וְהָ֘רֵ֤ק חֲנִ֣ית וּ֭סְגֹר לִקְרַ֣את רֹדְפָ֑י אֱמֹ֥ר לְ֝נַפְשִׁ֗י יְֽשֻׁעָתֵ֥ךְ אָֽנִי׃
רש"י
וירק. כְּתַרְגּוּמוֹ וְזָרִיז, וְכֵן וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב (ויקרא כ"ו) – אֶזְדַּיֵּן בְּחַרְבִּי עֲלֵיכֶם, וְכֵן אָרִיק חַרְבִּי (שמות ט"ו), וְכֵן וְהָרֵק חֲנִית וּסְגֹר (תה' ל"ה):
ברכת אשר
רש"י ד"ה וירק, כתרגומו: וזריז... וכן אריק חרבי וכו'. לענ"ד אין שתי המובאות־הראיות האחרונות מן הענין, שהרי שם אין המשמע להמצא כלי זין. וצ"ע. (פ' לך תשס"ד) באמת בשמות (טו, ט) מבאר רש"י "אריק חרבי" - אשלוף, על שם שהוא מריק את התער בשליפתו, שלא כפירושו כאן ור' רא"ם וספר הזכרון. ובתהלים (לה, ג) כן פי' רש"י כפירושו כאן, "והרק חנית וסגור" - הזדיין בחנית והגן עלי כמחיצה ביני ובין רודפי.
אבן עזרא
וירק. שנתן להם כלי מלחמה כטעם "והרק חנית" (תהלים לה ג) וי"א להוציא החרב מתערה כטעם אל הארץ יריקו (קהלת יא ג) מריקים שקיהם (בראשית מב לה) גם יש לחנית כן:
רש"י
הַעַל כֵּן יָרִיק חֶרְמוֹ. יֵשׁ תְּמִיהוֹת הַרְבֵּה הַמִּתְקַיֶּמֶת, כְּמוֹ ״הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי״ דְּעֵלִי (שמואל א ב:כז), ״הֲרוֹאֶה אַתָּה״ (שם ב טו:כז), אַף כָּאן: הֲנִרְאֶה בְּעֵינֶיךָ שֶׁעַל כֵּן הוּא מַצְלִיחַ כָּל שָׁעָה? שֶׁיָּרִיק חֶרְמוֹ עַל הַכֹּל וְלָצוּד צֵיד. יָרִיק – כְּמוֹ (תהלים לה:ג) ״הָרֵק חֲנִית״, ״וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו״ (בראשית יד:יד), מִזְדַּיֵּן בְּחֶרְמוֹ.