פרשנות מצטטת על תהילים לח:ג

בקהלם אל תחד כבודי, באתכנשיהון למהך לא נחתית מן יקרי, ר"ל בהתאספם ללכת לא ירדתי מכבודי. ויש סוברים שט"ס הוא וצ"ל "באתכנשהון לכרך" אבל באמת אין צורך לזה, כי כוונתו לא לבד שלא הייתי בעצתם להרוג, אף בהתאספם ללכת שמה ר"ל לשכם לא תחד כבודי, וממלת. "נתתית" שָׁעַר המפקפק שהיה לפניו הנוסח "תרד" ברי"ש אבל גם לזה אין שום צורך, כי נוכל לומר שגם הוא סבר ששרשו "אחד" או "יחד" (כדעת בעל נתה"ש) וכוונתו שכבודו לא ירד וישרה עמהם ביחד או פי' "תחד" כמו "תֵּחַת" בחלוף דטלנ"ת, והוא מן "נחת" שהוראתו גם בארמית, גם בעברית "ירידה" כמו "ותנחת עלי ידך (תהלים ל"ח ג') ומה שהוסיף מלת "מן" אפשר שכוון לתקן שלא תקשה קושית המפרשים הלא "כבוד" הוא לשון זכר, ולמה בא עליו הפעל "תתד" בל"נ, לכן הוסיף מלת "מן" לבל יהי השם "כבוד" נושא המשפט כ"א שם הצדדי.

אריק חרבי - אריק תערי בהוצאת חרבי. וכן: כי חציך נחתו בי. על שם נחיתת דריכת הקשת הוא יורה החצים כדכתיב: ותנחת עלי ידיך. ונחתה קשת נחושה זרועותי לכך הוא קורא ירית החצים נחיתה.

יחת. ענין ירידה כמו חציך נחתו בי (תהילים ל״ח:ג׳):

ונחת קשת נחושה זרעתי. ונדרכה קשת נחושה על זרועי, שיש בי כח לדרכה, קשתות היו תלוים לדוד בביתו, והיו מלכי האומות באין ורואין אותן, ואומרים זה לזה: אתה סבור שהוא יכול לדורכן, אין זה אלא ליראנו, ודוד שומע ונוטלן ומכתתן לפניהם. ודריכת קשת לשון חית היא, וכן תהלים חציך נחתו בי:

ונחתה קשת נחושה זרועותי. ונחתה לשון דריכת קשת כמו חציך נחתו בי (לקמן לח) ופעל שלו נחת וכשמתפעל בא דגש ומחסר את הנו"ן ונחתה מגזרת ננחתה כמו נחר גרוני (לקמן ס"ט) מגזרת ננחר, כמו נחר מפוח (ירמיהו ו׳:כ״ט) נדף מגזרה ננדף עיני נגרה (איכה ג׳:מ״ט) כמו ננגרה, נתנה כמו ננתנה נגף מגזרת ננגף ואין לפותרו מגזרת חתה שהיה לו לומר נחתתה כמו מן עשה נעשתה מן ענה נענתה ד"א ונחתה קשת נחושה זרועותי חיית לשון דריכת קשת כמו חציך נחתו (לקמן לח) הנו"ן אינה יסוד בתיבה אלא כמו נחלו ונדרכה קשת נחושה על ידי זרועותי קשתות של נחשת היו תלויות לו לדוד בביתו ורואין אותם מלכי האומות ואומרים זה לזה אתה סבור שיש כח ביד דוד לדורכן אין זה אלא לייראנו והוא היה שומע ודורכן בפניהם: