שֹׁמֵ֥ר כָּל־עַצְמוֹתָ֑יו אַחַ֥ת מֵ֝הֵ֗נָּה לֹ֣א נִשְׁבָּֽרָה׃
אם למקרא
והיורד לתוך שדה הנוצרים ללקט מהם קיומים וראיות לקדמות קבלת אבותינו גם שלא באו כתובים על ספר ובדיו כי אם בזמן מאוחר, בוא יבוא ברנה נושא אלומותיו — והנה קמה אלומתי וגם נצבה כאשר מצאתי און לי פעמים רבות במשך הספר הזה ממה שהובא בספריהם, ומכלל, מה שהעירותי פ' אמור על האיסור לקלל את השטן שנראה כאזהרה מאוחרת ולא כן הוא, כי אם שרשיו עמוקים ויורדים עד קדמוניות הנוצרים בעוד הבית קים, או סמוך לו מלאחריו שכן כתוב באגרת יהודה 'Epit. S. Jude. v. 9. "הלא תראה המלאך הגדול מיכאל כאשר יצא להלחם עם השטן על אודות גויתו של משה, לא מלאו לבו לקללו — אבל אמר לו יגער ה' בך השטן" ולא נוסיף להביט על הקללה שכבר כתבנו ע"ז מה שיש בו די בפ' אמור רק אומר, הלא תדעו הלא תשמעו בעדות הנוצרי הלז כי האגדה מפטירתו של משה כבר היתה ידועה בזמנו מה שלא חשבנו ולא דמינו כי הספרים שבהם נכתבה נחשבו למאוחרים אצלנו והם הדברים רבא שהובאה שם בארוכה, והנראה כי דברי האגרת הזאת שרשם במ"ש שם לה"ד לאדם שנזדמן לסעודת חתן והיה אותו מצפה מתי יגיע שמחתה ואשמחה בך, כך היה סמאל הרשע מצפה נשמתו של משה ואומר מתי יהיה מיכאל בוכה ואני ממלא פי שחוק, עד שאמר לו מיכאל מה רשע אני בוכה ואתה משחק? אל תשמחי אויבתי וגו' כי נפלתי מפטירתו של משה קמתי מפרנסתו של יהושע, ומיכאל הוא המציע שם מיטתו של משה, ברם הגערה שזכר הנוצרי לא נמצאת במדרש רק בפי משה האומר לסמאל אין שלום אמר אלהי לרשעים, ומי יודע אם נשתבש הנוצרי בזכרונו, או איזה תוספת או שנוי היה בספור השגור בפי בני דורו — ומה שלא יאות להעלים מן הקורא ואשר בלבבו יבין, הוא כי מכתלי כתבי הנוצרי נראה שהקטטה בין מיכאל וסמאל היתה על דברת גופו של משה אחר מיתתו, כי כן המליצות יורו אם לא שנאמר שלא דקדק בדבריו כל הצורך, ומי לא יתפלא בהעלותו על לבבו כי ענין הקטטה בין מלאכי שלום למלאך אכזרי ובפרט על גוף המתים לא שמענוהו ולא מצאנוהו רק בחכמת הקבלה ושם בלבד נכתב מפורש — והרי לפנינו אחד מתלמידי ישוע עתיק וקדמון מעיד לפנינו שכן היה הדבר מפורסם בזמנו, האף אין זאת בכלל הראיות לא בלבד כי חכמת האלהות תקעה אהליה אצל ראשוני התנאים, אבל גם שהנצרות לא היה בתחלת צמיחתו רק קבלה משובשת כאשר הוכחנו בראיות בספר Essai sur l' origine des dogmes et de la morale du Christianisme המעוטר במבחן פאריז בשנת. 1863 — ובוא וראה שלא בלבד בזמן התנאים נודע ענין הקטטה בין מלאכי שלום למלאכי רע על גופות המתים, אלא שבקדמוניות מצרים תשרש שרשיה ותמלא הכתיבות ברמזים וציורים על המלחמה הזאת וביחוד בין נפש המת עצמה ואלילי הרע, שכן מצינו בספרי המצריים הנודעים בשם Papiri Funerarj שיציירו המת נלחם עם בהמות או חיות מקודשות לאליל הרע טיפון. Dal 31. (Capo) al 42. vedesi il defunto alle prese con varj animali tifonici. הלא זה הדבר אשר שרר דוד על שחל ופתן תדרוך תרמוס כפיר ותנין ואין צורך להביא מה שנזכר מזה בתלמוד ובזהר, ופלא גדול מזה מצאנו ראינו בספרים ההם, שאחר ספור המלחמה הזאת מוסיף להביא במספר כל איברי האדם אחד לאחד, ועל כל א' מזכיר שם השר או האל השולט על האבר ההוא ומשמרו שלא יוזק במלחמה הזאת. Oreurti Catal. illust. vol. ll. p. 51. וראה משך הזרע היוצא מן האמור הקבלת איברי האדם לשמות וכחות עליונים, האין זה דעת המקובלים בצורתה? שמירת האיברים ההם כלם, לא באופן גופני רק בבחינה רוחנית כי אין הגוף נלחם רק הנשמה — האין זו האמונה במציאות רמ"ח איברים ושס"ה גידים בנשמה כמו שיש בגוף? ענין הנזק והפגם באיברי הנפש שנשמרת ממנו נפש המת בחסד עליון — האין זה הנזק והפגם באיברי הנפש אשר נשאו המקובלים תמיד על דל שפתם? — ובאמת כל הרעיונות הללו כבר רמוזים במליצת תהלים שומר כל עצמותיו אחת מהנה לא נשברה. — וגם המלחמה דרך כלל והפגם גם היא כבר רמוז במלחמת יעקב עם שרו של עשו והתקיעה בכף ירכו, עיין כל האמור שם, ואך זאת אוסיף פה שכבר כתבנו במ"א כי לדעת המצרים אוסיריס Osiris הוא דוגמא לכל המתים ובשמו נקראו, גם הוכחנו כי אוסיריס שרשו בת"ת דקדושה והוא יעקב, על כן נכון הדבר וראוי שכל מאורעות הנפש ובפרט המלחמה עם כחות הדין ימצא דוגמתה במאורעות יעקב והיא המלחמה עם המלאך, ועיין עוד להחוקר הנזכר Vol ll. p. 206. שם יביא במספר האיברים והאלוהות שנקרא שמם עליהם בספרי המתים Rituel funeralre והרבה ראוי לשקוד עליהם כי פתח גדול הם פותחים למצוא כנויי המקובלים שמכנים את הספירות באיברי האדם וכיצד ראוי אותו כנוי לכל אחד ואחד על פי מקומו ומעשיו. — ואחר שבאה מצוה לידי לא אחמיצנה, והוא כי בכלל הלמודים וההערות היקרות שהיה לאל ידי להעיר על האגדה הזאת מצאתי שם דברים נכבדים יורו הלא לאמונה כי לא נעלם מרבותינו ענין הגלגול בב"ח שאמר לי משה להקב"ה הניח אותי בחיות השדה שהם אוכלים עשבים ושותים מים וחיין וכו' התניח אותי בעיף זה שהוא פורח בד' רוחות העולם וכו'.]
אבן עזרא
ועצמותיך יחליץ. יש אומר כמו ידשן בלי חבר, ואחרי' אמרו יחזק, כמו חלוצי צבא (במדבר ל"א ה'), ויש אומרים שיחליץ כמו יחלץ, (איוב ל"ו ט"ו) כאשר מצאנו ישליח (שמות ח' י"ז) ישלח (תהלים ע"ח מ"ה), ישמיח [שם פ"ט מ"ג] ישמח (איכה ב' י"ז), וזהו הנכון, כי הנה הוא כמו שומר כל עצמותיו (תהלים ל"ד כ"א), והנה יחלצם משבר:
מגלה עמוקות
כי כל אוכל חמץ ונכרתה וגו' מיום הראשון עד יום השביעי. האי קרא אוקמוהו שהו מקרא מסורס אבל ברזא דחכמתא יש בו סוד שדין כרת הוא בגזר דין של שבעים שנה הן הן ז' ימים העליונים כל אחד כלול מי' הרי שבעים פעמים אלקים שדנוהו אד"הר בגירושין ושילוח מן ג"ע ומינייהו שבעים שרים שלמעלה אבל בג' עליונות אין שם מיתה ולא כרת כד"א ונכרתה הנפש מלפני דייקא כי (תהלים יז) מלפני"ך משפטי יצא והם ע' ז"ש (שם עיניך תחזינה משרים אבל ג' מדות ראשונות אתמר בהו א"ין ב"ית א"שר אין שם מת ר"ל כתר שנקרא אי"ן חכמה שנקרא בי"ת של בראשית (משלי כד) בחכמה יבנה ב"ית (שם ט) חכמות בנתה ביתה אש"ר היא בינה בסוד א"שר הוצאתיך מארץ מצרים כי ח"משים עלו בני ישראל מארץ מצרים לכך נ"פ יציאת מצרים בתורה והלא אין שבח לאדון כשעושה לעבדו מה שהבטיח לו ולמה מתפאר הקב"ה א"ע כ"כ בענין יציאת מצרים כבר שאל שאלה זו ר"א בן ר"ש בתיקונים והשיב שלא התפאר אלא הראה לנו מאיזה מקום היתה יציאתם מאמא עלאה בינה וכן א"שר קדשנו במצותיו לכן (ישעיה כט) א"שר פדה את אברהם ובכ"מ א"שר רומז לבינה א"כ אלו הג' מדות א"ין ב"ית א"שר אין שם מת כי הוא אלקים חיים ומלך עולם כי באלו ז' מלכין אתמר בהו מיתה בד"ה אבל לא בתורה כי ארעא אתבטלית ורזא (תהלים לד) אחת מהנה לא נשברה ר"ל מאלו המלכים (שם כז) אחת שאלתי מאת י"י אות"ה אבקש היא לא נשברה רק אתבטלית: