פרשנות מצטטת על תהילים לח:ו

פירוש המונח "הבאיש" אינו נהיר. ברור מההקשר שהבאשת ענבים דומה להבחלת התאנים. הבאשה נזכרת תכופות, ובדרך כלל הכוונה למצב שבו הפרי (ענבים או פרי אחר) נרקב. נראה שכאן הכוונה לשלב אחר שניתן לשחזרו מתוך ההקשר. מקור הביטוי אינו ברור¹⁷אין ל"באש" כאן קשר לשורש "באש" שמשמעו ריקבון, ראו שמות טז כד; תהילים לח ו; משנה, תרומות פ"י מ"ב והופעות רבות נוספות. , אבל משמעותו ברורה. הירושלמי מסביר: "הענבים והאבשין משיבאישו – רבי זעירא בשם רבי יסא, משיקראו באישה. רבי אייבו בר נגרי רבי תנחום בר עילאי בשם רבי נחום בר סימאי, והוא שתהא חרצנה שלהן נראית מבחוץ" (מח ע"ד). אם כן, באישה היא המצב שבו הקליפה שקופה והחרצן נראה בתוכה. לענב כזה קוראים "באישה". במדרש התנאים: "הבוסר משגרע אוכל בו פיתו בשדה, הבאיש כונס לתוך ביתו, וכן כיוצא בו, ושאר שני שבוע חייבים במעשרות" (ספרא, בהר פרק א הי"ג, קו ע"ד). במסכת שביעית נזכר מונח אחר כמועד להבשלת הפרי: "מאימתי אוכלין פירות האילן בשביעית, הפגים משיזריחו. אוכל בהם פתו בשדה. ביחלו כונס לתוך ביתו, וכן כיוצא בהם בשאר שני שבוע חייב במעשרות" (פ"ד מ"ז). אם כן, ה"הזרחה" של משנת שביעית היא התהוות הגרעין, וה"הבאשה" היא שלב מתקדם יותר, כפי שהסברנו. לעניין שביעית מופיעות שתי הגדרות אחרות: "משהביא מים" (שביעית פ"ד מ"ח) או "משיגרעו" (שם מ"י). כפי שפירשנו שם שתי המידות אחת הן, וכנראה "הבאישו" היא מידה קרובה.

ימקו - מן נמקו חבורותי, כמו: מן נסע יסעו.

ימקו. לְשׁוֹן הֲמַסָּה, כְּמוֹ יִמַּסּוּ, וְכָמוֹהוּ "תִּמַּקְנָה בְחֹרֵיהֶן" (זכריה י"ד), "נָמַקּוּ חַבּוּרֹתָי" (תהילים ל"ח):