פרשנות מצטטת על תהילים לד:יט

וְעַל זֶה אָמַר רַבִּי יַנַּאי: כָּל יָמַי לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ הֵיכָן מִקְרָא זֶה פָּשׁוּט כוּ׳. וְהַיְינוּ פָּסוּק ״שׁוֹמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ״, כִּי הָיָה סָבוּר שֶׁסִּפֵּר אֵין לוֹ תַּקָּנָה, וְאִם כֵּן הָיָה קָשֶׁה לוֹ מָה הוֹסִיף שְׁלֹמֹה עַל דִּבְרֵי אָבִיו, עַד שֶׁבָּא רוֹכֵל זֶה וְהוֹדִיעַ שֶׁפָּסוּק ״מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים״ מְדַבֵּר בְּמִי שֶׁכְּבָר סִפֵּר, וְאִם כֵּן ״שׁוֹמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ״ מְדַבֵּר בְּמִי שֶׁלֹּא סִפֵּר עֲדַיִן. וְאִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר, עַל כָּל פָּנִים שֶׁרַבִּי יַנַּאי מְדַבֵּר עַל הַפָּסוּק שֶׁל הָרוֹכֵל, נִרְאֶה לִי שֶׁהָיָה קָשֶׁה לוֹ בַּפָּסוּק שֶׁחָסֵר בּוֹ תְּשׁוּבַת כַּת הַלּוֹקְחִים, כִּי הַמּוֹכֵר מַכְרִיז ״מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים״ וְאַחַר כָּךְ בָּאִים הַקּוֹנִים וְאוֹמְרִים ״הַב לָן חַיֵּי״ אוֹ ״מְכוֹר לָנוּ סַם חַיֵּי״, וְאַחַר כָּךְ מֵשִׁיב שְׁמוֹר וּנְצוֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע, וְלָמָּה הִשְׁמִיט בִּפְסוּקִים אֵלּוּ דִּבְרֵי הַקּוֹנִים. אֶלָּא וַדַּאי שֶׁאֱמֶת הוּא כְּדִבְרֵי הָרוֹכֵל, שֶׁפָּסוּק זֶה מְדַבֵּר בְּכִתּוֹת שֶׁכְּבָר סִפְּרוּ לָשׁוֹן הָרָע וְקָשֶׁה לָהֶם לַעֲזוֹב הַהֶרְגֵּל, וְלִפְעָמִים לֹא יְבַקְשׁוּ לִקְנוֹת הַתְּרוּפָה כִּי כֵן קָרָה אֶל הָרוֹכֵל שֶׁלֹּא בִּקְשׁוּ לִקְנוֹת מִמֶּנּוּ כְּלוּם, וּמִכָּל מָקוֹם חַיָּב הַמַּכְרִיז לְהוֹדִיעַ לָהֶם דֶּרֶךְ מוּסָר זֶה אַף אִם הֵמָּה לֹא יְבַקְּשׁוּהוּ מִמֶּנּוּ. עַל כֵּן הִשְׁמִיט הַפָּסוּק דִּבְרֵי הַקּוֹנִים, לוֹמַר לְךָ שֶׁאַף אִם יִהְיֶה דּוֹר תַּהְפֻּכוֹת שֶׁלֹּא יְבַקְשׁוּ לִקְנוֹת כְּלוּם מִן הָרוֹפֵא וְלֹא יִדְרְשׁוּהוּ, מִכָּל מָקוֹם הוּא יִדְרוֹשׁ אַחֲרֵיהֶם לְהוֹרוֹת לָהֶם דֶּרֶךְ הַשָּׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים לד טו) ״בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ״. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ויק״ר ט ט): כָּל הַמִּצְוֹת אִם תָּבֹא לְיָדְךָ אַתָּה מְחֻיָּב לַעֲשׂוֹתָהּ, אֲבָל הַשָּׁלוֹם אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא אַתָּה מְחֻיָּב לְהַדֵּר אַחֲרָיו, שֶׁנֶּאֱמַר ״בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ״. וְהוּא עַל יְדֵי ״סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב״, וְאֵין טוֹב אֶלָּא תּוֹרָה כוּ׳, כִּי עַל כֵּן נֶאֱמַר שֶׁכָּל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם (משלי ג יז), לְפִי שֶׁמַּצֶּלֶת מִלָּשׁוֹן הָרָע הַגּוֹרֵם כָּל דִּבְרֵי רִיבוֹת. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אוֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב״, כִּי אוֹתָן בַּעֲלֵי רָאתָן אוֹהֲבִים הַיָּמִים אֲשֶׁר בָּהֶם יִרְאוּ בָרָע אֲשֶׁר יִמְצְאוּ בְּזוּלָתָם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם מָקוֹם לָלוּן עָלָיו וּלְסַפֵּר מִמֶּנּוּ, אֲבָל הֶחָפֵץ חַיִּים עוֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע וְאוֹהֵב הַיָּמִים אֲשֶׁר בָּהֶם יִרְאֶה בְּטוֹב זוּלָתוֹ לֵאמֹר מִי יִתֵּן וְכָל עַם ה׳ נְבִיאִים, וְהוּא כְּשֶׁיִּנְצוֹר לְשׁוֹנוֹ מֵרָע עַל יְדֵי תַּלְמוּד תּוֹרָה הָרָמוּז בְּ״וַעֲשֵׂה טוֹב״, וְאֵין טוֹב אֶלָּא תּוֹרָה כוּ׳, וּלְעַם הָאָרֶץ בְּשֶׁבֶר רוּחַ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים לד יט) ״קָרוֹב ה׳ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב״.

במקומה עומדת. דע״י דריסת רגלים נתחזק היטב כדאיתא בב״ב פרק לא יחפור וכה״א אשכון את דכא ושפל רוח (ישעיהו נ״ז:ט״ו) ואת דכאי רוח יושיע (תהילים ל״ד:י״ט):

לדך. מושבר וכתוש כמו דכאי רוח (לקמן ל״ד):