לְדָוִ֨ד ׀ אַל־תִּתְחַ֥ר בַּמְּרֵעִ֑ים אַל־תְּ֝קַנֵּ֗א בְּעֹשֵׂ֥י עַוְלָֽה׃
מדרש בחדוש
יכול מראש חדש פירוש יכול שאני מחויב בזה כשהוא בתחלת הולכו שובב. שהוא דבר חדש אצלו שעדיין לא נשתקע בשבבותו. אבל אחרי שנטמע בדרכיו אין לי להתחבר עמו. תלמוד לומר ביום ההוא שאתה רואהו אף אם הוא כמה שנים שדורך בדרך רעה אל תמנע מלקרבו. אי ביום ההוא יכול מבעוד יום כלומר שיש לי פנאי וזמן רב ללמדו. כי אז אפשר שלהיותי מתמיד להדריכו בדרך ישר' יסתלק מדרכו אבל כשאיני יכול אלא להוכיחו לא אהיה מחויב בכך. תלמוד לומר בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך. היינו בשעה שאתה רואה אותו סר מדרך הישר ויש לך בטחון שיועילו לו דבריך וזהו מצה ומרור. מצה רמז ליצ"ט היינו דרך הטובה ומרור רמז לדרך רעה שהוא דורך בה כלו'. שאילו היה כלו מר ורשע אל תתחר במרעים שכשם שמצוה לו' דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע אבל כשאין אתה יודע בודאי שהוא רשע קרבהו. כמ"ש אוהב את הבריות ומקרבן לתורה:
ביאור הרד"ל
(ג) תחרות ביניהם. הוא לשון קנאה, וכמ"ש (תהלים לז) אל תתחר כו' אל תקנא כו' (ועי' בז"ח שה"ש (נה א) וא"ת דלית בהו קנאה כו').