פרשנות מצטטת על תהילים לז:ג

רעה צאן. לא לתקות תועלת ושכר בחר לו הבל להיות רועה צאן, כי להיותו לבדו עם אחותו שהיא אשתו ואין בכל הארץ רק אביו ואמו קין ואחותו, מה לו להרבות בעדרי צאן ? וכן קין שבחר להיות עובד אדמה, מה לו ליגע בעמל עבודת האדמה בחרישה וכדומה? והיא יגיעה רבה ללא צורך לאנשים המעטים שהיו אז עמהם, לכן נראה כי רועה צאן הוא שם תאר לכל איש המופרש מדרכי ההמון ומתבודד ללון במקומות הרחוקים מבני אדם בל יטרידוהו המיון הבלי מעשי אנשי תבל, והשדה הוא לו מקום מנוחה והשקט כי שם ימצא את נפשו יותר מוכנת להתעורר ולהתרומם להסתכל ברוממות ה' בברואיו הנפלאים, ולסבה זו בחרו אבותינו אברהם יצחק יעקב שבטי יה משה ודוד, להיות רועי צאן, כי זה הוא עסק שאינו מטריד את המחשבה ואינו מכביד עול על הגוף. ובזה הנפש פנויה מכל טרדה, ותוכל לשוטט ברעיונות נשגבות להביט בנפלאות תמים דעים ית' המביאים את האדם אל השלמות האמתי, והבל אף שבשעתו כל המקומות היו ראויים להתבודדות נפשו, מ"מ יכנה הכתוב התבודדותו בשם רועה צאן כמו לדורות הבאים אחריו, ויש בענין רעיית צאן עוד תועלת נפשי, כי מעלית נפשיות שבכנסי' המתקדשים והמתטהרים לעבודת ה' ומתרחקים מכל דבר הפוגם את הנפש ימשילנה בכ"ק אל עדר הרחלים, כאמור בשיר הקדש, כעדר הרחלים שעלו מן הרחצה שכלם מתאימות ושכולה אין בהם, כמ"ש רש"י שם, הרחלה הזאת כולה קדושה צמרה לתכלת, בשרה לקרבן, קרני' לשופרות, שוקי' לחלילין, מעי' לכנורו', עורה לתוף (עיין במשנה סוף קנים, ובפדר"א פכ"א) הנה עדר הרחלים הוא לעיני הרועה מזכרת גדולה להתנהגות נפשו, ילמוד ממנו שלא יהיה אדם נופל למטה מן הבהמה, ויקדש גם הוא כל בנין גופו רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו לעבודת ה' להיותו כלי קדוש, והמשים את מחשבתו ורעיונו על דבר נקרא רועה, כענין ורעה אמונה (תהילים ל״ז:ג׳) היוצא לנו שלא היה הבל רועה צאן להתעשר בם או לאכול בשרם לשתות חלבם ולהתכסות מעורם וצמרם, רק לענין הנרצה לפני ה' ולשון פרקי דר"א (פכ"א) הבל היה אוהב לרעות צאן, ובתיקונים (תס"ט קי"ז א') אמר מחשבתי' הוה בההוא אתר וכו' ועתיק יומין וכו' שער ראשי' כעמר נקי, וכבר אמרו קדמוננו על הבל שהיה מציץ בכבוד עליון, ועל שהיה מציץ יותר מדאי נתחייב מיתה, אמנם קין היה עובד אדמה, לא רצה להתעלות ולהתרומם אל מעלות נפשיות, אבל הוריד והשפיל את נפשו להתעסק בדברים ארציים חומריים (דינער דעס אירדישען), ובתרגום יב"ע, קין אמר לית דין ולית דיין ולית עלם אחרן ולית למיתן אגר טב לצדיקיא ולית למפרע מן רשיעיא, והבל אמר אית דין ואית דיין ואית עלם אחרן ואית למיתן אגר טב לצדיקיא ואית לאתפרעא מן רשיעיא, וראיתי לרי"א שכתב הבל היה גדל לב רודף אחר הכבוד המדומה והשררה לכן נעשה רועה צאן, מנהיג ורודה בבעלי חיים ולזה נקרא הבל, כי הכבודות והשררות הבל המה מעשה תעתועים ע"ש, ולא יתקנו דבריו להרשיע בם את הצדיק, ואם כדבריו למה אמר הכתוב וישע ה' אל הבל, הלא תועבת ה' כל גבה לב, והוא כאילו עע"ז, והעיקר המכוון בקרבן היא ההכנעה. ולמה נרצה לפני ה':

וידבר י"י אל משה וגו' שאו את ראש וגו' בני ישראל. האי קרא אית לשאליה ביה מה ענין זה לזה. רש"י מביא ב' פירושים משל לזאבים שנכנסו לעדר וכו'. אם קושיית רש"י מה ענין המנין אחר המגיפה. ובזה תירץ לידע הנותרות שני תשובות בדבר הא' הלא ממנין כ"ד אלף שחסר יכול לידע הנותרות כמה הם. גם דבר אחר שהביא רש"י לא תירוץ על זו הקושיא כלום כי מה ענין המנין הזה בכאן הל"ל אחר פרשת עלה אל הר העברים ואחר פ' יפקוד י"י אלקי הרוחות כי שם מקומו ליקח חשבון מישראל גם קושיות אמ"ז ז"ל הלא לפי זה הלשון לידע הנותרות למה לא מנה אותם אחר מגיפת קרח גם אחר קברות התאוה ותירוץ של אמ"ז אינו מספיק כלל לזה עיין בספרו פ' כי תש שאינו מונה אותם רק קודם מרגלים שהיה להם לבא מיד לא"י רק אח"כ חטאו גם עתה מנה אותם שיש להם לבא מיד לא"י הלא בקברות התאוה אמר שם משה ליתרו (במדברי) נוסעים אנחנו אל המקום וגו' שהיה להם ליסע מיד ולא נמנו באותו פרק גם למה הפסיק באמצע הפסוק ועשה פריגמא ממנו חד מן כ"ה פסוקים אבל צריכין אנו למארי ס"ת בזוהר אמר ר"א שפיר קאמרת אבל לפי שפנחס הוא אליהו ובשביל יקריה דיליה כתיבא פרשתא דיליה באוריתא בעינא לחדשא מילין א"כ לדעתי ראויה היתה להיות התחלת הפ' מן ויהי אחרי המגיפה ולסיים פ' בלק ולהתחיל מן ויאמר י"י אל משה ואל אלעזר הכהן לאמר סדרא בפני עצמה רק בשביל כבודו של פנחס התחיל הקב"ה פר' להיות נקראת על שמו פינחס והוא כענין פ' נשא את ראש בני גרשון שרצה הקב"ה לעשות כבוד לבני גרשון שהם בכורים והתחיל פר' מהם כמו כן במקום הזה וענין פריגמא שהרבה ענינים היה בענין המגיפה הזו שהיתה לטובתן של ישראל כדי שכל ערב רב שהיו בישראל (תהלים עג) ספו תמו מן בלהות כדברי רשב"י שכל אותן כ"ד אלף שמתו היו משבט שמעון מאינון ערב רב שנתגיירו ונתדבקו בשמעון ז"ש ויהיו המתים שכבר מתו כמה פעמים במתאוננים במרגלים בעגל כמ"ש שם ואע"פ שר"א השיב על זה אבא שפיר הוא אבל חזינא עליה פלוגתא וכו' הלא רשב"י תירץ שם כל הקושיות שמישראל לא מת שום א' מהם והנה לא היה יכולת לבא לא"י שהוא תוך של כל העולם עד שמתו כל אינון קליפות קוצים בכרם ונשארו מצורף ומזוקק לכן התחיל פר' זו פנחס בן אלעזר השיב את חמתי בקנאו את קנאתי בכדי שיהיו ישראל תוך והקליפ"ה נפלה מהם ז"ש ויהי אחר המגיפה שנגף י"י את ערב רב אשר עלה אתם והכתוב אומר (שם לז) וקוי י"י המה ירשו ארץ כשזרע מרעים יכרתו וכה"א (שם עג) קרני רשעים אגדע אז (שם) תרוממנה קרנות צדיק לכן עתה מחדש התחיל שאו את ראש בני ישראל ליתן להם נשיאות ראש ואמר שאו חד מן י"ב פסוקים ד"פ (ישעיה מ) ש"או מ"רום ע"יניכם על סוד שמ"ע שרצו בלק ובלעם מלעבור על ק"ש ולעקור כ"ה מאתריה אינון כ"ה שערים עליונים ופנחס לקח רמ"ח בידו על רמ"ח תיבין בק"ש (תהלי' לז) שכן ארץ ורעה אמונה ירצה שאין תקומה לישראל לשכון בארץ רק לקיים אמת ואמונה ערבית ואמת ויציב שחרית ובהם תליא אמונה (ברכות) וכל מי שלא אמר וכו' לא יצא ידי חובתו וכמ"ש (דברים ט) שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן שבזכות אמונה שמע ישראל זכו לעבור הירדן ואלו כ"ה שערים פתח פנחס בפסוק (תהלים קו) ויעמד פינחס ויפלל ותעצר המגפה ה' תיבות בקרא ובכל תיבה ה' אותיות כי ע"כ (ברכות כב) צריכה כוונת הלב כדברי ר"מ וכמ"ש בר"מ שפנחס קנא ב' קנאות שד"י לעילא שד"י לתתא סוד שד"י ש"שים ד"בוקים י"פריד כמ"ש (תהלים סח) בפרש שד"י מלכים בה גם כן רמז על ק"ש:

האופן הה' במדרש ע"פ (תהלים לז) בטח בי"י ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה ר' חגי מסרס קרא בטח בי"י ועשה טוב עשה טוב ובטח בי"י משל לאגרונימום שיצא לשער את המדות וראה אותו א' והיה מטמין מלפניו א"ל מה לך מטמין עשה מדותיך ביושר ואל תתירא הה"ד עשה טוב ובטח בי"י ושכן ארץ עשה שכונה של ארץ הוי זורע הוי נוטע ורעה אמונה אמונתך של אבות שנאמר (שם קא) עיני בנאמני ארץ נקראו אבות העולם נאמני ארץ כשדרז"ל ע"פ (ישעיה כד) והארץ חנפה תחת ישביה מראה לך קמה ולא מראה לך גורן (שם) כי חלפו תורות שבכתב לבע"פ (שם) עברו חק של מעשרות (שם) הפרו ברית עולם ברית אבות כי כל ג' אבות שלנו היו נאמני ארץ ז"ש (משלי א) שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך אמר רב הונא אבות עולם קיימו תרומות ומעשרות. אברהם (בראשית יד) הרימותי ידי. יצחק (שם כו) ויזרע יצחק והלא אין ברכה במדוד ומנוי ולמה מודדין אלא למעשר. יעקב (שם כח) וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. הוא שדוד אמר (תהלים מ) ותורתך בתוך מעי והלא התורה בלב כמ"ש (ירמיה לא) נתתי תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנו אלא אמר שלא בא לתוך מעי דבר שלא עשרתי אותו ז"ש עשר תעשר ואכלת לפני י"י אלקיך ר"ל שיהיה אכילה שלך לפני י"י לפני אבות העולם וכן ג' אלו ד"גן ת"ירוש י"צהר ר"ת בגי' האבו"ת לקביל ג' אלו דגן לקביל אברהם (בראשית יז) אב ה"מון ג"וים נ"תתיך ר"ת ה"גן נתוספה לו ה' נגד ה' מינים של דגן ס"א ח'ש'ך' ש' ש' שמברכין עליו המוציא יצחק תירוש מסטר' יין גבורה יצהר מיעקב שסך האבן בשמן בפכים קטנים אשר שכח ונתאבק על הפכים קטנים עם שר של עשו כי קיבל יעקב על עצמו (שם כח) והאבן הזאת שמתי מציבה (שם) וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך לכן כששכח יעקב פכים קטנים לקיים נדרו אשר נדר בעת צרתו בא סמאל לעכב שלא יקוים עשר תעשר את כל תבואת זרעך שהוא יעקב (ירמי' ב) ראשית תבואתה (ישעיה ו) זרע קודש זרע אמה ואם לא תקיים בא עשו איש שדה ז"ש היוצא השדה שהוא עשו איש שדה. ענין המשל לאגרונימוס שיצא לשער את המידות ע"ד מ"ש רז"ל (משלי יא) מאזנימרמה תועבת י"י וגו' בא זדון שבזמן שישראל חוטאין במשקולת ובמידות אזי בא זדון (שם) ויבא קלון המלכות מתגרות ז"ש עשר תעשר וגו' וצוה הקב"ה ליתן מעשרות ואם לאו היוצא השדה עשו איש שדה וקטנים מתים כשאינו מפריש מעשר כי (שבת לב) בעון נדרים בנים מתים וז"ש תבואת זרעך ואם לאו היוצא השדה ה"ל להיוצא השדה: