פרשנות מצטטת על תהילים לג:ב

קח את הלוים מתוך בני ישראל וטהרת אותם וכה תעשה להם לטהרם וגו'. כאן נבחרו הלויים לעבודתם וכבר ידעת כחם ועל כן הם ממונים על השיר כד"א ובלילה שירה עמי (תהלים מב ט). ובערכין אמרינן תניא אמר רבי כנור של מקדש היה של שבע נימין שנאמר שובע שמחות את פניך (תהלים טז יא) אל תקרי שובע אלא שבע של ימות המשיח שמונה שנאמר למנצח על השמינית (תהלים יב א) על נימה שמינית של עולם הבא עשר שנאמר עלי עשור ועלי נבל (תהלים צב ד) וכן עוד במדרש רבי תנחומא ילמדנו רבינו כמה נימין היו בכנור שהיו הלוים מנגנין בו כך שנה רבי יהושע שבע שנאמר שובע שמחות את פניך אל תיקרי שובע אלא שבע וכן בדוד הוא אומר שבע ביום הללתיך (תהלים קיט קסד') ולימות המשיח נעשין שמונה שנאמר למנצח על השמינית ולעתיד לבא נעשו עשר שנאמר בנבל עשור וגו' (תהלים לג ב). ופירוש הענין כי בעולם הזה ישיגו החכמים שבעה ספירות וידבק אורן במקדש ובמשכן כמו שרמזנו במנורה ובקצת הקרבנות ולימות המשיח תושג ספירה שמינית וירמזו אותה ולעולם הבא תהיה ההשגה שלימה לעשר ספירות וירמזו אותן. מזה קצת ראיה שהעולם הבא יהיו בו הנשמות בגוייתן והיא הנקרא תחיית המתים וכבר רמזתי זה. והנך רואה כי בלוים יזכיר תמיד לשון טהרה וטהרת אותם. וכה תעשה להם לטהרם. אמנם בכהנים יזכיר לשון קדושה ואת אהרן ואת בניו אקדש ובנזיר קדש יהיה. וסוד הענין כי הקדושה הוא תוספת אצילות מאין סוף יתעלה ויתברך שהוא מקור הקדושה ולכך בנזיר המגדל פרע נאמר קדוש יהיה בתוספת השפעה ממקור האין לכחות הקדושה לאסור להשחיתן. אמנם סוד הטהרה הוא סוד הפסקת רוח הטומאה על כן בקרח כתיב קרח הוא טהור הוא. כי לאחר שהוסרו כחות הטומאה הוא טהור זהו סוד והעבירו תער על כל בשרם וכבסו בגדיהם והטהרו. וטעם וכה תעשה ידוע מפסוק כה תברכו וכו' וכבר פירשתי. וסוד הזה עליהם מי חטאת כי צריך להזות עליהם אפר ומים חיים מעורבין. ובסוד פרה אדומה אבאר בגזירת האל. וטעם והקרבת את הלוים לפני אהל מועד כי הם לשירות השכינה השורה באהל כד"א ששים גבורים סביב לה (שה"ש ג ז'):

במקרא נרמז כבר קשר בין הנבל וכלי הנקרא עשור, "עלי עשור ועלי נבל" (תהלים צב ד), וכן "בנבל עשור זמרו לו" (תהלים לג ב). הבדל גדול יש בין שני הפסוקים: הראשון מדבר על שני כלים, עשור ונבל, ומשמע שעשור הוא כלי בן עשרה מיתרים, ולנבל מספר מיתרים אחר. ברם בפסוק השני מדובר על כלי אחד, הוא "נבל עשור", נבל שיש בו עשרה מיתרים. המסקנה מצירוף הפסוקים הוא שמספר המיתרים בנבל היה שונה מכלי לכלי.

כבר הבבלי שואל על סתירה זו ומתרץ שכינור בעל עשרה מיתרים קולו חזק כמו נבל ולכן הוא נקרא נבל (ערכין יג ע"ב). נראה שהבבלי אינו מכיר את הכלים ודיונו רק דיאלקטי. במדרשים ניתן למצוא את שתי העמדות. בעל פסיקתא רבתי חוזר על דברי התוספתא כמות שהם: "תנא ע"ש⁹²כך בטקסט, ואולי הוא קיצור של "על שם". רבי יהודה שבעה נימין יש בכנור בזמן הזה, על שם שבע ביום הללתיך (תהלים קיט קסד), לימות המשיח הם שמונה למנצח על השמינית (תהלים יב א) על נימא שמינית, לעתיד לבא הם עשרה על שם הודו לה' בכנור בנבל עשור זמרו לו (תהלים לג ב)" (פסיקתא רבתי כא, צח ע"ב - צט ע"א). אם כן, הדרשן סבור שנבל הוא כינור, בנבל-כינור 10-7 מיתרים והנבל בן עשרת המיתרים הוא נבל עשור.