פרשנות מצטטת על תהילים מא:ה

כי אנפת בי. אע"פי שאנפת בי, כמו רפאה נפשי כי חטאתי לך (תהלים מ"א ה'):

ואחר ההצעה הזאת נבא אל ביאור המאמר אשר היינו בו כי כנגד דבר הע"א אמר משה רבנו הזהירנו בתורתו וכו' והדבר כמלעיג עליהם כי אם צוה אחשורוש על הדבר יש גדול ליהודים ממנו הוא משה אדוננו ע"ה ועל כן לא אמר מפני שכתוב בתורה. וכנגד דבר המן אמר חדלו לכם מן האדם וכו' אם שיכוין להמן כי במה נחשב הוא כדבריהם בגמ' דברכות (פ"ג) כאלו עשאו במה, ותהיה הכוונה בו כי עכ"פ נשמה באפו אעפ"י שעושה עצמו במה, ותיבת כי לפי זה אעפ"י כענין (תהלים מ"א ה') רפאה נפשי כי חטאתי לך ורבי'. אמר כי אעפ"י שהוא עושה עצמו ע"א נשמה באפו ותצא ממנו כי הילודים למות, ואם שיכוין לאחשורוש ואמר כי אף אם הוא מלך אינו נחשב לכלום אחרי שנשמה באפו ע"ד (ישעיה י"א כ"ב) מי את ותראי מאנוש ימות ואפשר שהיה מהפלגת הלעג עליהם שכיון למה שנמצא בספר הזוהר כי מי שלא שמע ולא ענה ברכו את ה' אין הנפש מתיישבת בתוכו רק היא עדיין באפו, והורה בזה כאלו הוא כ"כ מעותד אל ההפסד עד כי כפשע בינו ובין המות, והורה זה במ"ש אשר נשמה באפו כלומר מעותדת לצאת ממנו איננה מתיישבת בתוכו. וביען היתה כוונת מרדכי לקדש שם שמים לכפר על כל הקהל כאשר נכפל למעלה לכן אמר אמרו ליה ונגידו ליה, ואם הגירס' היא כך אפשר שיהיה כענין נגד שמא. אמרו לו והמשיכו הדבור בענין כלומר אל תהיו מקצרים ועולים רק אמרו אליו כל אשר אמרתי אליכם כי דברים עוד עברו ביניהם כמוזכר בדבריהם בילקוט (סימן תתרנ"ד) עם שבמדרש רבתי דאחשורוש (פרש' י') באו בסגנון אחר, אמרו בילקוט ז"ל אמרו לו והרי מצינו אבותיך שהשתחוו לאבותיו שנאמר וישתחו ארצה ז' פעמים אמר להם בנימין אבי במעי אמו היה ולא השתחוה ואני בן בנו שנאמר איש ימיני וכשם שלא כרע אבי כך איני כורע ואיני משתחוה ע"כ, ואני שמעתי דבר זה בטוב טעם ודעת, והוא כי תיבת באומרם כתובה בבי"ת וקרינן בכא"ף, הם כ"ב השתחויות ז' מיעקב, ד' מד' נשים, י"א מהשבטים הרי כ"ב. קשה לי השתחואת דינה ואין לומר שלא השתחוה שהיתה קטנה כי תכף בבואה לשכם יצאה לראות בבנות הארץ, י"ל עם מה שאמרו ז"ל ואת אחד עשר ילדיו ודינה היכן היתה נתנה בתיבה ונעל בפני' שלא יתן בה עשו עיניו, אמרו לו הנה אבותיך השתחוו לו כ"ב השתחויות, אמר להם בנימין אבי לא השתחו' שבמעי אמו היה. ואמרו ויגידו להמן הטיב לראות הה"ר יצחק הכהן ז"ל כי לא הגידו זה בדרך איבה ושנאה אלא לראות היעמדו כלומר אם יש להם העמדה וקיום ואם היא טענה אומר כי הוא יהודי או אם גם מצות המלך הוא אעפ"י שיעברו על דת, ואני אומר לראות היעמדו דברי מרדכי אשר הוגד להם כי מה שלא השתחוה הוא מפני שהוא יהודי או אם עושה זה בגאוה וגודל לבב וזה יראה בהגיד הדבר להמן ואין ספק כי המן יתבע עלבונו אם ע"י אם ע"י המלך ואם הדבר הוא מפני שהוא יהודי יהרג ואל יעבור. ואם הוא מגאוה וגודל לבב בדברו אליו המלך או המן קשות או רכות יכרע וישתחוה, ויראה היות דעת רש"י ז"ל מ"ש הכתוב היעמדו דברי מרדכי האו' שלא ישתחוה עולמית כי הוא יהודי והוזהר על זה ע"כ, והדבר מבואר. ומור' גם היא יורה אמתת דברי במה שכתבתי בפסוק ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה שקבל עליו שלא לכרוע עולמית. והה"ר יוסף גאקון ז"ל כתב וז"ל ואחשוב כי מרדכי נמנע מסגוד לרשע בג' השקפות. הא' כפי אומרם ז"ל שהיה לו צלם בבגדיו והדין נותן שיהרג ואל יעבור. הב' כי בטח בחסד אל וברית כרותה לזרע רחל כי כל עוד שיזדווג זרע עמלק אליהם יפול ברעה. הג' כי מחיצת דרך ארץ כשיודע הדבר למלך הנה אזי יודיעהו איך הוא אומן המלכה אם לא נודע שנלקחה מביתו וכ"ש אם נודע כי זה דעתי ולכן מנוהו מיושבי שער המלך, ואין ראוי שאומן המלכה ישתחוה לשום אדם זולת למלך ולגבירה כי זה הוא כבוד למלך ואינו עובר על דעתו ואם יביאנו ההכרח אז יגיד מה הוא לה כי הוא עצמו ובשרו להיותו חס על כבוד המלך לא השתחוה לו, ואמנם לעבדי המלך דחה מרדכי בתשובה חלושה באומרו אשר הוא יהודי גם כי היא הסבה היותר חזקה אשר הוא בטח בה בחסד אל כדי שיודע הדבר להמן, ואם יתגרה בו אולי יהיה סבה לטורדו מן העולם ולמחות את שמו, ואמנם לא נתן אל לבו מרדכי שיתגרה עם כל ישר' כי אם עמו לבדו וכשראו עבדי המלך כי מרדכי תואנה מבקש להתגרות עם המן, ובודאי הגיד להם הסבה כי כאש' אבותיו נפלו ביד אבות מרדכי גם הוא יפול כי לא טוב הוא מאבותיו מקנאת' אותו הגידו לו לא לתכלית שיבא נזק למרדכי אבל לראות היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם כי מצד היותו יהודי נפול יפול לפניו והוא ג"כ המכוון מאתם, עכ"ל וגם הוא נכון:

וטעם כי לי כל הארץ דבק עם מכל העמים, כמו כי לי כל עמי הארץ, וזהו ואבדיל אתכם מכל העמים להיות לי, ורבי מרינוס אמר, כי פי' כי לי כל הארץ אעפ"י כי שלי כל הארץ וכמוהו לפי דעתי כי עם קשה עורף הוא (למטה לב ט) רפאה נפשי כי חטאתי לך (תה' מא, ה):