פרשנות מצטטת על תהילים מה:ז

אֵין מְזַוְּוגִין לוֹ לְאָדָם אִשָּׁה אֶלָּא לְפִי מַעֲשָׂיו, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרֶשַׁע עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים". נראה לי בס"ד כינה הביאה והתשמיש של אשה בשם שֵׁבֶט על דרך שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (יבמות סג.) על פסוק אֶעֱשֶׂהּ לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ (בראשית ב, יח) זכה עזר לא זכה כנגדו מנגדתו, וכן השבט פעם יהיה עזר לאדם להשען עליו ולהסמך בו והוא רגל שלישית לזקנים ותשי כח ופעם משמש לחביטה והכאה שחובטים ומכים בו ואז נקרא שֵׁבֶט הָרֶשַׁע (תהלים קכה, ג) וכן הביאה והתשמיש באשה לפעמים תהיה נגדית לבעלה ותקרא שֵׁבֶט הָרֶשַׁע ולפעמים תהיה עזר ונקראת שֵׁבֶט מִישׁוֹר.
גם עוד יש לכנות אבר התשמיש של הזכר לשבט כי כן הוא באמת כינוי אבר התשמיש שמכונה בשם שֵׁבֶט והיינו הצדיק אבר התשמיש שלו נקרא שֵׁבֶט מִישׁוֹר בסוד שֵׁבֶט מִישֹׁר שֵׁבֶט מַלְכוּתֶךָ (תהלים מה, ז) והרשע שמטמא אבר התשמיש שלו נקרא שֵׁבֶט הָרֶשַׁע.
ובזה פרשתי לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה (בראשית מט, י) כי שבט כינוי ליסוד של התפארת ויהודא כינוי למלכות נוקבא קדישא. וידוע מה שאמרו בזוהר הקדוש (זהר חלק א' קיב.) על פסוק רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמֹר (שמואל א ב, ט) דא אתתא, כי האשה מכונית בשם רֶגֶל, וזהו שנאמר לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרֶשַׁע הוא אבר התשמיש של הרשע עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים, גֹּרַל בהפוך אתוון רֶגֶל רוצה לומר אשה צדקת הראויה לצדיקים.
ולפי פשט המאמר קרי לזווג ונשואין של איש ואשה בשם גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים. ונראה לי בס"ד הטעם על פי מה שכתב הרב בני יששכר (חלק ב' דף טז) בשם מהרש"ז [מורינו הרב שניאור זלמן מלאדי] ז"ל הטעם שמגריל הכהן ביום הכיפורים על שני השעירים גורלות, כי הגורל תלוי ברצון העליון ומורה על בחינת הרצון עיין שם. וזווג איש ואשה תלוי ברצון העליון דכתיב (משלי יח, כב) מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מֵהֳ' לכן מכנה הזווג והנשואין של איש ואשה בשם גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים שזה תלוי ברצון כמו הגורל.

ובפירקי ר' אליעזר הגדול ז"ל [פרק נ"א] רבן גמליאל אומר כשם שראשי חדשים מתחדשים ומתקדשים בעולם הזה כך יהיו ישראל מתחדשים ומתקדשים לעולם הבא שנאמר דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו וחכמים אומרים שמים וארץ עתידין להתחדש ומה כתיב עליהן ונגולו כספר השמים (ישעיה לד ד) כאדם שהוא קורא בספר תורה וגולל אותו וחוזר ופותח וקורא וגולל אותו כך עתיד הקב"ה גולל אותו וחוזר ומחדש אותו למקומו שנאמר ונגולו כספר השמים. והארץ כבגד תבלה (ישעיה נא ו) כאדם שהוא פושט טליתו והוא מקפל אותו וחוזר ופותח ולובש ומקפל אותו כך עתיד הקדוש ב"ה לקפל את הארץ וחוזר ופותח ומחדש אותו למקומה כבגד שנאמר והארץ כבגד תבלה זהו שנאמר כלבוש תחליפם ויחלופו (תהלים קב כז). ובברכות פרק אין עומדין אשר נשבעת להם בך מאי בך אמר רבי אלעזר אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם אלמלא נשבעת להם לישראל בשמים ובארץ הייתי אומר כשם ששמים וארץ בטלין כך שבועתך בטלה עכשיו שנשבעת להם בשמך הגדול כשם ששמך הגדול חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים כך שבועתך קיימת לעולם ולעולמי עולמים. ובמדרש משלי בני אם ערבת לרעיך (משלי ו א') אלו הן ישראל שבשעה שעמדו ישראל על הר סיני אמר להם הקב"ה אם נותן אני לכם תורה אתם מקיימים אותה אמרו לו הין אמר להם הקב"ה ערבים אני מבקש מכם אמרו לפניו נתן לך שמים וארץ אמר להם דבר מתבטל איני מבקש מכם למה שהן עתידים ליבטל. אמר להם יש לי ערבים טובים בניכם שאם אתם מקיימין דברי תורה אני מקיים אותם בידכם ואם לאו אני גוזלם מכם שנאמר ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני (הושע ד ו'). הרי לך ראיות ברורות מדברי רז"ל גם הכתובים מורים כן בלא ספק כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה (ישעיה נא ו) וכתיב אני ראשון ואני אחרון (ישעיה מד ו) ואם היה העולם מתקיים בלתי תכלה לא היה הוא יתברך אחרון כמו שלא היה נקרא ראשון אם היה ראשון אחר. וכתיב המה יאבדו ואתה תעמוד וכולם כבגד יבלו וגו' (תהלים קב כז). ואשר יביאו ראיה ממה שכתוב והארץ לעולם עומדת (קהלת א ד') וכן ויעמידם לעד לעולם (תהלים קמח ו') ידוע הוא כי מלת לעולם פעמים נאמרת על זמן קצוב כמו ועבדו לעולם רוצה לומר לעולם של יובל ופעמים נאמרת על אורך ימים בלי ידיעת קצבה אבל יש להם קצבה וסוף כמו יחי המלך דוד לעולם (מלכים א' א לא). ופעמים היא נאמרת על זמן שאין לו תכלית ואחרית כמו י"י ימלוך לעולם ועד. ומה שהוקשה להרמב"ם ז"ל יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד (תהלים קד ה) גם אמרו רז"ל כל מקום שנאמר נצח סלה ועד אין לו הפסק יש לפרש כי בל תמוט מוסב על הבורא יתברך או יש לפרש אין לו הפסק כל זמן קיום העולם אף כי לפי דעת רז"ל לא נגמר עולם ועד על אורך הזמן רק עולם ועד הוא שם לכסאו של הקב"ה הנקרא כן שנאמר כסאך אלהים עולם ועד (תהלים מה ז) וכן אמר בספר המרכבה כסאו של הקב"ה נקרא עולם ועד שנאמר כסאך אלהים עולם ועד. ולפי כוונתם יהיה פירוש הפסוק יסד הקב"ה ארץ על מכוניה בעבור שהכסא שנקרא עולם ועד לא יתמוטט כביכול לא נברא כסא הכבוד אלא בשביל הצדיקים שנאמר וכסא כבוד ינחילם (שמואל א' ב ח):

ויקרא, הקורא, כמו על כן קרא שמה בבל (בראשית י"א ט'), על כן קרא לבאר (שם י"ו י"ד), על כן קרא שם המקום ההוא (יהושע ז' כ"ו). ור"שי ורד"ק פירשו האל שהוא פלא יועץ אל גבור ואבי עד קרא שמו שר שלום; ולדעת ראב"ע כלם שמות לילד הנולד (פלא, כי ה' עשה פלא בימיו, יועץ, כי כן היה חזקיה, כמו שכתוב ויועץ המלך (ד"ה ב' ל' ב'), אל גבור שהיה תקיף, שנמשכה מלכות בית דוד בעבורו, ועַד כמו שוכן עד). וגם אני במשך שנים רבות פירשתי על פי דרכו של ראב"ע, אלא שפירשתי פלא יועץ תאר אחד, יועץ עצות נפלאות בחכמה עמוקה, ויהיה פלא יועץ כמו יועץ פלא, וכמהו למטה (כ"ב ב') תשואות מלאה, וכן (ל"ג כ"ג) שלל מרבה, ענינו לפי דעתי מי שהיה מרבה שלל; וגם החכם אד"ם הכהן פירש פלא יועץ תאר אחד, והביא סיוע מן הכתוב (למטה כ"ח כ"ט) הפליא עצה. ופירשתי אבי עד דרך הפלגת השיר, על דרך כסאך אלהים עולם ועד (תהלים מ"ה ז'), והטעם כי כל עוד יהיה בחיים תכון מלכותו בל תמוט. ועתה (אדר תרי"ו) רואה אני כי לא יתכן לקרוא לבן אדם אל גבור, כי א"עפ שמצאנו אל גוים (יחזקאל ל"א י"א), אלי גבורים (שם ל"ב כ"א), מלת אל היא סמוכה, והענין מוכיח שהוא תאר לאדם, אבל אל גבור לא יובן ממנו אלא אלוה ממש, ובפרט כי למטה (י' כ"א) ישעיה אומר שאר ישוב שאר יעקב אל אל גבור, שאין ספק שהכוונה על האל ית'. וגם מליצת הפליא עצה שהביא החכם הכהן, על האל נאמרה, ולא על בן אדם. אך לפרש פלא יועץ וכו' כנויים אל האל, שיקרא שם הילד שר שלום, הוא ג"כ דוחק גדול, ורחוק מפשט הכתוב; כי אמנם עקר המכוון הוא להודיע מה יהיה משפט הנער ומעשהו, ולמה יאריך בתארי האל שאין בהם צורך במקום הזה, ולא יאמר על הילד אלא שיהיה שמו שר שלום? ואשר אני אחזה לי עתה הוא, כי הנה ידענו כי שמות רבים יש בלה"ק שאין הוראתם הוראת שם, אך הם מאמר שלם, כמו יהונתן, אלנתן, נתנאל, אין ענינם מתנת האל, אך הוראתם ה' נתן. וכן בישעיה עמנו אל, שאר ישוב, מהר שלל, חש בז, חפצי בה, כלם שמות שענינם מאמרים שלמים; וכן ה' נסי (שמות י"ז ט"ו), ה' צדקנו (ירמיה כ"ג ו' ול"ג י"ו), ה' שמה (סוף יחזקאל), כל אחד מהשמות האלה הוא מאמר שלם, ועיין רש"י ונתיבות השלום בבראשית ל"ג כ'. וכן פירשתי כעת יאמור ליעקב ולישראל מה פעל אל (במדבר כ"ג כ), כי זכירת שני השמות יעקב וישראל בדבור אחד הוא דבר תמוה, אבל הכוונה לומר כי העם הזה שכבר יש לו שני שמות, יעקב וישראל, ראוי לקרוא לו עוד שם שלישי, והוא מה פעל אל, וידוע כי שרש פעל נאמר גם על המחשבה והעצה והגזרה וההכנה לעשות דבר מה כגון אף בלב עולות תפעלון (תהלים נ"ח ג'), והנה מה פעל אל ענינו: מה גדלוּ הדברים שגזר והכין האל! ובאמרו שראוי לקרוא שם זה לישראל, הרי זה כאלו אמר שהעם הזה מעותד ומזומן לענינים גדולים ונכבדים. אף כאן פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום הוא דבור אחד, והדבור הזה הוא השם שישעיה אומר שראוי לקרוא לילד הנולד, והשם הזה אין בו אפילו מלה אחת שתהיה כנוי לחזקיה, אבל המאמר כלו הוא רמז להצלחת חזקיה והצלחת ישראל בימיו; וקרוב הדבר כי מן הכתוב בתורה כעת יאמר ליעקב וגו' למד ישעיה לומר הפסוק הזה. והנה המכוון במאמר פלא יועץ וגו' הוא כי האל הגבור שהוא אבי עד ואדון השלום, הוא יועץ וגוזר לעשות פלא לישראל בזמן ממלכת הילד הנולד היום, ואח"כ מפרש למרבה המשרה וגו'. ולפי הפירוש הזה לא לחנם האריך כאן בתארי האל, כי כוונת הנביא לרמוז כי בבוא הפלא שהאל יועץ וגוזר עתה, יוודע שהוא אל גבור ובעל היכולת ושהוא אב לעד, ולא יפר בריתו עם בניו בני ישראל, ולא ישכח את ברית אבותם. ושהוא אדון השלום ואוהב השלום, ולא יאהב העריצים אשר כל חפצם לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס, אבל הוא משפילם עד עפר, ונותן שלום בארץ, כמו שראינו בכל הדורות.