פרשנות מצטטת על תהילים לז:כד

יפל. ענין נטיה ודוגמתו כי יפול לא יוטל (תהילים ל״ז:כ״ד):

הוטלו. הושלכו, ל' השלכה שאין לה תקומה כמו כי יפול לא יוטל (שם לז):

[לד] (ובב"ר פ' ס) ותפול אתרכינת, כמה דאת אמר, "כי יפול לא יוטל" (תה' לז כד) וכן ת"א "ואתרכינת" וכן פי' רש"י ז"ל, וכולם מורים על ההטייה שהטתה עצמה לארץ ולא הגיע עד הקרקע, והרמב"ן ז"ל טען ואמר ואין דעת אונקלס שהשמיטה עצמה מן הגמל לארץ, שא"כ היא נופלת מעל הגמל ממש, וכל לשון הרכנה הטיה לצד אחד בלבד, ועיין ברא"ם מה שכתב ע"ז, והרשב"ם פי' לצניעות, לפי ההיתה רוכבת כמו איש משום ביעתותא דגמלא, והרד"ק פי' שהשמיטה עצמה מעל הגמל ונפלה לארץ, ולקחה צעיפה וכסתה בו פניה, ואח"כ עמדה והרלב"ג פי' שירדה לארץ מעל הגמל בראותה יצחק, כי אמר לה העבד שהוא יצחק, ולקחה הצעיף ותתכס פניה לרוב צניעתה, והר"ש ן' מלך פי' הטעם מעל הגמל, כמו כי "גדול מעל שמים חסדך" (תה' קח ה) והרצון כי מעל הגמל אשר היא רוכבת עליו הטתה עצמה לצד אחד, להסב פניה דרך צניעות, והוא דעת הרמב"ן והרדי"א, ורע"ס פי' הכניעה ראשה בהיותה על הגמל לכבוד יצחק כמו "ויפול מעל המרכבה לקראתו" דנעמן (מ"ב ה כא):

ותפל. הִשְׁמִיטָה עַצְמָהּ לָאָרֶץ, כְּתַרְגּוּמוֹ וְאִתְרְכִינַת, הִטְּתָה עַצְמָהּ לָאָרֶץ וְלֹא הִגִּיעָה עַד הַקַּרְקַע, כְּמוֹ הַטִּי נָא כַדֵּךְ, אַרְכִינִי, וַיֵּט שָׁמַיִם (תהילים י"ח), וְאַרְכִּין, לְשׁוֹן מֻטֶּה לָאָרֶץ, וְדוֹמֶה לוֹ כִּי יִפֹּל לֹא יוּטָל (תהילים ל"ז), כְּלוֹמַר אִם יִטֶּה לָאָרֶץ לֹא יַגִּיעַ עַד הַקַּרְקַע: