פרשנות מצטטת על תהילים לג:יא

תמות נפשי מות ישרי"ם. י"הא ש"מיה ר"בא מ"ברך ה"ן ע"ם כלבי"א מלמטה למעלה אמן סוד אמן יהא שמיה רבא ר"ל ג' מילואי י"ה יו"ד ה"י יוד ה"א יו"ד ה"ה שסודם ג' מילואים יה"א הוא אמן כי מילוי יה בי' בא' ובה' בגי' אמן שהוא יה"א בג' מילואים של שם י"ה רבא שהוא מילוי שם י"ה ובלק רצה לגרום לסלק זיווג הקב"ה עם ישראל שהוא סוד י"ה מישראל שסודו אמן ז"ש לכה נ"א מן אמ"ן ארה לי והרשע בלעם נתן לו עצה מצד אחר לסלק שם י"ה מישראל בענין זנות של שיטים והקב"ה אחרי המגיפה שהוא סוד פגם י"ה חתם שמו יתברך על ישראל החנוכי הפלואי (תהלים קכב) שבטי יה עדות לישראל והוא סוד מחציו תתמלא תיבתו ר"ל חצי השם שהיא י"ה תתמלא גם שם של אדנ"י כשכותבין ג' מילואי חצי השם אזי ב' שמהן משולבים כחדא הוי"ה ואדני שהוא סוד צ"א צ"א ולמד מה שבקש לבן הארמי לעשות ר"ל שכל עניינו לעקור יחוד של תרין שמהן שהוא סוד צ"א ופנחס בא בתרין נשמות ערטילאין שהיה אצלו וקישר אותיות נ"א עםנד"ב ואביהו"א (איוב ד) זכר נא מי הוא נקי אבד זה פנחס ואיפה ישרים נכחדו עם נדב ואביהוא זכה לייחד שם יה"א שמי"ה רב"ה מברך גם עמהם זכה למתק פ"ר פ"ר דינים שהיה רוצה בלק להביא על ישראל ז"ש (מיכה ו) עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב אמר לשון עצה שנרמז בה כפל דינים מספר בל"ק ב"ן צפו"ר (תהלים עד) ראשי תניני"ם על המים לכן זכה שאבות העולם היו שלשתן אצלו (שם לג) עצ"ת י"י לעולם תעמוד בגימט' (יחזקאל ט) קס"ת הסופר שהוא סוד פ"ר פ"ר שהם כפל פ"ר גבורות מנצפ"ך לכן ה' תיבין בזה הפסוק וכל תיבה ה' אותיות כי מספר ה' אותיות של גבורה מנצפך היא פ"ר וכל אות כלול מה' גבורות והוא ה' פעמים פ"ר כי (תהלים כב) סבבוני פרי"ם רבים אבירי בשן על עוג מלך הבשן (שם) כתרונ"י כי היא בקליפה נגד ערפו של משה בסוד כחם דילי' (ירמי' טו) יקר מזולל ז"ש פנחס בן וגו' השיב את חמתי מעל בני ישראל את הוא מיותר ולית לך מלה חדא או אות אחד בתורה שיהיה ח"ו מיותר אבל רומז על ה' בתי דינים אילו ה' גבורות מנצפ"ך שכל אחד מהם כלול מחושבן בגימ' אלף ת' והן הן אלף ת' עלמין המבוארין באידרא אשר עליהם אמר בלק ארה לי א"ת העם הזה והוא המתיק וביסם כל אותיות בקנאו את קנאתי בתוכם מפרש בזוהר שהוא בתוך מ' מאחר שחטף אות מ' ונחית בשמא גליפא ואות מ' של מנצפ"ך הוא היותר קשה מכלם הואיל וכל התחלות קשות ובלעם חטף התחלת אות מנצפ"ך ועשה מן מ' פתוחה מ' סתומה סתום הע"ין בשמו ואיתוקם קרא (תהלים צא) רק בעיניך תביט ושלומת רשעים תראה ועז"א לכה נא ארה לי בה' על ה' אותיות מנצפ"ך:

אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים – אִם הַקְּרִיאָה שֶׁלְּךָ וְסָבוּר אַתָּה לִטּוֹל עָלֶיהָ שָׂכָר, קוּם לֵךְ אִתָּם, וְעַל כָּרְחֲךָ הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אוֹתוֹ תַּעֲשֶׂה. וְאַף עַל פִּי כֵן "וַיֵּלֶךְ בִּלְעָם", אָמַר שֶׁמָּא אֲפַתֶּנּוּ וְיִתְרַצֶּה - לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר כ״ב:כ׳). ״וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא״ (במדבר כ״ב:כ״ב) - רָאָה שֶׁאֵין הַדָּבָר טוֹב בְּעֵינֵי הַמָּקוֹם וְנִתְאַוָּה לֵילֵךְ, גַּם זֶה לְשׁוֹן הָרַב. וְר״א כָּתַב: אָמַר הַגָּאוֹן, אִם יִטְעֹן טוֹעֵן וְיֹאמַר: אַחַר שֶׁאָמַר לוֹ ״לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם״ (במדבר כ״ב:י״ב), אֵיךְ אָמַר לוֹ ״קוּם לֵךְ אִתָּם״? יֵשׁ לְהָשִׁיב כִּי הַשֵּׁם לֹא רָצָה שֶׁיֵּלֵךְ עִם הָרִאשׁוֹנִים עַד שֶׁיָּבֹאוּ שָׂרִים נִכְבָּדִים מֵהֶם. וּלְפִי דַּעְתִּי אֵין צֹרֶךְ, כִּי טַעְמוֹ כְּמוֹ ״שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים״ (לעיל יג ב), כִּי הַשֵּׁם אָמַר לְיִשְׂרָאֵל ״עֲלֵה רֵשׁ״ (דברים א כא), וְהֵם לֹא הֶאֱמִינוּ רַק אָמְרוּ ״נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים״ (שם פסוק כב), אָז שָׁאַל מֹשֶׁה אֶת הַשֵּׁם. וְכֵן זֶה, כִּי מַה צֹרֶךְ הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וְאֵדְעָה מַה יֹּסֵף ה' דַּבֵּר עִמִּי״ (במדבר כ״ב:י״ט), רַק חָשַׁב בְּלִבּוֹ מַחְשָׁבָה רָעָה, וְהַשֵּׁם אָמַר לוֹ ״לֵךְ אִתָּם״, רַק הִשָּׁמֵר שֶׁלֹּא תְּדַבֵּר רַק מַה שֶׁאוֹמַר לְךָ. וְהָעֵד עַל פֵּרוּשִׁי ״וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא״. אֵלּוּ דְּבָרָיו. וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי, כִּי מַה שֶׁאָמַר הַגָּאוֹן אֵינֶנּוּ כֵן, כִּי הַשֵּׁם אָמַר לוֹ: ״לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא״ (במדבר כ״ב:י״ב), בַּעֲבוּר שֶׁלֹּא יְקַלֵּל אֶת הָעָם יִמְנָעֶנּוּ, וְאֵיךְ יִהְיֶה מֻתָּר לוֹ לָלֶכֶת עִם שָׂרִים אֲחֵרִים. וְלֹא מְנָעוֹ מִלֶּכֶת בַּעֲבוּר חֶסְרוֹן מַעֲלַת הַשָּׂרִים. וּמַה שֶׁאָמַר ר״א אֵינֶנּוּ נָכוֹן שֶׁיִּנָּחֵם הָאֱלֹהִים וְיָשִׁיב דְּבָרוֹ אָחוֹר בַּעֲבוּר עִקְּשׁוּת הַשּׁוֹאֵל. וְעִנְיַן ״שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים״ לֹא כֵן הָיָה, וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּי טַעְמוֹ (לעיל יג ב), וְלֹא יַעֲנִישׁ הָאֱלֹהִים בְּדָבָר אֲשֶׁר יִתֵּן רְשׁוּת בּוֹ, וְחָלִילָה. וּבַמִּדְרָשׁ (במדב״ר כ יב) אָמְרוּ: ״מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁבְּדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ בָּהּ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ״. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי בָּעִנְיָן הַזֶּה, כִּי מִתְּחִלָּה מְנָעוֹ הַשֵּׁם שֶׁלֹּא יְקַלֵּל אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא, וְלָמָּה יֵלֵךְ עִמָּהֶם אַחֲרֵי שֶׁלֹּא יְקַלְּלֵם וְהֵם לֹא יַחְפְּצוּ בוֹ לְדָבָר אַחֵר. עַל כֵּן אָמַר, לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם שֶׁלֹּא תָאוֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא. וּבְיָדוּעַ כִּי בִּלְעָם הוֹדִיעָם אֶת דִּבְרֵי הָאֱלֹהִים, וּבָלָק שָׁלַח אֵלָיו פַּעַם שְׁנִיָּה כִּי לֹא הֶאֱמִין, וְהוֹסִיף לוֹ כָּבוֹד בְּשָׂרִים רַבִּים וְנִכְבָּדִים מִן הָרִאשׁוֹנִים, וְנָדַר לְהַרְבּוֹת שְׂכָרוֹ וּכְבוֹדוֹ. וּבִלְעָם עָנָה אוֹתָם שֶׁאֵין הַדָּבָר תָּלוּי בְּמָמוֹן וְלֹא בִּרְצוֹנוֹ, רַק הַכֹּל בְּיַד הַשֵּׁם, וְיִשְׁאַל מִמֶּנּוּ עוֹד מַה יְצַוֶּה אוֹתוֹ. וְעָשָׂה זֶה כַּהֹגֶן, כִּי מַה יֵּדַע הוּא בְּדַעַת עֶלְיוֹן וַעֲצַת ה' לְעוֹלָם טוֹבָה, וְהוּא יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדֶּרֶךְ, וְיוֹדִיעֶנּוּ מַה יַעֲנֶה מַלְאֲכֵי גוֹי אוֹ יַגִּיד לוֹ מַה יִקְרֶה לָהֶם בֶּעָתִיד. וְהִנֵּה הַשֵּׁם אָמַר לוֹ: כְּבָר הוֹדַעְתִּיךָ כִּי הָעָם בָּרוּךְ הוּא וְלֹא תוּכַל לְקַלְּלָם, וְעַתָּה חָזְרוּ לְפָנֶיךָ, וְאִם לִקְרֹא לְךָ בִּלְבַד בָּאוּ, כְּלוֹמַר שֶׁיִּתְרַצּוּ בְּלֶכְתְּךָ עִמָּהֶם עַל מְנָת שֶׁלֹּא תְקַלֵּל אֶת הָעָם כַּאֲשֶׁר הוֹדַעְתִּיךָ מִתְּחִלָּה, "קוּם לֵךְ אִתָּם, וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה״, שֶׁאֲפִלּוּ אִם אֲצַוֶּה אוֹתְךָ לְבָרֵךְ - שֶׁתְּבָרְכֵם וְלֹא תִירָא מִבָּלָק. וְזֶה טַעַם "אִם לִקְרֹא". וְכֵן הָיָה הַחֵפֶץ לַשֵּׁם הַנִּכְבָּד מִתְּחִלָּה שֶׁיֵּלֵךְ עִמָּהֶם אַחֲרֵי הוֹדִיעוֹ אוֹתָם שֶׁלֹּא יְקַלְּלֵם, וְשֶׁיִּתְנַהֵג בְּעִנְיָנָם כַּאֲשֶׁר יְצַוֶּה, כִּי הָרָצוֹן לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל מִפִּי נָבִיא לַגּוֹיִם. וְהִנֵּה הָיָה עַל בִּלְעָם לְהַגִּיד כֵּן לְשָׂרֵי בָלָק וְלֵאמֹר: הִנֵּה הִרְשָׁה הַשֵּׁם אוֹתִי לִהְיוֹת קָרוּא לָכֶם בִּלְבַד, אֲבָל עַל מְנָת שֶׁלֹּא לְקַלֵּל אֶת הָעָם, וְעַל מְנָת שֶׁאִם יְצַוֶּה אוֹתִי לְבָרֵךְ שֶׁאֲבָרְכֵם; וְאִם לֹא יִתְרַצּוּ בְּכָךְ יִהְיוּ מַנִּיחִים אוֹתוֹ, כִּי גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת הַשְּׁנִיָּה אָמַר בָּלָק ״וּלְכָה נָּא קָבָה לִּי אֵת הָעָם הַזֶּה״ (במדבר כ״ב:י״ז), לֹא יַחְפֹּץ בּוֹ לְהוֹדִיעוֹ עֲתִידוֹת וְלֹא לְדָבָר אַחֵר זוּלָתִי לָקוֹב אֶת הָעָם. וְהִנֵּה בִּלְעָם מֵרוֹב חֶפְצוֹ לָלֶכֶת לֹא הוֹדִיעָם זֶה וְלֹא אָמַר לָהֶם כְּלוּם, וַיָּקָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ וַיֵּלֶךְ עִמָּהֶם, כְּרוֹצֶה לְהַשְׁלִים חֶפְצָם. עַל כֵּן חָרָה אַף ה' כִּי הוֹלֵךְ הוּא, שֶׁאִלּוּ הוֹדִיעָם לֹא הָיָה הוֹלֵךְ. וְעוֹד שֶׁהָיָה בָּזֶה חִלּוּל ה', כִּי בְּלֶכְתּוֹ עִמָּהֶם סְתָם וְהוּא בִּרְשׁוּת הַשֵּׁם, חָשְׁבוּ שֶׁנָּתַן לוֹ רְשׁוּת לְקַלֵּל לָהֶם אֶת הָעָם, וְהִנֵּה חָזַר בּוֹ מִמַּה שֶׁאָמַר תְּחִלָּה "לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא", כְּפִי מַה שֶׁהִגִּיד לָהֶם. וְכַאֲשֶׁר יִרְאוּ עוֹד שֶׁלֹּא יְקַלְּלֵם, יֹאמְרוּ כִּי אַחֲרֵי כֵן נִמְלַךְ עוֹד אוֹ יְהָתֵל בָּהֶם כְּהָתֵל בֶּאֱנוֹשׁ. חָלִילָה לַה' מֵעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה, כִּי נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יִנָּחֵם:

קנ.
וקודם שיטעום אומ'. אשבעית עלך פותה שר של שכחה שתסיר ממני לב טיפש ועל טוריא רמיא תפיל יתה בשם שמהתא קדישתא בשם ארמס ארימס ארמימס אנסיסיאל ופתחיאל. (בראשית ו׳:ח׳) ונח מצא חן בעיני ה'. (שמואל א י״ח:י״ד) ויהי דוד בכל דרכיו משכיל וה' עמו: ואו' (תהילים קכא) שיר המעלות אשא עיני אל ההרים וגו'. כל המזמור עד עולם. בראשית ברא וגו'. (תהילים מו) י"י צבאות עמנו וגו'. אלהינו ואלהי אבותי' החל עלינו את הימים האלה הבאים לקראתינו לשלום חשוכים מכל חטא. ומנוקים ומוצלים מכל דבר רע ומדובקים ללמוד תורתיך ומחוננים מאתך בינה דיעה והשכל. והשמיענו בהן ששון ושמחה ולא תעלה קנאתינו על לב אדם ולא שנאת אדם על לבינו וכל היועץ עלינו עיצה טובה אמצו חזקו קיימו וקיים עצתו. כאמור (שמות ל״ג:י״ט) וחנותי את אשר אחון וריחמתי וגו': וכל היועץ עלינו עיצה רעה אבדו בטלו בטל עצתו. כאמור (תהילים ל״ג:י׳) ה' הפיר עצת גוים הניא מחשבות עמים. (משלי י״ט:כ״א) רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום. (תהילים לג) עצה ה' לעולם תעמוד מחשבות לבו לדור ודור. עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל. (ישעיהו י״ד:כ״ז) כי ה' צבאות יעץ ומי יפר וידו הנטויה ומי ישיבנה. ברך מיפר עצות רעות מעלינו ומעל כל עמו ישראל מקים עלינו עצתו ועצת של צדיקים לטובה. לא יעזבנו ה' אלהינו ולא יטשנו ולא יכלימנו ולא יחפירנו לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. ועם הצדיקים נפטר. בשלום. ושלום שלום יהיה עלינו: (ישעיהו י״ב:ב׳) הנה אל ישועתי אבטח וגו'. קודם שיבדיל יגמור הכל כאשר כת'. הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד כי עזי וזמרת יה ה' ויהי לי לישועה. ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה: (אסתר ח׳:ט״ז) ליהודים היתה אורה ושמחה וששן ויקר: בשמחה נועדנו בבית הזה. קול ששון ושמחה ורווחה טובה והצלחה מרובה ורפואה שלימה וישועה קרובה ואהבה וחיבה עלינו בבית הזה. יהא אדיר בעזרינו סימן טוב בביתנו ויברכינו יוצרינו יוצר בפריה ורבייה ברוב כל סימן טוב טוב סימן טוב יהיה לנו בכל. אנא שוכן שמים ברכינו בטוב כפלים ונייחדך בכל יום פעמים: שמחינו אזון מעודינו. שמחינו בטובך הדריכנו בישעך ברכינו טוב ומטיב אתה גן עדן נטעת לעם אשר בחרת. שמחינו אדון מעוזינו שמחינו בטובך הדריכנו: ומבדיל: ולאחר ששתה מיד מטיל מים בכוס של הבדלה [ושותה] ומה שנשאר מן המים נוטל ידיו ופניו כדי לחבב המצות ולפי מה שאמרו שירי מצוה מעכבין את הפורענות: וכששותה שותה מלא לוגמיו ומטעים לביתו ולבני ביתו: ומה שאו' זמירות במוצאי שבת מנהג כשר הוא. משל לבני מדינה המלוים את המלך בקולות וכנורות ונבלים. כך ישראל מלוין את השבת שהיא כלה מלכה בשמחה ובשירים: כך נזרקה מפי ר' יוסף טוב עלם בר' שמואל זצ"ל: