רָ֘חַ֤שׁ לִבִּ֨י ׀ דָּ֘בָ֤ר ט֗וֹב אֹמֵ֣ר אָ֭נִי מַעֲשַׂ֣י לְמֶ֑לֶךְ לְ֝שׁוֹנִ֗י עֵ֤ט ׀ סוֹפֵ֬ר מָהִֽיר׃
שד"ל
תמהר לדבר צחות, תדבר מהר ובלא עכוב דברים צחים וברורים. ורוז וגיז. פירשו תמהר לשון סופר מהיר, (תהלים מ''ה ב'), ומהיר צדק (למעלה י"ו ה'), לשון בקיאות וידיעה, ולפי הענין אין צורך לפירוש זה, ולפי הדקדוק הוא שבוש, כי המנקדים הבדילו בין ענין לענין, (עיין למעלה י"ו ה') ושמו מה שענינו בקיאות משקל רפה ומה שענינו זריזות משקל דגוש (חוץ ממלת מְהֵרָה), ומלת תמהר שהיא בפתח המם היא משקל דגוש ואין לה ענין עם מָהִיר גם רחוק הוא שיהיה בנין פִעֵל (תמהר) מורה על תכונת העצם בלא פעולה; ומלת נמהרים אעפי שלפי הנראה מלשון זריזות נגזרה, מכל מקום אחר שהושאלה להורות ביחוד על הפתיות והאולת, עשוהו משקל רפה להבדילו מענין זריזות צחות, מלות צחות (רא"בע).
פת לחם
קולמוס הלב הוא מליצת הכתוב לשוני עט סופר מהיר (תהילים מ״ה:ב׳) שכמו שהקולמוס מודיע רצון הכותב לרעהו הרחוק ממנו כן יודיע הלשון מחשבת הלב וזה בענין ההודעה ויש תועלת בלשון שהוא בדוגמת מעשה כמו הקילוס לראוי לו והעסק בתורה והשבח לבורא ית' והוידוי בדברים לפניו שאין ענינם דרך הודעת מחשבם רק המעשה נרצה בעצמו והוא דוגמת שליח השלוח לעשות דבר משלחו וע"ז אמר ושליח המצפון: