נַ֤עַר ׀ הָיִ֗יתִי גַּם־זָ֫קַ֥נְתִּי וְֽלֹא־רָ֭אִיתִי צַדִּ֣יק נֶעֱזָ֑ב וְ֝זַרְע֗וֹ מְבַקֶּשׁ־לָֽחֶם׃
רמב"ן
וזכרת את כל הדרך וגו' יאמר כי תוכל לדעת שיש בעשיית המצות טובה שלמה ולא יהיה צדיק נעזב ומבקש לחם כי השם מפרנס אותך במדבר במעשה נס גדול בעבור לכתך אחר מצותיו וכבר פירשתיו בפרשת המן (שמות טז ד) טעם למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך התשמר מצותיו אם לא כי היה נסיון גדול להם שלא ידעו עצה לנפשם ויכנסו במדבר הגדול לא מקום לחם ואין בידם כלום מן המן אבל ירד דבר יום ביומו וחם השמש ונמס וירעבו אליו מאד וכל זה עשו לשמור מצות השם ללכת כאשר יצוה והשם היה יכול להוליכם בדרך הערים אשר סביבותיהם אבל הביאם בנסיון הזה כי ממנו יודע שישמרו מצותיו לעולם:
טוב הלבנון
יתבונן ממנו עניני אחריתו כי אדמתו היא נשמתו אשר נתן לו השם לעבדה ולשמרה בטהרה עד בוא עת פקודתה תצליח לשאת ענף ולעשות פרי בכרם ה' צבאות והמשכיל רואה כי עבודת נשמתו בלבד לא יכול להגיע למזונות גופו בעוד נשמתו באפו וכדרך שאמרו חז"ל כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה. לכן רואה לשכור עצמו לעסוק באיזה מלאכה או מו"מ באמונה כדי להחיות נפשו. ובעת שהוא נפטר מעבודה זו חוזר לשקוד על התורה ועל עבודת השם עד שיגיע למדרגת הצדיק. ואז עיני ה' דורשים אותו לתת לו הרוחה ולברך מעשה ידיו וכמש"ה (תהילים ל״ז:כ״ה) לא ראיתי צדיק נעזב. עד שיוסיף אומץ וטהר ידים לכבד את ה' מהונו ולהעלות נשמתו ממדרגה למדרגה עד אשר יזכה לחיי עולם הבא ולשכר נצחי ולנשמה יותר מעולה:
מגלה עמוקות
כי אני הכבדתי את לבו מי הוא לבו של פרעה הוי אומר הוא המלאך שלו כמ"ש בזוהר ע"פ (שמות א) ויאמר אל עמו שר של מעלה נתן כן בלב עמו וכמו שישראל לב שלנו הוא הקב"ה כמ"ש במדרש הקב"ה הוא לבן של ישראל פסוק (ירמיה ד) כי נגע עד לב"ך (תהלים עג) צור לבב"י וחלקי אלהים לעולם כן שרי או"ה לבן של או"ה ז"ש אני הכבדתי את לבו הוא שר של מעלה ואת לב עבדיו חיילין ומשיירין דיליה שהוא סוד רכ"ב מצרים דלעילא. למען שיתי אותותי אלה בקרבו על שר של מעלה ועז"א ויהפך לב"ב פרעה ואת לב עבדיו אל העם שנתהפך שר שלהם שהוא לבבו כי כמו שבכל אחד מישראל תקע מלאך אחד שנתלבשו ס' רבוא מלכים בס' רבות של ישראל כמ"ש (שמות ז) והוצאתי את צבאותי דלעילא את עמי בני ישראל ועלייהו אחמר (שם א) ונוסף גם הוא על שונאינו על אינון רתיכין דלעילא כש"ש מאות אלף לא אמר שש מאות אלא כשש שיצאו שם מאות ישראל עם כל אחד יצא מלאך דיליה ועלייהו קאמר תרין רתיכין מי ומי ההולכים והשיב בנערינו ובזקננו לך על אינון רתיכין (תהלים ח) עוללים ויונקים בסוד (שם לז) נער הייתי גם זקנתי וגו' ואח"כ חלוקה אחרת בבנינו ובבנותנו וגו':