פרשנות מצטטת על תהילים לז:לז

[א] בראשית חמש הן במקרא, וכלן סמוכים ודבקים למה שאחריהן, ואלו הן א) ברא' א' א', ב) ירמי' כ"ו א', ג) שם כ"ז א', ד) שם - כ"ח א', ה) שם מ"ט ל"ד וכן לעומתן מלת באחרית כי רבים המה בכתובים כלן סמוכים ודבקים, ולא כן ראשית ואחרית שתיהן יכונו בלא סמיכות כמו "ויש אחרית" (משלי כ"ד, י"ד) "קרבן ראשית" (ויקרא ב' י"ב) "כי אחרית לאיש שלום" (תה' ל"ז ל"ז) "וירא ראשית לו" (דברים לג כא) כי אם יש אחרית (משלי כג יח) "מגיד מראשית אחרית" (ישעי' מ"ו י') ובטלה טענת הח' ז"ל על רש"י ז"ל (רוו"ה):

ויקרא יעקב אל בניו: נראה שלא עמדו אצלו בעודו מדבר עם יוסף ובניו מפני כבודו. האספו: הכנסו, נאסף כמו נכנס ואסף כמו כנס. יקרא: כמו יקרה, כמו פן יקראנו אסון. באחרית הימים: בימים הבאים, בימים האחרונים, ויש אחרון שאחריו אחרון, כמו ואת לאה וילדיה אחרונים, וכל מה שאיננו ראשון נקרא אחרון, וכן מלת אחרית ענינה avvenire, כמו כי אם יש אחרית (משלי כ"ג י"ח) כי אחרית לאיש שלום (תהלים ל"ז ל"ז) ועיין ירמיה כ"ט י"א, ובמדבר כ"ד י"ד, ואין הכוונה כאן על ימות המשיח אלאל על כבוש ארץ ישראל וחלוקה, וכבר היו אנשים בין האחרונים מכחישי הנבואה שאמרו שלא אמר יעקב הפרשה הזאת, רק אחר כמה דורות נכתבה כגון Jo. Godofr. Hasse, Jo. Henr. Heinrichs. Jo. Severin. Vater והאחרון הכביד Jo. Cristoph. Friedrich (1811) שאמר כי נתן הנביא כתבה; וכבר הכו על קדקדם, Jo. Jac. Staehelin, Jo. Ernest. Cristoph. Schmid. Hensler (Basilea 1827) ואחריהם ראז'. אך כל משכיל יראה ויבין כי א"א להעלות על הדעת שאדם בימי דוד או אפילו בימי משה יתעורר להטיח דברים נגד שבט ראובן ושמעון, ובפרט נגד שבט לוי שכבר היה מקודש, ויאמר בסודם אל תבוא נפשי וגו', ארור אפם כי עז וגו' על מעשה ישן נושן שכבר נשכח, ויקובלו דבריו אשר בדה מלבו, ולא יתרעמו השבטים ההם וימחקו דבריו, אחר שלא היו הדברים ההם בקבלה אצלם מימות יעקב; ובפרט הכהנים בני לוי שהיו תופשי התורה, איך קיימו הדברים האלה בספר התורה, אם לא שכן קבלו מאבותיהם כי כן אמר להם יעקב אביהם בעת מותו?

פירוש המאמר הזה, אף על גב שבודאי האדם מקוה אל תכלית טוב, ו"אחרית לאיש שלום" (תהלים לז, לז), מכל מקום אין ראוי לאדם שיהיה בעולם הזה מתגאה, שמצד עולם הזה תקותו רמה. כי מה שהאדם נשמתו צרורה בצרור החיים, אין זה מצד העולם הזה, כי בעולם הזה נקרא 'אדם' על שם אדמה. ולפיכך אף אם יהיה לו אחרית ותכלית גדול, מכל מקום אין לו להתגאות בעולם הזה, שהוא בעל גוף רמה* ותולעה. ואם כאשר תפרד הנשמה מן הגוף יהיה לו אחרית, מכל מקום מצד עולם הזה שהוא נקרא 'אדם' על שם אדמה, אם אינו שפל רוח, הוא מתגאה בדבר שאינו ראוי לו.