ואדום היא דרומית לארץ ישראל, ובזמן חרבן ירושלם היו אדום בשלוה, ונראה כי הם עזרו לבבליים לרעת בני יהודה, ככתוב זכור ה' לבני אדום וגו' (תהלים קל"ז), וכנראה מדברי עובדיה ויחזקאל ל"ה ה', וממה שכתוב בקינות שישי ושמחי בת אדום וגו'. ואחר זמן, אולי כשרצה מלך בבל לכבוש את ארץ מצרים, הכה גם את ארץ אדום הקרובה אל מצרים. והנה לנו קצת ראיה על מפלת אדום בימי גלות בבל, כי עזרא ונחמיה לא הזכירו בשום מקום את אדום בכלל צרי יהודה כמו שהזכירו הערביים והעמונים והאשדודים (נחמיה ד' א'), ואף הנשים האדומיות לא נזכרו בין נשי הנכר אשר לקחו בני יהודה בימים ההם, כמו שהזכיר נחמיה נשים אשדודיות עמוניות מואביות (נחמיה יג כג), ועזרא אמר לא נבדלו העם ישראל והכהנים והלוים מעמי הארצות כתועבותיהם לכנעני החתי הפרזי היבוסי העמוני המואבי המצרי והאמורי (עזרא ט' א') ולא הזכיר האדומי, כדרך שנזכר אצל שלמה והמלך שלמה אהב נשים נכריות רבות ואת בת פרעה ומואביות עמוניות אדומיות צדניות חתיות (מא יא א'); נראה מכל זה שהיה אדום בימים ההם בתכלית השפלות. וכן אתה מוצא כי מזמן גלות בבל ואילך לא הוזכר בשום מקום שנלחמו בני אדום בישראל וגברו עליהם ונצחום ולקחו מהם ערים והפילו מהם חללים (אעפ"י שתולדות הימים ההם מסופרים בארוכה בספרי יוסף פלאויוס), אבל בהפך מצאנו כי יהודה חשמונאי הכה אותם ואח"כ הורקנוס הכריחם להמול, הלא כל זה יורה כי לא היה אדום בימי בית שני ממלכה תקיפה, אבל בהפך היו נבזים ושפלים ולא היה מוראם מוטל על העמים, ובגוים לא יתחשבו. על כן על כל הדברים האלה נ"ל כי זמן מה אחר חרבן ירושלם ע"י בבל גם על ארץ אדום עברה הכוס, ואז נכרתו מארץ אדום אנשים הרבה מאד, והנשארים עזבו את ארצם החרבה והשממה, ועלו וישבו בערי מואב, בערי יהודה אשר היו מאין יושב, ובשוב אנשי הגלות על אדמתם והיו מתי מספר והיתה הארץ רחבת ידים לפניהם, זכרו ברית אחים, וחמלו עליהם, ובפרט בהיותם נבזים ושפלים, והניחום במקומות אשר תפשו להם, וגם האדומיים לענים ושפלותם לא נתחברו עם צרי יהודה להרע להם. רק אחרי קצת דורות פרו ורבו והתחילו להצר לישראל, ואז נלחם בהם יהודה חשמונאי והכה אותם, כי מכל מקום לא היו ממלכה גדולה, ולבסוף נלחם בהם הורקנוס ויביאם תחת יד יהודה.
בית הלוי
ובזה יש לפרש מאמר הכתוב בתהלים (ל"ב) אשרי נשוי פשע כסוי חטאה גו' כי החרשתי בלו עצמי בשאגתי כל היום כו' אמרתי אודה עלי פשעי לה' ואתה נשאת עון חטאתי סלה. והמשך הכתובים יבואר. דבמס' יומא (דף פ"ו) איתא כתיב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה וכתיב מכסה פשעיו לא יצליח. ומשני שם כאן בעבירות שבין אדם לחבירו כאן בבין אדם למקום דהני אסור לפרסם. וזהו שאה"כ אשרי נשוי פשע כסוי חטאה ואיירי בבין אדם למקום דצריך לכסות אותן. כי החרשתי [אמר דגם הוא שתק ולא הגיד אותם לאחרים] בלו עצמי גו' כל היום תכבד עלי ידך, דאחר שכבר הגיע לו העונש אמרתי אודה על פשעי לה' דעתה מצא נכון לפניו לפרסם גם הפשעים אשר לה', ועי"ז ואתה נשאת עון חטאתי סלה, דעי"ז יתוקן העון וכמו שנתבאר:
רי"ף
אמר רב יהודה רב רמי כתיב (משלי יד) מכסה פשעיו לא יצליח וכתיב (תהילים ל״ב:א׳) אשרי נשוי פשע כסוי חטאה לא קשיא כאן בעבירות שבין אדם למקום כאן בעבירות שבין אדם לחבירו תניא עבר אדם עבירה פעם ראשונה מוחלין לו שנייה מוחלין לו שלישית אין מוחלין לו שנא' (איוב ל״ג:כ״ט) הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר והתניא שלישית מוחלין לו רביעית אין מוחלין לו לא קשיא הא ביחיד הא בצבור וגרסינן בפרק סדר תעניות (דף טז.) ת"ר אדם שיש בידו עבירה ומתודה *בס"י ואינו חוזר [וכן הגי' הב"ח]וחזר בה למה הוא דומהלאדם שתופס שרץ בידו שאפי' טובל בכל מימות שבעולם לא עלתה לו טבילה זרקו מידו מיד עלתה לו טבילה שנא' (משלי כ״ח:י״ג) ומודה ועוזב ירוחם ואומר (איכה ג׳:מ״א) נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים: