ח֥וּשָׁה לְעֶזְרָתִ֑י אֲ֝דֹנָ֗י תְּשׁוּעָתִֽי׃
מגלה עמוקות
ויקרא לה נב"ח. "נוגה "ברק "חניתך "נחמיה "בן "חכלי' "נחמיה "בן "חושיאל כדרך שהקריבו מילואים (מנחות מג) בימי נחמיה ובימי עזרא כן יקריבו מילואים לע"ל בימי משיח בן יוסף שהוא נחמיה בן חושיאל (תהלים לח) חושה לעזרתי י"י תשועתי נרמז בו גואל (ישעי' ח) למהר שלל חש בז למתק קליפת נגה שנקרא' (ויקרא יט) מאזנ"י צד"ק בגימ' בר"ק שבמ"ה (יחזקאל ט) ש"שה ב"אים מ"דרך ה"צפון "שור "בור "מבעה "הבער (דברים ד) "בעבר "הירדן "מזרחה "שמש ובקדושה (שיר ו) לערוגת 'ה'ב'ש'ם:
מנות הלוי
ויקראו. כתב החכם הנזכר וז"ל כאן כתוב בחדש השלישי ובהמן כתיב ויקראו סופרי המלך בחדש הראשון ובהמן כתיב ביד הרצי' לבד וכאן כתיב ביד הרצים בסוסים רוכבי הרכש האחשתרנים בני הרמכי' להגיד כי בעבור שהזמן קצר לשלוח הספרים אלו למלכות הגדול הזה שאגרות אלו יתאחרו ג' חדשים לאגרות המן ולא עוד אלא שהיה צריך כאן זמן יותר גדול משל זמן שהיו צריכים היהודים להכין ולזרז עצמם מתחלה להלח' עם אויביהם אבל בהמן לא היה צריך הכנה מקודם שלא היה שם מלחמה ע"כ מיהר מרדכי ובעת ההיא עצמה שנתן המלך הרשות קרא את סופרי המלך מה שלא עשה כן המן עוד הוסיף מרדכי שהרצים ירכבו בסוסי' רוכבי הרכש שהוא מין סוסי' קלים המרוץ ביותר או כמ"ש ר"א שהם סוסי' מעולי' ונבחרי' מרכוש המלך שאין כמוהם ונשלחו ג"כ ביד הרוכבי' בפרדי' בני הסוסיאות כי הם חזקים ומתמידים מאד בהליכה בלי שום עייפות אכן המן לא הוצרך לכל זה וגם שרצה מרדכי לבשר טוב לכל היהודים היושבים בכל המדינות ולקצר ולמעט צערם בכל מה שאפשר והגיד הכתוב שבחו של מרדכי כי בכל צרתם לו צר וראה עוד כי בהמן כתיב ויכתב נכתב ונחתם ונשלוח כי מרוב גאותו וגסותו הכל היה ע"י שליח לא שלח ידו בשום דבר אמנם מרדכי ויכתוב ויחתום וישלח הוא בעצמו ולא ע"י שליח כי מצוה רבה כזו רצה יהיו כל פרטיה על ידו, הרכש האחשתרני' פי' הרכש הפרדים והאחשתרנים הנפרד שהוא אחשתרן מלה מורכבת חש תר כי האל"ף נוספת כאל"ף אזרוע א' אגרוף אתמול והנו"ן ג"כ כמו גרגרן שקרן ישרן עצלן וחש מלשון (תהלים ל"ח כ"ג) חושה לעזרתי (שם קי"ט) חשתי ולא התמהמהתי תר מלשון התרים מתור בארץ ר"ל ממהר בהליכתו ביותר ומסבב את הארץ והמלה בכלל תאר ששלח הספרים ביד הרצים בסוסים וביד רוכבי הפרדים. והענין הפרדים הממהרים ללכת בני הרמכים פר"א שכל פרד שאביו חמור ואמו סוסיא הוא יותר טוב מאשר הוא אביו סוס ואמו אתון ולכן אמר בני הסוסיאות, ויכתב ככל אשר צוה מרדכי אל היהודים הנה עיקר הכתב היה אל היהודים והוא מה שפי' אשר נתן המלך ליהודים וגו' וכתב אל האחשדרפנים והפחות כדי שלא ימחו ביד היהודים. והפחות השרש פחת והנפרד יקרא פחת א"כ חסר במלה זו תי"ו השרש כאלו אמר והפחתות ולדעת ר"א השרש פחה וכן יקרא הנפרד ומ"ש פחת יהודה בתי"ו הוא לפי שהוא סמוך והרבים יקראו פחות כי התי"ו סימן הרבים ואמר הרב כי מלת פחם הכתוב בעזרא אינו שם התואר קונדאד"ו בלעז אבל המ"ם סימן הרבים וחסר תי"ו כאלו אמר פחתם פחתים רבים וכן חסר תי"ו בפסוק (משלי ז' ח') עובר בשוק אצל פנה כמו פנתה. להשמיד ולהרוג ולאבד שיעמדו עליהם להציל עצמם מג' גזרות הללו והמשכים להשמיד ולהמיר דת היהודים ישכימו עליו ועשו לו כאשר זמם וכן להרוג וכן לאבד והנה ג"כ להשמיד שנאמר ועמי הארץ מתיהדים ובפירוש אחר לא נודע למי מצאתי כתוב וז"ל, הסבה שפרט כאן כל זה שאמר אל שרי המדינות אשר מהודו וכו' מה שלא אמר כן למעלה בספרים אשר שלח המן וכו' הוא כי כוונת מרדכי היה לפרסם הרבה הספרים ולזה שלח לכל העיירות והכפרים והכרכים ולכל מקום ומקום שלח שני ספרים הא' לשר אותה המדינה, הב' אל המון העם אשר בעיר ההוא ולז"א ראשונה ושרי המדינות אשר מהודו ועד כוש וגו' ואמר אח"כ מדינה ומדינה ואמר ששלח אותם הספרים ביד הרצי' וכו' לפי שכוונת ב' ספרי' היה אם אפשר שיגיעו אלי הספרים אל המדינות ראשונה מהספרים אשר שלח המן וזכר כי באותם הספרים היה כתוב בהן להקהל ולעמוד על נפשם וכו' שכל מי שיצר אותם שיהיה להם רשות לעמוד על נפשם. והה"ר יהודה בן שושן ז"ל כתב וז"ל ויקראו ספרי המלך. הנה עברו באמצע שני חדשים וימי' מספר כי בי"ו בניסן שנתלה המן נעלה מרדכי ואז ותוסף אסתר ותדבר ואמר המלך לכתוב ולא ידעתי למה. נתאחר הרבה חדשים וימים עד שאפשר לומר כי המלך נתיאש מלדבר כלל בהשבת הספרי' בטענה נמרצת כי אמר בלבו כי דיו שנתן ביתו לאסתר ועשה מרדכי משנה אשר אחרי הפעל הזה מי הוא ערב אל לבו להציק שום איש יהודי ועתה היא גם מרדכי שתקו בראותם כי יש זמן אחר זמן ולא ענו עוד עד עת בא דבר אסתר עם המלך ובבואה לפניו אחר זמן הוסיפה ובכתה והוא השיבה כאשר עם לבבו מתחלה הנה בית המן נתתי ואתם כתבו ולא חשש להודיע זמן דבר זה של ותוסף אסתר ותשובתו עד גמר הדבר והוא כשנקראו סופרי המלך ויכתב ככל מה שצוה מרדכי אל כל הגדולי' ואל כל היהודים ופי' כי נסח מה שנכתב היה בשם המלך אני המלך מצווה כך וכך וכו' ומנוסח האגרות הוא אשר נתן המלך ליהודים להקהל ולעמוד על נפשם כלומר שמפני שהיהודים הם בטלים בששים או במאות ואלפים הוצרך להזהיר שידעו להזהר עוד להקהל ולעמוד על נפשם בבואם להשמיד להרוג ולאבד את כל חיל עם ומדינה הצרים אותם ושללם לבוז ולבי אומר לי כי על עם עמלק בייחוד הורשו לא על כל עם מדינות המלך כי איך ישוער שכל העמים יתפייסו בנך ואף כי גדול כח הנס וזכיתי למצוא כסברתי זאת בתרגום המגלות ולפי שכבר אפשר שהספרים הם אל היהודים ואל השרי' והסגני' שיעזרו אל היהודים ולא ימחו בידם ולא שיעבירו קול ברחובות קריה ולכן חזר ואמר כי פתשגן הכתב כלומר ספור הכתב או ביאורו הוא להנתן דת בכל מדינה גלוי לכל העמים והדת היה להקהל ולעמוד על נפשם ולהיותם עתידים להנקם מאויביהם וז"ט ולהיות בוא"ו התוספת מבלי תוספת.