חֶ֤רֶב ׀ פָּֽתְח֣וּ רְשָׁעִים֮ וְדָרְכ֪וּ קַ֫שְׁתָּ֥ם לְ֭הַפִּיל עָנִ֣י וְאֶבְי֑וֹן לִ֝טְב֗וֹחַ יִשְׁרֵי־דָֽרֶךְ׃
מגלה עמוקות
ויצילני מחרב פרעה. במדרש שוחר טוב שנהפך החרב מעל צווארו של משה שנעש' צווארו שיש ונהרג קסטיני באותו חרב לקיים קרא (תהלים לז) חרב פתחו רשעים לנו וגו' חרבם תבא בלבם הנדרש על קין והבל שהם עתה ברזא דגלגולא שיתרו היה חבר הקני נפרד מקין ז"ש למשה א"ני ח"ותנך י"תרו שרמז לו בראשי אתוון גם קין השיב על ששמע מתן תורה ובא באומרו להקב"ה (בראשית ד) השומר אח"י אנכי ר"ל שיקיים י' דברים שמתחילין באנכי וכי קבל הבל התורה גם דבור אנכי כנגד לאתרצח ז"ש הקב"ה (שם) קול דמי אחיך צועקים אלי ר"ל שהראה לו הקב"ה שקשה עונשן של רציחה כעונש ע"ז ז"ש קול דמי אחיך שהוא ענין לא תרצח צועקים אלי ר"ל שקול קטרוג של דמי אחיך דמקטרגים צועקים כ"כ כמו אותו עון שמגיע אלי והוא עונש אנכי שהיא ע"ז לכן עשה תשובה ואמר (שם) גדול עוני מנשוא מאחר שהרציחה הוא נוגע לעונש ע"ז אין הפרגוד ננעל בפניהם (ישעיה סה) העם המכעיסים אותי הם על פני תמיד גם על עונש רציחה אמר דמי אחיך צועקים אלי דייקא בלי פרגוד ובלי שליח. רזא דמתניתין (ב"ק כב) הכלב והגדי שקפצו מראש הגג למן היום שבא נחש והטיל זוהמא בחוה שהיה קין משורש נחש (שם טו) יצא צפ"ע זה קין וכמ"ש קין גדול עוני מנשוא מלשון נשואין שנשא הנחש את חוה כמ"ש (בראשית ג) הנחש השיאני מלשון נשואין מאותן נשואין נעשה עונו גדול כמ"ש בזוהר (שם ד) נע ונד תהיה בארץ עון נ"ד שעונו היה שבא נחש על חוה ונעשית ממנו נדה נע מסמאל נד מלילית והוליד אד"הר (ויקרא יט) ערלתו את פריו את הטפל לפריו שהוא הקליפה שנקראת שומר לפריו ועז"א קין כתמיה קיימת השומר אחי אנכי ר"ל אנכי הוא שומר של אחי שהוא אבי כנען והכנעני אז בארץ כדרך הקליפה שהיא קודמת למוח ולפי שמזווג זה של נח"ש תרין גזרין דדינא התקועין בנחש שור חמור נזדווגו יחד ומחציפותא דלהון נפיק כלב לכן כשהולידה חוה מן נחש הבן הראשון נקרא כלב שנפיק מזווג תרין אלין והבל נקרא גדי (בראשית לח) אנכי אשלח גדי עזים מן הצאן וכה"א אצל יעקב (שם כז) שני גדיי עזים טובים לן ולבנן שקפצו מראש הגג הוא א"הר שנקרא ראש לכל הגאים שבעולם כי אדם מתגאה על ג' גאים שהם מרומזין במלת (בראשית ד) גדול עוני מנש"א ר"ל עוני כ"כ גדול עד שמרוב העון כמשא כבד יכבדו ממני שהחיות שנושאים את הכסא מזיעין מרוב הכובד שמתישין כח של חיות ז"ש אדם (תהלים לח) כי עונותי עברו ראשי כמשא כבד יכבדו החיות (ירמיה כג) נ"הר ד"ינור יוצא על ראש רשעים יחול וז"ש מאותה הזיעה עונותי עברו על ראשי שמזיעין מכובד המשא שהם יכבדו החיות מני נרמז בו במלת נש"א נ"שר ש"ור א"ריה ואדם גדול על כלם ועתה גדול עוני השנים אלו כלב וגדי קפצו מראש הגג:
מלבי"ם
(יב-יג) זומם, מוסיף לאמר גם אם תראה שהרשע זומם וחושב מחשבות להרע לצדיק, וחורק עליו שניו, וה' אינו עושה לו מאומה רק ישחק לו ומראה לו פנים שוחקות, גם אז אל תתחר כי זה האות כי ראה כי יבא יומו, שה' רואה ויודע שזה עצמו יהי' סבת מפלתו ולכן שוחק לו, ומוסיף לאמר וגם אם תראה כי (יד-טו) חרב פתחו רשעים, שלא לבד שזמם על הצדיק במחשבה כי גם פתחו את החרב ודרכו קשתם, ומפרש שדרכו קשתם להפיל עני ואביון, ופתחו חרבם לטבוח ישרי דרך שאת עוברי דרך שרוצים לגזול ממונם יהרגו בחרב מקרוב ואת העני שאין להם מה לגזול ממנו יהרגו בחץ מרחוק, ור"ל הגם שפתחו חרב וה' ישחק להם, הוא כי ראה כי יבא יומם, כי עי"כ חרבם תבא בלבם וקשתותם תשברנה, ולכן שחק להם להפילם בפועל כפיהם:
מגלה עמוקות
הם באו אל משה באומרם שלא חטאו רק בתערומתן על לחם לבד (תהלים לב) ואין ברוח' רמיה ויסר מעלינו את הנח"ש כי לא חטאו יותר ומשה שידע דקב"ה לא עבד דינא בלא דינא ויתפלל משה בעד העם סתם מה שחטאו רחמנא לבא בעי הקב"ה השיב עשה לך שרף שחטאו בלב ג"כ ומשה עשה שניהם נחש נחושת לכפר על שניהם או להיפך על שדברו לשון הרע בסתר שלח נחש ועל הגלוי שרף לכן כשבאו והתוודו חטאנו ויסר מעלינו את הנחש כי דברנו בסתר ועל הגלוי לא היו צריכין להתוודות כי ראה משה שהקב"ה השיב עשה לך שרף שגם על מה שלא התוודו וחללו השם בפרהסיא אפ"ה אכפר להם וכ"ש על הסתר ומשה עשה שניהם. או ישראל דברו לשון הרע ואתמר בגמרא (עירובין ט) אמר הקב"ה כל שמספר לשון הרע אני עליו מלמעלה ושר של גיהנם מלמטה ז"ש (תהלים קכ) חיצי גבור שנונים הקב"ה למעלה עם גחלי רתמים שר של גיהנם מלמטה לכן שלח עליהם נחשים שרפים נחשים מלמטה כד"א (עמוס ט) ואםיסתרו מנגד עיני בקרקע הים משם אצוה את הנחש ונשכם ומלמעלה שרף יעופף במסורה ב' (שיר ב) ופריו מתוק לחכי (ישעיה יד) ופריו שרף יעופף במדרש מן היה לו תקמ"ו טעמים ז"ס ופריו מתו"ק לחכי שהיה לו תקמ"ו טעמים והם התרעמו ואמרו נפשינו קצה לכן ופריו שרף יעופף ששלח הקב"ה עליהם השרפים ותקצר נפש העם ד' פעמים במסורה לפי שלשון הרע לישנא דקטיל תליתאה ר"ל הוא שקול נגד ג' עבירות חמורות ע"ז ג"ע ושפיכות דמים ומצינו רבנן דרשו בפ' ויצא ע"פ (בראשית כח) ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך שהוא משמש על ע"ז ג"ע ש"ד ולשון הרע ע"ז (עמוס ח) חי אלהיך דן וחי דרך באר שבע ג"ע (משלי ל) כן דרך אשה מנאפת ש"ד (שם א) בני אל תלך בדרך אתם לשון הרע (תהלים לז) ודרכו קשתם אצל ע"ז כתיב (שופטים י) ותקצר נפשו בעמל ישראל אצל גילוי עריות אתמר בשמשון (שם טז) ותקצר נפשו למות אצל ש"ד (זכרי' יא) ותקצר נפשי בהם ופה אצל לשון הרע כתיב ותקצר נפש העם בדר"ך א' בדרך לכלול כל הדרכים שאמרנו ששקולה זו מכל ג' עבירות ע"ז ג"ע ש"ר ויסר מעלינו את הנח"ש במסורה כל חיויא קמצא כי הקב"ה קמץ אותה וסגר פיה כד"א (קהלתי) אם ישוך הנחש בלוא לחש שלחשו עליה מלמעלה שתלך ותעשה דין בפלוני כי (תהלים קמח) רוח סערה הוא השט"ן (שם) עושה דברו של הקב"ה שהוא גוזר מלמעלה לכן בכאן וישלח בעם בפתח שנפתחו מוסרותימו וז"ש (שם ב) למה רגשו גוים (שם) על י"י ועל משיחו מה יאמרו שהנה הקב"ה אסר בזקים פיהם של מחבלים דלעילא שאין רשות בידם לחבל לכן יאמרו ננתקה ממנו מאותה הנחש העליונ' מוסרותימו שהוא קשורה בשלשלאות ואין רשות להזיק בני אדם (שם) ונשליכה ממנו עבותימו מה שישראל קשורין בענף (ויקרא כג) ע"ץ ע"בות משולשין בג' אבות אברה"ם יצח"ק יעק"ב בגימ' ע"ץ עבו"ת (תהלים ב) יושב בשמים זה הקב"ה ומשיחו ישתק כי משיח יתיב בשמים נגד פתח של רומי לתתא כדאיתא בחלק (שם) י"י ילעג למו אז ידבר אלימו באפו ובחרונו כדאיתא בזוכר שם באותו היכל מן לשון הרע מתעורר אף וחימה ויסעו מהר ההר פ' זו רומזת לעתיד כי הנה ד' גליות נמשלו כל א' להר והן ארבעה מרכבות שראה זכרי' (זכרי' ו) יוצאת מבין ההרים וההרים הרי נחושת שהן ד' מלכיות סוסים אדומים בבל סוסים שחורים מדי לבנים יון סוסים ברודים אדום כי שני הרים הם ונחלקין לד' כי (איכה א) ישתרגו עלו על צוארי ויעקב שראה (תהלים קכה) ירושלים הרים סביב לה שהם ד' מחנות הטומאה א' (בראשית כח) מ"ה נור"א המקו"ם הזה בגי' ד' מלכיות ד' כוחות הטומאה כי ד' כוחות הטומאה הם מנהיגים ארבע מלכיות וכל ד' מלכיות יניקתם מן (יחזקאל כט) תנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו שכן תני"ן בגי' ד' כוחו"ת הטומא"ה וכן ד' מלכיו"ת וז"ס ויחלום כשיצא יעקב מבאר שבע וראה ז' דרגין בההוא תנין בז' רישין ראה שהיא ס"לם בגימטריא ק"ל קל מן שמיא נפל על סמא"ל אתמר הוא מוצב ארצה שהוא יצר הרע יורד ומסטין ועולה ומקטרג ז"ש נוטל רשות ונוטל נשמה (בראשית כח) וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלקים הם סיטרא דדינא קשיא עולים ויורדים בו הכל תלוי בי' (שיר ד) אלף הענן תלוי עליו שעל פיו יצאו ועל פיו יבואו לדין והכל ברשות עביד אם ישוך הנחש אינו עושה כלום רק והנה י"י נצב עליו שמצווהו לכן צווח יעקב (תהלים קכא) אשא עיני אל ההרים הם טורי דמלטטא וטורי דנחשא ואז יאמר נא ישראל (שם) מאין יבא עזרי שהם לנו הרבה אורבים במרום הדר א' (שם) עזרי מעם י"י וגו' אל ינום שומריך (קהלה ה) כי גבוה מעל גבוה שומר והנה ישראל הולכים בגליות (תהלים קה) מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר והנה בזו הפרשה רומז כשנסעו ישראל מהר ההר וילכו ויסעו במדבר העמים מהר אל הר דרך ים סוף עד שיבואו בסוף דרגין שנימנית בשמינית למלכי אדום לכן חזרו לאחוריהם ח' מסעות כדברי רש"י בפ' מסעי לסבב את ארץ אדום ותקצר נפש העם בדרך ד' פעמים ותקצר במסורה נגד ד' גליות אבל גלות הזה של אדום הוא על עון לשון הרע וידבר העם באלקים ובמשה למה העליתנו מארץ מצרים הלא טוב היה לנו לשבת במצרים ז"ש וישבו שם ימים רבים שהיו ראוים להיות כל ד' גליות שאנו יושבין בד' מלכיות שנים רבים היה לנו ראוי לשבת במצרים למות במדבר על גליות אלו ונפשינו קצה בלחם רע עין שהוא ק"לקל חסר (איוב כד) קל הוא על פני המים כי בכל גליות אנו יושבין תחת ק"ל משיריין דיליה ומיד כשמתעוררין ישראל לשון הרע מתעוררין כל הנחשים וישראל ראו שהכל תלוי באותו תנין גדול רובץ בתוך יאוריו לכן בקשו ויסר מעלינו את הנחש במסורה ג"פ ויכר (שמות ח) ויסר הערב מפרעה ומכל עבדיו ויסר את הנחש (שם יד) ויסר את אופן מרכבותיו פרעה היה התנין ועליו היו תלוין כל הערבוביא ז"ש ויסר את הערוב ויסר את אפן מרכבותיו אופני מרכבותיו מבעי למימר או אופן מרכבתו אבל בזה האופן תלויין כל המרכבות או שבקשו על ערב רב שהיו אתם וגרמה להם ערבוביא בישא ז"ש ויסר את הערב שהם ערב רב אז ויסר את הנחש כי לא נחש ביעקב לכן אמר הנחש בלשון יחיד כי בזה הנחש תלוין כל המרכבות א"פן בגי' סמא"ל כל המרכבות בנוין עליו לכן עשה משה נחש נחושת כי ההרים הרי נחושת והביט אל הנחש וחי כי גלות מכפרת עון והפסוק אומר (ישעיה ה) לכן גלה עמי מבלי דעת ר"ל שאינם רוצים לידע שהם בגלות ואין מקבלים עול גלות עליהם אבל והביט אל לשון הרע שדיבר וזרקו אותו לנוקבא דתהומא רבא וכשיביט האדם באלו ענינים אזי וחי ואם קאי אקליפת נגה שצריכין ישראל להעלותה מן הקליפות וניצוצות הנידחות כלם יעלו לקדושה ודרך נגה (משלי ד) וארח צדיקים כאור נגה כשישראל מביטין למעלה ומעלים ניצוצות מן קליפותוהיה כל הנשוך מן (קהלת ד) דמעת העשוקים וחי. חטאנו כי דברנו בי"י ובך שגם שמא דא דאית בך כי משה כלול תרווייהו שם של אלקים מלא הוא שי"ן שורקת של ספר יצירה נשארו אתוון מ"ה של משה שהיא מילוי הוי"ה באלפין. ובתחלה אמר וידבר העם באלקים ובמשה חשבו שהקב"ה לאמר (שמות ז) ראה נתתיך אלקים לפרעה כי שם אלקים הוא כלול ביה ד' פעמים אלהי"ם בגימטריא משה וכל כוחות הדין באו ממנו: