פרשנות מצטטת על תהילים לח:ה

ויצילני מחרב פרעה. במדרש שוחר טוב שנהפך החרב מעל צווארו של משה שנעש' צווארו שיש ונהרג קסטיני באותו חרב לקיים קרא (תהלים לז) חרב פתחו רשעים לנו וגו' חרבם תבא בלבם הנדרש על קין והבל שהם עתה ברזא דגלגולא שיתרו היה חבר הקני נפרד מקין ז"ש למשה א"ני ח"ותנך י"תרו שרמז לו בראשי אתוון גם קין השיב על ששמע מתן תורה ובא באומרו להקב"ה (בראשית ד) השומר אח"י אנכי ר"ל שיקיים י' דברים שמתחילין באנכי וכי קבל הבל התורה גם דבור אנכי כנגד לאתרצח ז"ש הקב"ה (שם) קול דמי אחיך צועקים אלי ר"ל שהראה לו הקב"ה שקשה עונשן של רציחה כעונש ע"ז ז"ש קול דמי אחיך שהוא ענין לא תרצח צועקים אלי ר"ל שקול קטרוג של דמי אחיך דמקטרגים צועקים כ"כ כמו אותו עון שמגיע אלי והוא עונש אנכי שהיא ע"ז לכן עשה תשובה ואמר (שם) גדול עוני מנשוא מאחר שהרציחה הוא נוגע לעונש ע"ז אין הפרגוד ננעל בפניהם (ישעיה סה) העם המכעיסים אותי הם על פני תמיד גם על עונש רציחה אמר דמי אחיך צועקים אלי דייקא בלי פרגוד ובלי שליח. רזא דמתניתין (ב"ק כב) הכלב והגדי שקפצו מראש הגג למן היום שבא נחש והטיל זוהמא בחוה שהיה קין משורש נחש (שם טו) יצא צפ"ע זה קין וכמ"ש קין גדול עוני מנשוא מלשון נשואין שנשא הנחש את חוה כמ"ש (בראשית ג) הנחש השיאני מלשון נשואין מאותן נשואין נעשה עונו גדול כמ"ש בזוהר (שם ד) נע ונד תהיה בארץ עון נ"ד שעונו היה שבא נחש על חוה ונעשית ממנו נדה נע מסמאל נד מלילית והוליד אד"הר (ויקרא יט) ערלתו את פריו את הטפל לפריו שהוא הקליפה שנקראת שומר לפריו ועז"א קין כתמיה קיימת השומר אחי אנכי ר"ל אנכי הוא שומר של אחי שהוא אבי כנען והכנעני אז בארץ כדרך הקליפה שהיא קודמת למוח ולפי שמזווג זה של נח"ש תרין גזרין דדינא התקועין בנחש שור חמור נזדווגו יחד ומחציפותא דלהון נפיק כלב לכן כשהולידה חוה מן נחש הבן הראשון נקרא כלב שנפיק מזווג תרין אלין והבל נקרא גדי (בראשית לח) אנכי אשלח גדי עזים מן הצאן וכה"א אצל יעקב (שם כז) שני גדיי עזים טובים לן ולבנן שקפצו מראש הגג הוא א"הר שנקרא ראש לכל הגאים שבעולם כי אדם מתגאה על ג' גאים שהם מרומזין במלת (בראשית ד) גדול עוני מנש"א ר"ל עוני כ"כ גדול עד שמרוב העון כמשא כבד יכבדו ממני שהחיות שנושאים את הכסא מזיעין מרוב הכובד שמתישין כח של חיות ז"ש אדם (תהלים לח) כי עונותי עברו ראשי כמשא כבד יכבדו החיות (ירמיה כג) נ"הר ד"ינור יוצא על ראש רשעים יחול וז"ש מאותה הזיעה עונותי עברו על ראשי שמזיעין מכובד המשא שהם יכבדו החיות מני נרמז בו במלת נש"א נ"שר ש"ור א"ריה ואדם גדול על כלם ועתה גדול עוני השנים אלו כלב וגדי קפצו מראש הגג:

אַף חֹבֵב עַמִּים כָּל קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ וְגוֹ׳. יֹאמַר שֶׁאַף בִּזְמַן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַרְאֶה חִבָּה אֶל הָעַמִּים, מִכָּל מָקוֹם אֵין דּוֹמָה חִבַּת יִשְׂרָאֵל לְחִבַּת הָעַמִּים, כִּי ״כָּל קְדֹשָׁיו״ הַיְנוּ יִשְׂרָאֵל, קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה׳ (ירמיה ב ג) הֵם ״בְּיָדֶךָ״, מֻשְׁגָּחִים מִיָּדְךָ יִתְבָּרַךְ, כִּי לֹא מְסַרְתָּם אֶל הַנְהָגַת הַמַּעֲרָכָה. ״וְהֵם״, דְּהַיְנוּ הָעַמִּים, ״תֻּכּוּ לְרַגְלֶיךָ״, כִּי הֵם מְסוּרִים אֶל הַמַּעֲרָכָה אֲשֶׁר תַּחַת רַגְלָיו יִתְבָּרַךְ. וְהַדִּין נוֹתֵן זֶה, כִּי הָאֻמּוֹת נִדְמֶה לָהֶם לְמַשָּׂא וָטֹרַח דְּבַר ה׳, זֶהוּ שֶׁאָמַר: ״יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ״, שֶׁכָּל דְּבָרֶיךָ יִשָּׂא, כִּי כְמַשָּׂא כָבֵד יִכְבְּדוּ מֵהֶם (תהלים לח ה). אֲבָל יִשְׂרָאֵל אֵינָן כֵּן, אֶלָּא ״תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב״, אַף עַל פִּי שֶׁצִּוָּה לָנוּ מֹשֶׁה לְאוֹתוֹ דּוֹר, מִכָּל מָקוֹם הִיא מוֹרָשָׁה לְכָל קְהִלַּת יַעֲקֹב שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר, כֻּלָּם קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶם לְהוֹרִישׁ וּלְהַנְחִיל אֶת הַתּוֹרָה לִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם. וְכָל זֶה מוֹרֶה עַל הַהֵפֶךְ, שֶׁאֵין דְּבַר ה׳ עֲלֵיהֶם לְמַשָּׂא, אֶלָּא קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם בְּשִׂמְחָה לַעֲשׂוֹתוֹ.

עם כבד עון. כבד שם התאר בסמיכות, והוא אחד עם כְבַד (שמות ד' י'), וכמהו מן עָרֵל עֲרַל שפתים (שם ו' י"ב) ועֶרֶל לב ועֶרֶל בשר (יחזקאל מ"ד ט') (ראב"ע). ודע כי משקל שוא ותנועה (פְעַל, פְעֵל, פְעֶל פְעֹל) ומשקל סגול בטעם למעלה (פֶעֶל, פֵעֶל, פֹעֶל), אחד הם, אלא שהראשון יותר קדמון, ונשאר בלשון ארמית (כגון גְבַר, קְשֹט), והשני מאוחר ממנו, והוא מיוחד ללשון הקדש (גֶבֶר, קֹשֶט), ועל המעט הוא שיבטאו בלשון הקדש במשקל הראשון, כגון עם גְבַר תמים (תהלים י"ח כ"ו). והנה המלות כִזְרַע גד (במדבר י"א ז'), חֲדַר משכבך (שמות ז' כ"ח), הֲבֵל הבלים (קהלת א' ב'), בִגְדֹל זרועך (שמות ט"ו ט"ז), ואל גְבֹהַּ קומתו (שמואל א ט"ו ז'), שהן נראות זרות, והיה משפטן זֶרַע חֶדֶר הֶבֶל גֹדֶל גֹבַהּ, אינן אלא על המשקל הקדמון. ודע כי בבוא שם התאר סמוך לשם דבר, הכוונה לומר כי נושא המאמר הוא בעל התאר ההוא מצד החלק ההוא שיש בו (הרמוז באותו שם דבר) שהוא בעל התכונה ההיא (הרמוזה באותו שם התאר). כגון יפה מראה . הכוונה יפה מצד מראהו שהוא יפה, נקי כפים ובר לבב. נקי בבחינת כפיו שהן נקיות ובר בבחינת לבו שהוא בר, ועל הדרך הזה תמימי דרך, ישרי לב, שפל רוח, קשה עורף, טמא שפתים, כבד פה וכבד לשון, וזולתם רבים. וכן כאן עם כבד עון. עם שהוא כבד מצד עונו שהוא כבד, ואין הכוונה על גודל עון אחד מיוחד, אלא על רבוי העונות, כטעם כי עונותי עברו ראשי כמשא כבד יכבדו ממני (תהלים ל"ח ה'), וכן בישעיה (כ"ד כ') וכבד עליה פשעה ונפלה ולא תוסיף קום, כאלו הפשע משא כבד המפיל את נושאיו. ומצאנו עון ופשע אמורים בלשון יחיד על דרך שם כולל, והכוונה עונות הרבה, כמו כי לא שלם עון האמורי (בראשית ט"ו ט"ז), פן תספה בעון העיר (שם י"ט ט"ו), העם היושב בה נשוא עון (ישעיהו ל"ג כ"ד), והגד לעמי פשעם (שם נ"ח א'), ולשבי פשע ביעקב (שם נ"ט כ'), ורבים כן. והנה אחר שאמר גוי חוטא, הוסיף שעונותיהם רבים מאד, עד שיכבדו עליהם כמשא כבד.

אם תטיב שאת אני מוחל לך על עונותיך. שאין שאת האמור כאן אלא לשון מחילה כמה דתימא שא נא ואם לאו חטאו של אותו האיש גדוש ומגודש. ס"א כלומר יתמלא סאתו ושאת לשון סאה דבר שיש בו משא כמה דאת אמר (תהילים ל״ח:ה׳) כי עונותי עברו ראשי כמשא כבד יכבדו ממני ע"כ: