פרשנות מצטטת על תהילים לד:טו

אשר לא הלך בעצת רשעים ספר תחלה הדרך הרע, כמו שאמר גם כן (תהלים לד טו): סור מרע ועשה טוב; כי מתחלה ילמד האדם מנעריו דרך תאות העולם הזה לאכול ולשתות ולשמוח ובהם הוא גדל, כמו שאמר (בראשית ח כא): כי יצר לב האדם רע מנעריו. וכשיעמוד האדם על דעתו ויתחיל להכיר הטוב והרע הזהירו שיסור מדרך הרשעים ולא ילך בעצתם. והרשעים הם החרדים לקנות ממון ותאות לבם בעולם הזה ולא יבחנו בין הטוב והרע ויגנבו ויגזלו ויהרגו בעבור הממון מרוב חרדת לבם. כי ענין הרשע הוא החרדה, כמו והוא ישקט ומי ירשע (איוב לד כט); ובכל אשר יפנה ירשיע (שמואל א יד מז); ולא ימלט רשע את בעליו (קהלת ח ח); אל תרשע הרבה (שם ז יז). ומפני זה סמך הלך עם רשעים; וסמך עמהם העצה, כי הם יועצים בני אדם לשמוע להם ומראים להם פנים דרך עצה, כי הוא טוב לאסוף ממון ולשמוח. וברוב ישגה האדם בזה, כי תישר בעיניו הטובה הנראית לו לעיניו ולא יביט לאחריתה. ואמר:

וְאוּלַי הוּא עִנְיַן הַשָּׁלוֹם, שֶׁדָּרְשׁוּ עַל פָּסוּק ״בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ״ (תהלים לד טו), כִּי הַשָּׁלוֹם אֵינוֹ כִּשְׁאָר הַמִּצְווֹת, כִּי כָּל שְׁאָר הַמִּצְווֹת כְּצִיצִית וּמְזוּזָה וְחַלָּה – אִם תָּבֹא לְיָדְךָ אַתָּה מְחֻיָּב לַעֲשׂוֹתָהּ, אֲבָל אֵין אַתָּה מְחֻיָּב לְחַזֵּר אַחֲרֶיהָ. אֲבָל הַשָּׁלוֹם אַתָּה מְחֻיָּב לְחַזֵּר אַחֲרָיו (ויק״ר ט ט). וְיֵשׁ לִתֵּן טַעַם בַּדָּבָר, מַה נִּשְׁתַּנָּה הַשָּׁלוֹם יוֹתֵר מִכָּל שְׁאָר מִצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. וְיָבוֹא עַל נָכוֹן אִם נֹאמַר שֶׁשָּׁלוֹם זֶה הוּא לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם עַל יְדֵי הַתְּשׁוּבָה. וְעַל כֵּן אַתָּה צָרִיךְ לְחַזֵּר אַחֲרָיו מִשְּׁנֵי צְדָדִים: אִם מִצַּד שֶׁהַחוֹטֵא לֹא יָשִׂים אָשָׁם בְּנַפְשׁוֹ לְעוֹלָם וְאֵינוֹ רוֹאֶה חוֹבָה לְעַצְמוֹ לְעוֹלָם כְּמוֹ שֶׁאַתָּה רוֹאֶה חוֹבָתוֹ, עַל כֵּן צָרִיךְ אַתָּה לַחֲזוֹר אַחֲרָיו כִּי לֹא יַחֲזוֹר הוּא אַחֲרֶיךָ; אִם מִצַּד שֶׁאַתָּה צָרִיךְ אֶל זֶה הַשָּׁלוֹם, כִּי כָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה בְּעַד זֶה. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (יומא פו:): גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁאֲפִלּוּ בִּזְמַן שֶׁיָּחִיד עֲשָׂאָהּ מוֹחֲלִין לוֹ וּלְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע יד ה): ״אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ״. אִם כֵּן שָׁלוֹם זֶה הוּא לַהֲנָאָתְךָ, דִּין הוּא שֶׁתַּחֲזוֹר אַתָּה אַחֲרָיו.

שאחר שעיקר הרצון בעבודה הוא אם יעשה האדם את הטוב בעבור הטוב בעצמו, ובעבור החוק התבוניי היוצא מאת המחוקק העליון, ואך למען שמו הגדול בלבד, לא כן אם יעשה מעשיו בעבור השכר או מיראת העונש, אז אינו עובד את ה' רק את עצמו, ולא זאת העבודה הרצויה אצל ה', ואם היה נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה, והיה משלם עונש הרשע תיכף, לא היה איש ערב את ליבו לעשות רע, מיראתו את העונש הבא בעקב המעשה, וכן היו כולם משתדלים לעשות טוב מידעם את השכר אשר ישולם תיכף לעושהו, ולא היה המעשה לשם ה', וגם לא היה אז עניין לשכר ועונש, אחר שהיו אז מוכרחים במעשיהם מיראת העונש ותקוות גמול, ולא היה עניין הבחירה והניסיון אשר הוא תכלית כוונת ה' בבריאת האדם, שיצר הלב יסיתהו לעשות רע, ויהיה חפשי בנפשו לעשותו, ובכל זאת ימנע ויסור מרע מכבוד ה' וממצוותיו, ועל כן את העולם נתן בליבם מבלי אשר ימצא האדם את המעשה אשר יעשה האלהים, לא משכר הצדיקים ולא מעונש הרשעים, ויימצאו עושי רשע מצליחים ורשעים ישתבחו בעיר אשר כן עשו, וגם השגחת ה' מכוסה ונעלמה מעיני רוב בני האדם, ויצר המינות יתעה את השכל להכחיש את ההשגחה ולומר שעולם כמנהגו נוהג, ושהכל על־פי התולדה והטבע והמערכה, ושרם ה' על השמיים כבודו ולא ישגיח בשפלים, וכדומה מטענת המכחישים, וכולם מביאים ראיה מרוע הסדר וההנהגה, שהצדיקים מעונים והרשעים מצליחים.

בדרכיו הלכו. אע"פ שלא פעלו עולה אין שכרם שלם אא"כ בדרכיו הלכו וכן הוא אומר (לעיל לה) סור מרע ועשה טוב אע"פ שאתה סר מרע אין הכל שלם אלא אם כן תעשה טוב (מדרש אגדה):