פרשנות מצטטת על תהילים ל:ד

והכל ממך לדרוש. פי' והכל ממך וברשותך לדרוש כן מפסוק שאמר דוד בעצמו בספר תהלים. אף שדרש זה הוא תמוה לפי עיני אדם. מ"מ אמת הוא שהרי דוד אמר חייתני מירדי בור. ולפ"ז הוא דאמר שלמה אל תשב פני משיחך פירושו אל תשב פני משיחך דהוא קיים קדמך כדאיתא בקהל"ר:

ומשלמי רעה תחת טובה ישטנוני תחת רדופי *) טוב: עתה יספר איך שנאים אותו בחנם: כי היה מן הדין שיאהבו אותי, כי אני הטיבותי להם והם ישלמו לי רעה תחת טובה. ולא אדע דבר למה ישטנוני, אם לא שמקנאים בי שאני רודף הטוב והם רודפים הרע, לפיכך ישטנוני. ומלת רדפי כתובה רדופי, רוצה לומר: שהטוב רדופי שאני רודף אחריו, וקרי רדפי והוא מקור על הפועל, ונמשכה הרי"ש בטעם כמו מיורדי בור (תהלים ל ד).

אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מְחֹל לִי עַל אוֹתוֹ עָוֹן. אָמַר לוֹ: מָחוּל לָךְ. אָמַר לוֹ: עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת בְּחַיַּי. אָמַר לֵיהּ: בְּחַיֶּיךָ אֵינִי מוֹדִיעַ, בְּחַיֵּי שְׁלֹמֹה בִּנְךָ אֲנִי מוֹדִיעַ. צריך להבין למה לא רצה הקב"ה להודיע בחייו? ונראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל (עבודה זרה דף ה.) לא היה ראוי דוד לאותה מעשה אלא חטא להורות תשובה ליחיד, ופירש הגאון מוהר"י ז"ל בי"ד מנא ליה דלא היה ראוי לאותה מעשה? ותירץ דאמרו רבותינו ז"ל כיון שעברו רוב ימיו של אדם ולא חטא שוב אינו חוטא, דכתיב (שמואל א' ב, ט) רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמֹר, והוא חי ע' שנה ובא לירושלים בן ל"ז שנים ומעשה דבת שבע היתה אחר שמלך בירושלים וכבר עברו רוב ימיו ואיך חטא? אלא ודאי להורות תשובה! עד כאן דבריו יעוין שם. ולכן אם בחייו יודיע עדיין יליזו שפתים לומר אף על פי שנודע עתה שמחל לו אך עם כל זה יותר היה טוב ונאה לו אם לא היה חוטא מעיקרא! ואם נאמר להם לא כן אלא חטאו היה בו צורך תיקון העולם להורות תשובה יאמרו מנא לן? ואם נאמר דהרי עברו רוב ימיו וכמו הוכחה הנזכר לעיל, יאמרו שמא יחיה שמונים שנה ויותר ועדיין לא עברו רוב ימיו, לכך המתין לו הקב"ה לברר מחילתו אחר פטירתו, דאז בעת שתתברר מחילתו יהיה נודע דעברו רוב ימיו כשהיה ענין בת שבע, ואז בעת ההיא בטל מעליו לזות שפתים הנזכר. ונראה לי דנבואה נזרקה בפיו של אדונינו דוד המלך ע"ה שאמר עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת בְּחַיַּי, שבאמת מצד החיים שלו נעשה לו אות לטובה לזכותו. ועוד נראה לי בס"ד טעם שרצה הקב"ה להראות אות טובתו בבנין בית המקדש, מפני שהוא נצטער עליו שרצה לבנותו ואויביו היו מרננים לומר לא זכה לבנותו מפני שלא היה ראוי חס וחלילה, ובאמת אינו כן אלא אדרבה מפני שהיה צדיק גדול אם היה בונהו לא היה נחרב! וצריך שיחרב בשביל טובת ישראל, לכך עשה לו בבנין הבית בארון שהוא עיקר, שבו תהיה השראת שכינה בבית המקדש לא יהיה נכנס שם אלא בעבורו. אמנם באמת אנחנו רואין אף על פי שאמר לו הקב"ה בְּחַיֶּיךָ אֵינִי מוֹדִיעַ עם כל זה קיים לו אֲרֶשֶׁת שְׂפָתָיו שבקש עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת בְּחַיַּי, לקיים מה שנאמר (תהלים כא, ג) תַּאֲוַת לִבּוֹ נָתַתָּה לּוֹ וַאֲרֶשֶׁת שְׂפָתָיו בַּל מָנַעְתָּ סֶּלָה, דאמרו רבותינו ז"ל במדרש רבא (פרשת וארא פ"ח) בשעה שהכניס שלמה הארון לא יכול להכניסו וכו' מה עשה שלמה הביא ארונו של דוד לבית המקדש ואמר (דברי הימים ב' ו, מב) הֳ' אֱלֹהִים אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶיךָ זָכְרָה לְחַסְדֵי דָּוִיד עַבְדֶּךָ, א"ר ברכיה בשם רבי חלבו באותה שעה חייה דוד, שכן אמר (תהלים ל' ד') הֳ' הֶעֱלִיתָ מִן שְׁאוֹל נַפְשִׁי חִיִּיתַנִי מִיּוֹרְדֵי בוֹר, עיין שם. ונראה הטעם דחיה דאיך יכניסו ארון מת לבית המקדש, וכיון דחיה פרחה טומאה, וכמו שאמרו בגמרא דשאלו לרבי יהושע בן השונמית מהו שיטמא א"ל מת מטמא ואין החי מטמא, ואיך שיהיה אותה שעה שנעשה האות הוא היה חי, ואם כן שפיר נתקיימה דבריו שבקש עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת בְּחַיַּי, ומה שאמר לו הקב"ה בְּחַיֶּיךָ אֵינִי מוֹדִיעַ היינו בְּחַיֶּיךָ אלו אבל בְּחַיִּים החדשים שיבואו לו אין הכי נמי יהיה האות לטובה.