פרשנות מצטטת על תהילים מא:ו

באומרים לי בית ה' נלך. והלא בימי דוד עדיין לא היה בית ה' אלא שאמרו בכוונה שימות דוד ויבנהו שלמה ונלך אז בבית ה' ועל זה אמר דוד עם כל זה שמחתי בזכרון בנין בית המקדש. ויתכן שהכוונה על מ"ש בתהלים מ"א ו' אויבי יאמרו רע לי מתי ימות ואבד שמו ואמרו כן בשעת חליו ועל זה השיבו כי ימלאו ימיך אע"פ שאתה חולה לא תמו' קודם עתך שלא כדברי שונאים אעפ"י שימיך מעכבים בנין בית המקדש שימיך יקרים מבנין בית המקדש ולמה ודורש עפ"י מדה י"ז על שכתוב ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו וכתיב עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח היינו ביהמ"ק שכתוב עליו הטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים אז תחפוץ זבחי צדק אז יעלו על מזבחך פרים והצדקה והמשפט שאתה עושה יקרים מהם. ואע"פ שאין הפסוקים כתובים יחד כ"א זה בתהלים וזה במשלי זהו כח מדה י"ז שהענין המבואר בהם ממשיכים ומקרבם יחד:

גד גדוד יגודנו. כֻּלָּם לְשׁוֹן גְּדוּד הֵם, וְכָךְ חִבְּרוֹ מְנַחֵם; וְאִם תֹּאמַר, אֵין גְּדוּד בְּלֹא שְׁנֵי דַּלְתִי"ן, יֵשׁ לוֹמַר גְּדוּד שֵׁם דָּבָר צָרִיךְ שְׁנֵי דַּלְתִי"ן, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ תֵּבָה בַּת שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת לִכְפֹּל בְּסוֹפָהּ, וְאֵין יְסוֹדָהּ אֶלָּא שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, וְכֵן אָמַר כַּצִּפּוֹר לָנוּד (משלי כ"ו), מִגִּזְרַת שָׂבַעְתִּי נְדֻדִים (איוב ז'), שָׁם נָפַל שָׁדוּד (שופטים ה'), מִגִּזְרַת יָשׁוּד צָהֳרָיִם (תהלים צ"א), אַף יָגֻד, יְגוּדֶנּוּ וּגְדוּד מִגִּזְרָה אַחַת הֵם; וּכְשֶׁהוּא מְדַבֵּר בִּלְשׁון יִפְעֹל אֵינוֹ כָפוּל, כְּמוֹ יָגוּד, יָנוּד, יָרוּם, יָשׁוּד, יָשׁוּב, וּכְשֶׁהוּא מִתְפַּעֵל אוֹ מַפְעִיל אֲחֵרִים הוּא כָפוּל, כְּמוֹ יִתְגּוֹדֵד, יִתְרוֹמֵם, יִתְבּוֹלֵל, יִתְעוֹדֵד; וּבִלְשׁוֹן מַפְעִיל, יָתוֹם וְאַלְמָנָה יְעוֹדֵד (תהילים קמ"ו), לְשׁוֹבֵב יַעֲקֹב אֵלָיו (ישעיה מ"ט), מְשֹׁבֵב נְתִיבוֹת (שם נ"ח), יְגוּדֶנּוּ הָאָמוּר כָּאן אֵינוֹ לְשׁוֹן שֶׁיִּפְעֲלוּהוּ אֲחֵרִים, אֶלָּא כְּמוֹ יָגוּד הֵימֶנּוּ, כְּמוֹ בָּנַי יְצָאֻנִי (ירמיהו י') – יָצְאוּ מִמֶּנִּי. גד גדוד יגודנו, גְּדוּדִים יָגוֹדּוּ הֵימֶנּוּ שֶׁיַּעַבְרוּ הַיַּרְדֵּן עִם אֲחֵיהֶם לַמִּלְחָמָה כָּל חָלוּץ עַד שֶׁנִּכְבְּשָׁה הָאָרֶץ:

אָמַר רַב: כִּי מְעַיַּנְתְּ בֵּיהּ בְּדָוִד, לָא מַשְׁכַּחַתְּ בֵּיהּ, בַּר מִדְּאוּרִיָּה. יש להקשות תיבת בֵּיהּ יתור לשון הוא, והוה ליה למימר כִּי מְעַיַּנְתְּ בְּדָוִד? ונראה לי בס"ד דידוע כל הנשמר בערוה נקרא קָדוֹשׁ, וכן האשה נקראת קְדוֹשָׁה, אבל הנואף הזכר נקרא קָדֵשׁ, והנקבה קְדֵשָׁה בחסרון וא"ו. ובזה פרשתי בס"ד הטעם אצל יוסף המלך ע"ה דכתיב ביה (בראשית מא, מב) וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ, שזכה לכבוד זה של בִּגְדֵי שֵׁשׁ בשביל שהיה שלם באות וא"ו של קָדוֹשׁ, ולכן בישראל שגדרו עצמן מן הזנות במצרים כתיב בהו (יחזקאל טז, י) וָאֶחְבְּשֵׁךְ בַּשֵּׁשׁ וַאֲכַסֵּךְ 'מֶשִׁי' אותיות 'שמי' הוא 'שם י"ה'.
ובזה מובן טעם נבון מה שנמצא אות וא"ו בשם דוד באופן שהוא נגלה ויוצא במבטא, ואינו כמו וא"ו דיעקב וראובן ושמעון וכיוצא שאינו נרגש ויוצא במבטא ולא עוד אלא שהוא סמוך לאות דל"ת כמו שסמוך בתואר קדוש לאות דל"ת, והיינו להורות שהוא שלם באות וא"ו דקדוש שלא חטא בערוה! ובזה יובן בס"ד מה שנאמר בדוד המלך ע"ה וַיִּיקַר שְׁמוֹ מְאֹד (שמואל א' יח, ל), רצונו לומר בשמו יש יקר תפארת שלמותו. ובזה יובן בס"ד מה שהיו אויביו אומרים מָתַי יָמוּת וְאָבַד שְׁמוֹ כנזכר בתהלים (מא, ו), והיינו כי בשמו רמז והוכחה שלא חטא בערוה, ולכן הם מקוים ומצפים שימות, רצונו לומר שיהיה עני בחייו דחשוב כמת, שהעניות מורה על חטא זנות כמו שנאמר (משלי ו, כו) כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם, ובזה יאבד הרמז הרמוז בשמו לטובתו המורה עליו שלא חטא בערוה. וזה שאמר כאן רַב כִּי מְעַיַּנְתְּ 'בֵּיהּ' בְּדָוִד, בֵּיהּ דייקא, רצונו לומר בו בשמו תמצא שהוא נקי באחת מן השתים שהם ענין בת שבע וענין אוריה, כי שמו מגיד שלא חטא בבת שבע, ואם כן לא נשאר עליו אלא רק ענין אוריה, וגם בזה נשמר רַב למידק כלשונו שלא אמר אֶלָּא בְּאוּרִיָּה, ואמר בדבר אוריה כלומר מצד הדיבור שאמר בהריגתו, שצוה את יואב להרגו במלחמה, אבל על עיקר ההריגה שלו אינו חייב כי בדין היה נהרג אם אינו דנו בסנהדרין. והנה נמצא לפי דרשה דדריש רבי בהני קראי שהם היו תוכחה לדוד המלך ע"ה מאת ה' על ידי נתן הנביא ע"ה, באלה הדברים עצמן נתפרשו זכיות של דוד המלך ע"ה הן בבת שבע הן באוריה. ובזה יובן בס"ד מה שאמר דוד המלך ע"ה (תהילים קיט, קג) מַה נִּמְלְצוּ לְחִכִּי אִמְרָתֶךָ מִדְּבַשׁ לְפִי, כלומר אִמְרָתֶךָ ששלחת אלי להוכיחני היו מתוקים אצלי מִדְּבַשׁ, כי בהם ערכת הזכיות שלי. ובזה יובן (תהילים קיט, קסא) שָׂרִים רְדָפוּנִי חִנָּם, באומרם שחטאתי בבת שבע ואוריה, אך מִדְּבָרְךָ ששלחת לי עם הנביא שאמרת (שמואל ב' יב, יא) מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ, פָּחַד לִבִּי פן יהיה עבד או ממזר דלא חייס וכנזכר בגמרא (ברכות ז:), אך עם כל זה שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ, באותה הוכחה ששלחת, כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב, דאף על פי שאמרת מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ מכל מקום פרשת בדבריך הזכיות שלי שאני נקי מן עון אשת איש ומן עון שפיכות דמים! ולזה אמר (תהילים קיט, ג) זֹאת נֶחָמָתִי בְעָנְיִי כִּי 'אִמְרָתְךָ' חִיָּתְנִי.